קראתי עכשיו ראיון
בגליון "חיים אחרים" של חודש מאי עם אילן עמית ז"ל - הראיון האחרון שנעשה איתו בחייו.
ויש בכתבה הזו כמה פנינים , שהייתי רוצה לשתף :
"הבנתי שאנו בונים לעצמינו קופסאות ובהן עולם מדומה שמאפשר קיום נסבל עבורינו. בעולם המדומה הזה אנו מוקפים מעגלי עבודה משפחה חברים וחשים בטחון יחסי. אבל בד בבד אנחנו מסתירים מעיננו את המימדים האמיתיים של ה'יש' וגם את מימדי ה'אין' כי במובנים רבים מדובר באותו הדבר"
"נראה לנו שההישג הכי גדול מול העולם מול ההתרחשויות ומול עצמינו הוא להבין ולהסביר הכל. אבל האם זה באמת נכון ? ההישג הגדול ביותר של המהפכה המדעית איננו תפיסה זו או אחרת של היקום ושל הכוחות הפועלים בו , אלא הצבת סימני שאלה חוזרים ונשנים על הנחות היסוד. הידיעה היא זו שמגדירה מחדש את המרחב של אי הידיעה".
"עמית סבר כי מורי הדת ומורי הרוח השונים מאפשרים הצצה רגעית אל הדבר האמיתי. זה הדבר שבמונחי דת מכונה "התגלות". לדעתו ההצצה איננה שלימה ואפילו איננה מודעת לעצם קיומה עד שהיא לא באה לידי ביטוי מילולי - "רק אז היא עשויה להתברר במלא היקפה , אבל אז היא גם מתחילה לאבד גובה , לספוג בצד האמת גם את שורשי השקר והדבר בלתי נמנע."
(אגב , בנקודה זו אני מסכים בחום - בניגוד לתפיסה הטוענת כי "אי אפשר להגיד את האמת" , לדעתי גם אי אפשר "בלי להגיד את האמת".
אמת שלא נאמרה איננה קיימת.
חוויה ללא תבנית מכילה איננה קיימת.
זו אחת הסיבות שאני מפיק תועלת מרובה מכתיבה בפורומים).
"בהדרגה התפתחה בעמית ההרגשה שאי אפשר להבין את התורות של בודהה , של קרישנמורטי , ושל גורדייף בלי לראות כי לא זו בלבד שהן אמת , אלא אף ההיפך מהאמת.
"רק אז , כך הרגשתי , אפשר לראות ממש את האמת שבהן".
"הארה אמיתית מתוארת כמצב מתמשך של קבע , אך עמית טען שזה רעיון פסול. והתקווה שהארה תחזיק מעמד לעד היא הסימן שעדיין לא הגענו להארה אמיתית . . . "כל אדם שהולך בדרך מגיע לשם , למבוי סתום" לרוב אותו מקום מלווה בתחושת כשלון , אך בנקודה הנחשבת מייאשת טמון אוצר גנוז."
"מנסיוני אדם צריך ללמוד להשיל מעליו בהדרגה את השפעת הדרכים והתורות שהלך בהן והתנסה בהן עד כה".
"בעצם החוויות המשמעותיות ביותר הן אלו שאדם עובר אותן ממילא וחווה אותן בשגרת היום יום. העיוורון ושאר המצוקות הפיזיות והנפשיות הם המורים הכי גדולים שהיו לי".
ממליץ בחום לקרוא את הראיון המלא.
בגליון "חיים אחרים" של חודש מאי עם אילן עמית ז"ל - הראיון האחרון שנעשה איתו בחייו.
ויש בכתבה הזו כמה פנינים , שהייתי רוצה לשתף :
"הבנתי שאנו בונים לעצמינו קופסאות ובהן עולם מדומה שמאפשר קיום נסבל עבורינו. בעולם המדומה הזה אנו מוקפים מעגלי עבודה משפחה חברים וחשים בטחון יחסי. אבל בד בבד אנחנו מסתירים מעיננו את המימדים האמיתיים של ה'יש' וגם את מימדי ה'אין' כי במובנים רבים מדובר באותו הדבר"
"נראה לנו שההישג הכי גדול מול העולם מול ההתרחשויות ומול עצמינו הוא להבין ולהסביר הכל. אבל האם זה באמת נכון ? ההישג הגדול ביותר של המהפכה המדעית איננו תפיסה זו או אחרת של היקום ושל הכוחות הפועלים בו , אלא הצבת סימני שאלה חוזרים ונשנים על הנחות היסוד. הידיעה היא זו שמגדירה מחדש את המרחב של אי הידיעה".
"עמית סבר כי מורי הדת ומורי הרוח השונים מאפשרים הצצה רגעית אל הדבר האמיתי. זה הדבר שבמונחי דת מכונה "התגלות". לדעתו ההצצה איננה שלימה ואפילו איננה מודעת לעצם קיומה עד שהיא לא באה לידי ביטוי מילולי - "רק אז היא עשויה להתברר במלא היקפה , אבל אז היא גם מתחילה לאבד גובה , לספוג בצד האמת גם את שורשי השקר והדבר בלתי נמנע."
(אגב , בנקודה זו אני מסכים בחום - בניגוד לתפיסה הטוענת כי "אי אפשר להגיד את האמת" , לדעתי גם אי אפשר "בלי להגיד את האמת".
אמת שלא נאמרה איננה קיימת.
חוויה ללא תבנית מכילה איננה קיימת.
זו אחת הסיבות שאני מפיק תועלת מרובה מכתיבה בפורומים).
"בהדרגה התפתחה בעמית ההרגשה שאי אפשר להבין את התורות של בודהה , של קרישנמורטי , ושל גורדייף בלי לראות כי לא זו בלבד שהן אמת , אלא אף ההיפך מהאמת.
"רק אז , כך הרגשתי , אפשר לראות ממש את האמת שבהן".
"הארה אמיתית מתוארת כמצב מתמשך של קבע , אך עמית טען שזה רעיון פסול. והתקווה שהארה תחזיק מעמד לעד היא הסימן שעדיין לא הגענו להארה אמיתית . . . "כל אדם שהולך בדרך מגיע לשם , למבוי סתום" לרוב אותו מקום מלווה בתחושת כשלון , אך בנקודה הנחשבת מייאשת טמון אוצר גנוז."
"מנסיוני אדם צריך ללמוד להשיל מעליו בהדרגה את השפעת הדרכים והתורות שהלך בהן והתנסה בהן עד כה".
"בעצם החוויות המשמעותיות ביותר הן אלו שאדם עובר אותן ממילא וחווה אותן בשגרת היום יום. העיוורון ושאר המצוקות הפיזיות והנפשיות הם המורים הכי גדולים שהיו לי".
ממליץ בחום לקרוא את הראיון המלא.
