קראתי מאמר נחמד.

מעניין. כמה דברים בקצרה. הגבתי גם שם.

1. יכול להיות שכך צריכים להיות הדברים. 2. מי שמאמין בהכוונה עליונה, יסכים ל 1. 3. אולי כבר לא צריך את הרוחנויות של פעם. 4. אולי ההבדל בין היום לפעם הוא - שפעם היו כמה מאסטרים גדולים בודדים עם כמה תלמידים בודדים. אלא שהיום עדיין יש כמה כאלו, רק שלצידם יש הרבה מורים בינוניים עם תלמידים בינוניים שזה מה שמתאים להם. ואולי יש גם כמה מאסטרים גדולים שיודעים ללמד גם רציניים וגם בינוניים. 5. ואולי היום יש יותר הזדמנויות לאנשים לא עמוקים להכנס טיפה למים, כשפעם היו בועטים אותם החוצה. למה ? אנשים טובים סך הכל
. מי יודע מה טוב. הכל טוב. רק שצריך לדעת מה לעשות עם הכל.
 
מעניין מאוד!

קודם כל, מעניין, יסודי, וכתוב נהדר. אני מסכימה עם צחי, שמי יודע מה טוב. מצד אחד, הסודות העוצמתיים שהיו שמורים מכל משמר פעם, הופכים נכסיהם של כל מאן דהוא, ובתוך כך אורם מועב. אבל, תכלס, יש יותר רוחניות היום, הרבה יותר, וה"זכות" לא שמורה עוד רק למי שמוכן לזרוק את הישגי חייו הצידה ולהסתגף במערה (כמו שהמאמר מציע...). אני חושבת שזה צעד חשוב. הכותב מגיע מבודהיזם, ככה זה נשמע, שם באמת ניראה לי שקרה איזה מין "חילול קודש". גם כשלימדתי הילינג בצורה "מוסדית" הורדתי מכוניות פגומות לכביש ולכן הפסקתי עם זה ובניתי את אינרסנס. ובשורה התחתונה - שואלים אותי? הנה דעתי - יותר אנשים נחשפים ל"סודות" הרוחניים, כי הם יותר רלוונטיים ויותר עובדים היום כי האנושות גבהה והיום, כמו פעם, זה לא התפקיד של אנשים לחלק את העונש על אמונה למראית עין או עבודה טהורה למראית עין. כי בסופו של דבר - כל אחד מקבל את מה שמגיע לו... תודה על הקישור מעכורר המחשבה...
 

ינוקא1

New member
../images/Emo51.gif לשניכם.

נראה לי שכרגיל האמת באמצע. אני התחברתי למאמר הזה , כי בשטח ה"קבלה" שאני עוסק בו קצת , אני רואה דברים מוזרים הנקראים היום "קבלה" ואכן אני מרגיש מזה קצת "חילול קודש". מצד שני יתכן מאוד שגם זו לטובה. ימים יגידו . . .
 

neomyz

New member
ועוד משהו, אם אפשר

בסוף המאמר המחבר כותב שעלינו להקריב לחלוטין על מנת להגיע לרוחניות וכו'. אני חושבת שהדרך של הקרבה או הליכה עד הסוף, כפי שעשו היוגים או הנזירים הטיבטים ואחרים, היא דרך אחת, שללא ספק מובילה לשינוי או הארה או רוחניות מיוחלת. זו דרך. אבל בהחלט לא היחידה. דרך אחרת אומרת שהגענו לעולם הזה כדי לחיות את העולם הזה ולעבור את השיעור/ים שלנו תוך כדי חיים בעולמנו, על כל מה שהוא מזמן. אני חושבת שהקושי הגדול ואולי גם החכמה הגדולה היא להגיע להארה או לרוחניות תוך כדי היותינו חלק מהעולם המתנהל סביבנו. לנסות להיות הורה, חבר, אח ושאר פונקציות שאנחנו ממלאים, ועדין להיות מספיק קשובים לעצמינו ולדרך ולתהות ולבדוק ולחשוב כל הזמן ולהיות מחוברים ולחוות רוחניות או אנרגיה. ולהשרות את ההתקדמות שלנו על הסביבה המיידית שלנו, שממשיכה לחיות את חייה ה"רגילים", כביכול, אבל מרצונה או שלא מרצונה, מהווה חלק בלתי נפרד מאותה התקדמות רוחנית שלנו. המשך חג שמח!
 
למעלה