קצת

[ינוקא1]

קצת

כתבה יפה שראיתי על שיטת פלנדקרייז.

 

[s i s u]

ינוקא, איש יקר! תודה על המסרים וגם על הכתבה!

אתמול היה יום מיוחד.
הצלחתי לרפא את הכאב בעצמי
(יש עדיין קצת שיירים שמונעים ממני כרגע עדיין לצאת מהבית)
כל זה בלי להסתמך על שום עזרה חיצונית,
רק להקשיב לגוף ולכאב
לזוז איתו מאוד באיטיות ובעדינות
התחלתי להמהם ספונטאנית, כמעט כל היום, וזה מאוד עזר
זה מרגיע את מערכת העצבים מסתבר
כשהכאב התפרץ יותר חזק המשכתי להמהם יותר חזק ולחייך!
ההבנה שאין מי שעושה מאוד עזרה לי לסמוך על החיים ולהיות עם מה שקורה
בלי להתנגד ובלי להתאמץ.
&nbsp
הכתבה שצירפת כאן פשוט נפלאה!
במיוחד הפסקה על החיבור בין אסוציאציה לכאב.
הפחד הגביר את הכאב, ההמהום הרגיע את הפחד וכך גם את הכאב.
&nbsp
הכי אני מזדהה עם הפסקה הזו:
&nbsp
"אנחנו תוצרים של התרבות המערבית המטומטמת והדפוקה. איבדנו את היכולת להקשיב לעצמנו, להבחין בדברים שקורים לנו. כשקצת כואב אנחנו מתעלמים. כשכואב יותר אנו לוקחים משכך כאבים. תפקידו של הכאב הוא להתריע שמשהו לא בסדר אצלנו. זה כמו אזעקה של מכונית. נטילת כדור דומה לאדם השומע שהאזעקה במכוניתו מופעלת והוא מושיט יד למפתח ומפסיק את האזעקה. ובבוקר מגלה שהמכונית נגנבה.
&nbsp
בתרבות שלנו הכל צריך להיות אינסטנט. אנשים מעדיפים תרופה ולא לעבוד על עצמם. איבדנו את היכולת הנפשית והרגשית לעשות עבודה עצמית פנימית. צריך להיות מישהו שייתן לי כדור וזהו. כי אני רוצה להמשיך לחיות את החיים הנפלאים של לראות טלוויזיה ולקרוא עיתון וללכת לעשות שופינג."
===============
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[ינוקא1]

שמח לשמוע

כל הכבוד.

&nbsp
(אני דווקא חושב שיש מי שעושה , וזו את - שבוחרת "לסמוך על החיים ולהיות עם מה שקורה בלי להתנגד ובלי להתאמץ".
מבחינתי זו בחירה ועשיה שלך.
אבל נניח לזה עכשיו

)