קצת פריקת עצבים....
אזהרת חפירה ופריקה מראש... לא נוטה לכתוב או להשתפך אבל כבר קצת נהיה לי קשה.
אז אחרי שנה וחצי של ניסיונות (המון ניסיונות ממגוון תחומים) התחלנו טיפול.
חשבתי שזה יהיה פשוט, באמת שחשבתי, אבל כנראה שמחשבות לחוד ומציאות לחוד- אתמול הגעתי למעקב זקיקים ואחרי המון בירוקרטיה (שנפתרה רק כשהפקידות ראו אותי יושבת ובוכה בצד כבר מיואשת) נכנסתי לטכנאית שכמובן לא בדיוק ראתה אותי- ונבחה עלי שהרירית דקה (4 מ"מ). ויש תכף ביוץ, שאלתי אותה מה זה אומר, האם החודש הזה אבוד? ושוב נביחה שהיא לא אומרת כלום רק רופא נשים אומר (תודה לך טכנאית יקרה על הרגישות, העידוד של אישה תחת תרופות הורמונליות). שלחתי את הבדיקות ולאחר כמה זמן הרופא התקשר והחזיר אותי לקבל זריקה, ולהגדיל את המינון של האסטרוגן שעושה לי מצב רוח מחורבן (אולי לנסות להציל את החודש הזה), אחרי שתי אחיות סימפטיות הגעתי סוף סוף לאחות שבאמת ראתה אותי. והרגיעה. ודיברה. ובסך הכל ראתה שיש כאן אישה שקצת קשה לה....
אז כמובן שזריקה וכדומה, אבל תאכלס, אין לי מושג אם החודש הזה יעיל או אבוד, אני מניחה שאבוד וזה מתסכל כי חוץ מלעמוד על הראש כל בוקר ולכשכש בזנב שאין לי אבל בטח עוד יצמח עם ההורמונים לסוסים האלה עשיתי הכל- כדורים, לאכול דברים דוחים, לאכול דברים לא דוחים, ספורט, כל מה שניתן. ואני מתוסכלת כי הבעיה אצלי, ונכון שהבן זוג תומך אבל עדיין אני יודעת שאני מקור הבעיה, וזה טיפול ראשון.... איך אני אתמודד עם הבאים אחריו?????
ועוד נוסיף לזה שבדיוק אתמול המנקה שלי מצאה את היום המושלם להתפטר, בעבודה כלום לא הלך לי והבוס היקר שלי עיקם לי פרצופים, ובכלל היה יום עקום בכללי.
הרגשתי ממש שאני צריכה לקבל מדבקת סמיילי על עצם העובדה שעברתי אותו.
אבל אין לי מדבקת סמיילי.
מחר יהיה יותר טוב, אבל היום לא בא לי להיות סופרוומן, ואולי אפשר שיהיה קצת יותר קל????
אזהרת חפירה ופריקה מראש... לא נוטה לכתוב או להשתפך אבל כבר קצת נהיה לי קשה.
אז אחרי שנה וחצי של ניסיונות (המון ניסיונות ממגוון תחומים) התחלנו טיפול.
חשבתי שזה יהיה פשוט, באמת שחשבתי, אבל כנראה שמחשבות לחוד ומציאות לחוד- אתמול הגעתי למעקב זקיקים ואחרי המון בירוקרטיה (שנפתרה רק כשהפקידות ראו אותי יושבת ובוכה בצד כבר מיואשת) נכנסתי לטכנאית שכמובן לא בדיוק ראתה אותי- ונבחה עלי שהרירית דקה (4 מ"מ). ויש תכף ביוץ, שאלתי אותה מה זה אומר, האם החודש הזה אבוד? ושוב נביחה שהיא לא אומרת כלום רק רופא נשים אומר (תודה לך טכנאית יקרה על הרגישות, העידוד של אישה תחת תרופות הורמונליות). שלחתי את הבדיקות ולאחר כמה זמן הרופא התקשר והחזיר אותי לקבל זריקה, ולהגדיל את המינון של האסטרוגן שעושה לי מצב רוח מחורבן (אולי לנסות להציל את החודש הזה), אחרי שתי אחיות סימפטיות הגעתי סוף סוף לאחות שבאמת ראתה אותי. והרגיעה. ודיברה. ובסך הכל ראתה שיש כאן אישה שקצת קשה לה....
אז כמובן שזריקה וכדומה, אבל תאכלס, אין לי מושג אם החודש הזה יעיל או אבוד, אני מניחה שאבוד וזה מתסכל כי חוץ מלעמוד על הראש כל בוקר ולכשכש בזנב שאין לי אבל בטח עוד יצמח עם ההורמונים לסוסים האלה עשיתי הכל- כדורים, לאכול דברים דוחים, לאכול דברים לא דוחים, ספורט, כל מה שניתן. ואני מתוסכלת כי הבעיה אצלי, ונכון שהבן זוג תומך אבל עדיין אני יודעת שאני מקור הבעיה, וזה טיפול ראשון.... איך אני אתמודד עם הבאים אחריו?????
ועוד נוסיף לזה שבדיוק אתמול המנקה שלי מצאה את היום המושלם להתפטר, בעבודה כלום לא הלך לי והבוס היקר שלי עיקם לי פרצופים, ובכלל היה יום עקום בכללי.
הרגשתי ממש שאני צריכה לקבל מדבקת סמיילי על עצם העובדה שעברתי אותו.
אבל אין לי מדבקת סמיילי.
מחר יהיה יותר טוב, אבל היום לא בא לי להיות סופרוומן, ואולי אפשר שיהיה קצת יותר קל????
