אתה מערבב מיתוסים...
נושא ההיסטוריה של אמנויות-לחימה מלא בכאלה ובכלל קשה למצוא בו מקורות אמינים... מה גם שביפן היו כ700 שיטות שונות שונות של אמנויות לחימה (שבחלקן הגדול נבעו/הושפעו מהלמעלה מ2,000 שיטות שיש בסין). האמירה של דעלית מדויקת, שלך פחות מאחר ועל פי המקורות המקובלים הקארטה התפתח באוקינווה דווקא על ידי חקלאים שנאסר עליהם להחזיק נשק, הבעייה נפתרה גם ע"י פיתוח טכניקות יד ריקה וגם ע"י הסבה של כלים חקלאיים (מותרים לנשיאה) לכלי-נשק (הסבה שכללה גם פיתוח טכניקות-לחימה, לאו דווקא רק שינוי צורתו או אופן הנשיאה של הכלי). הנזירים (ממסדרים שונים) שחלקם נמנעו מנשיאת נשק (חרב) מסיבות דתיות ובכל-זאת נזקקו לפתרונות להגנה עצמית נשאו בד"כ מקל גדול (עד 180 ס"מ) ששימש אותם גם להליכה או מקל קטן (15 ס"מ) שנישא לא גלוי ובמקרה הצורך נאחז באגרוף כך ששני הקצוות שלו בולטים בשני הצדדים (שימש להכאה בנקודות תורפה). זהו פחות או יותר על רגל אחת ובאופן מאד כללי... ראוי רק לציין שבעבר ברוב חלקי העולם רוב אמנויות הלחימה התרכזו סביב טכניקות נשק (לסוגיו), הפופולריות הגדולה של היד הריקה היא תופעה מודרנית יחסית שהתחילה לתפוס תאוצה בד בבד אם ההתארגנות של החברה המודרנית והאיסור נניח, על להסתובב ברחובות העיר עם חרב...