ניצת היקרה
אני כאן בשביל ללמוד ללכת ברחוב אחר. נכנסתי לכאן אחרי שהצלחתי לצאת מהבור, עדיין עם הכאב של המכה שעוד לא נשכחה. יודעת מה צריך יודעת שמגיע לי את זה שיהיה לי טוב איתו שהרי אהבה באה בשימחה ואושר ולא בכאב. אבל עדיין רק יודעת שכך צריך וזה עוד לא בפנים עמוק. זה ביחד עם פחד גדול שלי, כבר כתבתי על כך בעבר. היום אני כבר מזהה אותם אבל לא יודעת להגיע לאחרים. אתמול מאוחר בלילה נשמעו המילים האלה ברדיו גברים הולכים לאיבוד/ש.א. גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת בין שיחי השרך, הוא מתנדנד כשהרוח נכנסת, הוא נעזב, הוא נושר בסתיו, אל תהיי כועסת, הוא מאוהב. תבואי אליו לפעמים, הוא נרגע כשאת פה. יש לו דרכים משונות, את אוהבת אותו. גבר עוזב לפעמים דרך מרפסת, מזמזם שיר ישן, נפצע בעורפו מעץ השסק, נצבט בשושן, בוץ דבר בעקביו, אל תהיי כועסת, הוא מאוהב. הוא בא אלייך לפעמים, את נרגעת כשהוא מלטף, יש לו דרכים משונות, לומר לך שהוא אוהב. יש לפעמים שריק על המרפסת, כמו יום שבת, ורוח דרומית בשקט נכנסת, ואף אחד. את חושבת עליו, וחתול בעשב, בורח זנב... שיבוא אלייך פתאום, ישתוק, ילטף, יש לו דרכים משונות, לומר לך שהוא אוהב ********************** המילים האלה כל כך נגעו בי ודימעה זלגה על הלחי נתתי לו ללכת לאיבוד וזה לטובתי אבל עדיין אני עצובה לאיש שכל כך אהבתי