קצת קשה להודות

[טליה 80]

קצת קשה להודות

אבל רק פה אני מרגישה שאפשר...אני ואחותי היינו צריכות ללדת בהפרש של שבועיים
והיום קשה לי להסתכל על הבת שלה
אני כל כך אוהבת אותה וכל כך קשורה אליה שזה מעציב אותי בכלל שאני מרגישה ככה
זה לא מגיע לאף אחד אבל מצד שני אני אומרת לעצמי שגם לנו לא מגיע מה שקרה לנו עם התאומות ואין מה לעשות עם משהו שמרגישים...מאוד קשה
זה מתסכל אותי במיוחד שתאריך הלידה המוקדמת היה בסופ"ש האחרון

אני באי שקט בימים האלה וכל הזמן רק אוכלת

 

[עדיקים]

מה שאת מרגישה נורמלי לחלוטין

וטבעי לגמרי שתרגישי ככה.

גם אני הרגשתי ככה.
היינו כמה בנות משפחה בהריון ביחד ורק שלי הפסיק וכשהראשונה ילדה גיליתי את ההריון של הגדולה שלי. במלא חששות ופחדים והריון סיוטי. אחרי שהיא נולדה המשכתי להרגיש לתינוקות האחרים מסביבי הרגשת החמצה למה לי זה קרה? למה ההריון שלי לא שרד? (והוא לא היה היחיד שלא שרד היו עוד לפניו ואחריו

).
אחרי תקופה מסויימת הרגשות האלו התחילו להעלם. התחלתי להרגיש אחרת לתינוקות/ילדים האחרים כי באמת הרגשתי שהלב נפתח והתרחב באהבה העצומה שלי לילדה שלי

.

אני לא שוכחת את האובדנים אבל לא חושבת עליהם כמו פעם כי היש כל-כך גדול ומעצים.
עם הזמן תגיעי להשלמה הזו זה יגיע, ואם צריך תתייעצי עם איש מקצוע זה יכול מאוד לעזור לך להגיע להשלמה הזו. ואז, האי שקט הזה יעלם.

 

[טליה 80]

גם אצלנו

זה היה
ידעתי שאני בהריון עוד ליפני שהאחיינית נולדה
אבל עם כל חיוך,זחילה,א-ב-א אני נמסה כי התאומות שלי היו אמורות להיות באותו הגיל
גם החברות שהכי קרובות אליי כרגע הן בנות מהפגייה כי אני מרגישה שרק הן ואתן פה בפורום מבינות אותי באמת וגם אצלם הילדים בגיל התאומות שלי...קשה!

 

[דשא17]

כמה שאני מזדהה איתך

גם בסביבתי ישנם ילדים שבתי הייתה אמורה להיות בגילם ובכל פעם שאני רואה אחד מהם אני לא יכולה להמנע מהמחשבה על כך
זה נכון שילדיי הגדולים והקטנטונת החדשה שלי בת ה-4 חודשים ממלאים אותי וגורמים לי אושר
אבל תמיד תמיד תשאר פינה בשביל זאת שאיננה

דווקא אחרי שנולדה המתוקה שלי, הרגשת האובדן של הקודמת חזקה יותר, אני חושבת איך ההיא הייתה אמורה להיות ואיך היא הייתה מחייכת אלי........................

מותר לך להרגיש כך ואל תנסי להדחיק, לתת לזה להיות שם כי אי אפשר אחרת
נכון שכעת זה לא נראה, אבל עם הזמן שחולף לומדים לחיות עם זה ולהבין שזה תמיד יהיה וגם לומדים להיות שמחים עם הילדים החיים שלנו,
להנות מהחיוכים והחיבוקים שלהם

בלי יסורי מצפון ורגשות אשם

דשאה(ל)

 

[אניס7]

מובן בהחלט

כל אחד מחמשת האובדנים שלי מתחבר לי עם הריון של חברה כלשהי. אני זוכרת איך פנטזתי איך הילדים שלנו יוכלו לשחק יחד ואיך ההריון שלי פסק ושלהן המשיך. אז יש סביבי הרבה ילדים שהם ״תזכורות״ לילדים האבודים שלי. לאורך השנים זה צבט לי בלב כל פעם שנפגשנו.
אבל אני חייבת לציין שעכשיו שאני כל יום מתמלאת עוד ועוד באושר ואהבה כלפי המתוק שלי, התחושות האלה התקהו.
הכל עדיין טרי אצלך. את רגישה בגלל הקרבה לתאריך. אני בטוחה שעם הזמן התחושה הזו פחות תציף אותך.

 

[טליה 80]

תודה לכולכן

אני באמת מעלה כאן תחושות קשות שאני לא מסוגלת להגיד לאף אחד (ואפילו לא לעצמי בקול רם)
וזה כואב אלו תחושות הכי עמוקות והכי כואבות ואני לא מבינה למה אני כל הזמן בוכה אחרי שאני רואה אותה,למרות שכשאני לידה אני כל הזמן חושבת על התאומות שהיו צריכות להיות בנות גילה ואין דספק שזה קשה כי היא כבר מגיבה ממש וגם צוחקת,יושבת,זוחלת,עומדת --היא עשתה הכל די פתאום.
שתהיה בריאה מתוקה כל כך,אני משוגעת עליה ממש.רואה אותה כמה פעמים בשבוע,והשבוע לא ייצא לי לראות אותה וכבר עשיתי איתה שיחת וידאו אחת...
אבל שוב מתערבב לי עם הצער

באמת תודה לכן שאתן נותנות לי מקום להביע את התחושות האלה ותומכות כל כך,זה מאוד עוזר לי לעבור את התקופה הזאת