קצת רע לי :/
אני מרגישה שבימים האחרונים ממש רע לי..אני צריכה שיהיה לי טוב ולא רע! לא רוצה לחזור לאותם ימים הנוראים שהיו אחרי שהוא נפטר.. יום ראשון היה לאחי בר מצווה היה ממש כיף אבל אבא היה חסר!!!!! כמה מהחברים שלו היו והוא לא..לא בכיתי אמרו עליו כמה מילים אבל הן לא גרמו לי לבכות לא רצו לערבב בין עצב לשמחה אז לא דיברו עליו יותר מדי.. איך, איך עשינו בר מצווה בלעדיו???????? אני לא אבין את זה..היו לי כמה רגעים כאלה של עצב באירוע אבל לא הראתי את זה לאורחים..אני רוצה לספר לו כ"כ הרבה דברים אבל אי אפשר הוא לא כאן! הרבה דברים הייתי מספרת לו כשהוא עוד היה חי ועכשיו כשיש לי משהו לספר אני לא יכולה אני נזכרת שאי אפשר ולא אוכל לעולם יותר! אומרים שהזמן עושה את שלו אבל אני לא רואה שזה באמת קורה..אחרי שנה וחודשיים אמור להיות לי טוב לא??? מזמן לא דיברתי על הנושא הזה עם אף אחד ולאחרונה שוב חזרתי לדבר על זה והתחלתי לשחזר כל מיני דברים שבהם הוא היה או דברים שאמרתי לו וכ'ו.. הייתה לי תקופה ממש טובה מאז האזכרה של השנה..בעבודה אני בנאדם אחר אני צוחקת נהנת וכשאני מגיעה הביתה אני אחרת הלב נקרע!!!! אני לא יכולה ככה..השבוע יצא שפעם ראשונה דיברתי עם הצוות שלי על כל מה שהיה סיפרתי להן איך הייתה תקופת המחלה,איך אמרו לי שהוא נפטר,ואחת שעובדת איתי אמרה לי "עכשיו אני מבינה למה את בנאדם כ"כ רגיש כי את לא מסכימה לעצמך לבכות על זה לשחרר את זה קצת" סיפרתי להן שאני עוצרת את זה ולא מסכימה לעצמי לבכות יותר מדי ושנהפכתי להיות בנאדם רגיש ומאז נראלי שהן מדי פעם מסתכלות לראות אם אני בסדר או משהו, באותו יום אחד ההורים ( אני עובדת בפעוטון ילדים) שאל אותי "את בסדר"? אמרתי לו כן..
אני מרגישה שבימים האחרונים ממש רע לי..אני צריכה שיהיה לי טוב ולא רע! לא רוצה לחזור לאותם ימים הנוראים שהיו אחרי שהוא נפטר.. יום ראשון היה לאחי בר מצווה היה ממש כיף אבל אבא היה חסר!!!!! כמה מהחברים שלו היו והוא לא..לא בכיתי אמרו עליו כמה מילים אבל הן לא גרמו לי לבכות לא רצו לערבב בין עצב לשמחה אז לא דיברו עליו יותר מדי.. איך, איך עשינו בר מצווה בלעדיו???????? אני לא אבין את זה..היו לי כמה רגעים כאלה של עצב באירוע אבל לא הראתי את זה לאורחים..אני רוצה לספר לו כ"כ הרבה דברים אבל אי אפשר הוא לא כאן! הרבה דברים הייתי מספרת לו כשהוא עוד היה חי ועכשיו כשיש לי משהו לספר אני לא יכולה אני נזכרת שאי אפשר ולא אוכל לעולם יותר! אומרים שהזמן עושה את שלו אבל אני לא רואה שזה באמת קורה..אחרי שנה וחודשיים אמור להיות לי טוב לא??? מזמן לא דיברתי על הנושא הזה עם אף אחד ולאחרונה שוב חזרתי לדבר על זה והתחלתי לשחזר כל מיני דברים שבהם הוא היה או דברים שאמרתי לו וכ'ו.. הייתה לי תקופה ממש טובה מאז האזכרה של השנה..בעבודה אני בנאדם אחר אני צוחקת נהנת וכשאני מגיעה הביתה אני אחרת הלב נקרע!!!! אני לא יכולה ככה..השבוע יצא שפעם ראשונה דיברתי עם הצוות שלי על כל מה שהיה סיפרתי להן איך הייתה תקופת המחלה,איך אמרו לי שהוא נפטר,ואחת שעובדת איתי אמרה לי "עכשיו אני מבינה למה את בנאדם כ"כ רגיש כי את לא מסכימה לעצמך לבכות על זה לשחרר את זה קצת" סיפרתי להן שאני עוצרת את זה ולא מסכימה לעצמי לבכות יותר מדי ושנהפכתי להיות בנאדם רגיש ומאז נראלי שהן מדי פעם מסתכלות לראות אם אני בסדר או משהו, באותו יום אחד ההורים ( אני עובדת בפעוטון ילדים) שאל אותי "את בסדר"? אמרתי לו כן..