קצת פרטים

[dalitush]

קצת פרטים

על הפגישה.. איפה בתאטרון? מתי נפגש? בקשה!

 

[dalitush]

גם

איפה זה בת"א?

 

[נטע....]

מחר בשעה 8

המקום: תאטרון תמונע רחוב שונצינו (לא זוכרת כרגע איזה מספר אבל מייד מבררת).

 

[נטע....]

רחוב שונצינו 8

בעצם זה קל, שונצינו 8, שעה 8.

 

[dalitush]

פורום יקר לי..

נבצר ממני להגיע לפגישה בגלל מישהו.. המישהו הזה חשבתי שהוא לא יזיק.. שהוא יבריז לי.. אבל הוא חשב אחרת והוא דפק הופעה כמו שצריך והפגין נוכחות.. צריך להלחם נגדו אנשים עושים הכל נגדו.. אבל הוירוסססס שיש לי מונע ממני ללכת! אורי בהצלחה כולכם תהנו! תהנו! בטוח יהיה נפלא וליאת תלכי! תלכי! אל תעשי לי ייסורי מצפון! ביי דודים ודודות

 

[actress]

אאוץ´

גם אני לא הולכת כי יש לי חזרות עם המורה שלי מהביה"ס שאני עוזרת לה, אז... אני אלך איתך וגם עם זיו שהוא ידיד של סתיו ושלי ועוד כמה... שיצטרפו בהמשך. ראי הבטחה זו הבטחה

 

[dalitush]

יופי!

לפחות אני יילך..

 

[ערן יופה]

אז מישהו מגיע הערב בכלל?? ../images/Emo124.gif

 

[נטע....]

אני אשאל שאלה אחרת

יש מישהו מראשון שמגיע?

 

[אורי לוינסון]

דרך אגב

תגדיר חכמה

 

[נטע....]

ידעתי שהשאלה הזאת תגיע ../images/Emo3.gif

טוב, אז בעצם החתימה הזאת מתייחסת כמובן, לא רק למשחק כשלעצמו, כלומר התיאטרון אלא לנקודת הראות שלי שאומרת שכולנו לא רק שחקנים אלא גם במאים של החיים שלנו. כל החיים הם הצגה אחת גדולה ואנחנו, הבמאים-שחקנים אחראים לאיך שהיא תיראה. שיו, אני לא מאמינה הצלחתי לכתוב הסבר פילוסופי בארבע וחצי שורות...

 

[אורי לוינסון]

במאים

ומפיקים של עצמנו כן בדיוק כך !! כל האחריות לחיים שלנו עלינו,,, אבל מה זה חוכמה ? אני למשל ,, איך אני יודע אם מה שאני עושה זה חכם ? הרבה פעמים אני מרגיש טיפש ,,,,,, כלומר מה אמת המידה לחכמה ? לכשעצמי אני מחליך את החכמה ב,,,, למשל, מממממממ רגע למשל ב ל"היות" שזה נושא לכשעצמו

 

[נטע....]

החוכמה אצלי היא

גם ללמוד מתעויט תרתי משמע. כלומר לא רק לא לחזור על טעות עוד פעם אלא גם אם עשית טעות, להפיק ממנה משהו טוב. כמו בעבודה למשל, כשאני עושה איזה טעות במחשב, אני לומדת מזה משהו חדש, כי מהטעות הזאת פתאום קופץ איזה חלון שאני לא מכירה או איזה אופציה שלא ידעתי על קיומה. ותגדיר "להיות"

 

[Radagast The Brown]

חשוב ללמוד לא רק מטעויות.

כשקוראת טעות - כולם מתרגשים, ועושים מהומה בעניין (יש מוסדות שעולים לרמה של תחקיר, ויורדים לרמה של "משפט"), ומנסיםפ להפיק בכח את כל הלקחים האפשריים. לי - יותר חשוב לראות גם מה הצליח, ולשמור על זה. כל נסיון הוא בסיס לצמיחה, משום שךכל נסיון יש תוצאות. תוצאה רעה? ...נשאל "מה למדתי מכך?" תוצאה טובה? ...נשאל "מה למדתי מכך?"

 

[אאווין הרוהירית]

היי.. זוכרים אותי?

בכל מקרה.. אני פרסמתי לכם מונולוג על סוודר.. אז מסתבר שהוא לקוח מהספר "איה הג´ינג´ית" מעת "פוצ´ו"... אם אתם רוצים לדעת.. love you!not אאווין

 

[חסה סטייליסטית]

לא רק שאני זוכרת את המונולוג...

גם הצגתי אותו לפני רבע שעה, כשנבחנתי לתפקיד מסוים למחזה מסוים שמועלה בעיר מסויימת, ובגללו הבמאי והמפיק נעמדו ומחאו כפיים, אז אני חייבת לך תודה, ואפילו תודה ענקית!

ע-נ-ק-י-ת

 

[Richey]

אפשר אולי לדעת

איך אני יכול לראות את המונולוג הזה? הוא מופיע כאן בפורום?

 

[dalitush]

אהה תודה!

 

[אאווין הרוהירית]

באמת!?!! ימדו מחאו כפיים?!!

וואי.. אז את באמת חייבת לי תודה

אני מזה שמחה בשבילך שאהבו את זה.. מה אמרת שזה היה? אודישן או משהו כזה? אם כן.. כנראה שהתקבלת..

עכשיו אני צריכה לשחק תפקיד של אמא פולניה ושל כינה-"הימים חולפים, שנה עוברת, הימים חולפים, שנה עוברת, אבל רק הכינה, אבל רק הכינה, אבל רק כינה לעולם נשארת!" (הכינה נחמה יעני..) תפקידים ממש חמודים. הגעתי למסקנה שלשחק עם מספר אנשים זה פי שלוש יותר קשה לדבר במונולוג (זה היה די ברור, לא?) מונולוג בא לכם יותר בטבעיות? או לשחק עם כמה אנשים? בכל מקרה, מישהו\י שאל\ה אותי איפה המונולוג של "איה הג´ינג´ית".. אז הנה הוא: די! גמרתי איתו! יותר לא אצא איתו אף פעם!: הוא גועלי,הוא צבוע, אני שונאת אותו, אני מתעבת אותו, אני לא יכולה לסבול אותו יותר! ...בהתחלה.... הוא מאוד מצא חן בעיניי, ככה זה תמיד! הייתי מסוננוות מצורתו החיצונית, נדמה היה לי שאין יפה ומבריק ממנו. אהבתי לטייל איתו ברחוב דיזינגוף לעת ערב, הוא היה אז קרוב אלי מאוד: שנינו היינו הדוקים זה לזה, וחם היה לי איתו, וטוב... אבל כמה זמן אפשר?! לאט לאט התחלתי להרגיש שאיני ששה לקראתו כמו אז, ולאחרונה החל אפילו להימאס עלי. החלטתי לדבר עליו עם אמא, חשבתי שהיא תבין אותי, שהיא תוכל לעזור לי... דחיתי זאת מיום ליום, אולם ערב אחד הרהבתי עוז, וניגשתי אליה. ספרתי לה הכל, לא הסתרתי ממנה שום דבר, את כל לבטיי הפנימיים גיליתי לה. ספרתי לה שאני מבוגרת, מבוגרת הרבה יותר ממנו, שהוא נשאר כמו שהיה... בשנה האחרונה שאני יוצאת איתו הוא היה היחידי שלי, לא יצאתי עם אף אחד אחר... אבל זהו זה, זה הגיע לי עד לכאן! אני לא יכולה יותר!!! אמא אכזבה אותי נורא, לא הבינה אותי בכלל! חשבה שאיזה חתול שחור עבר ביננו ונסיתה לשכנע אותי שהחתול יעבור הלאה ויעלם.... בעיניה הוא דווקא מצא חן מאוד, לדעתה זו הייתה בחירתי הטובה ביותר... ולא אכפת לה אפילו אם אני ילך איתו עד לחתונה! ספרתי זאת לבנות, הן דווקא ניסו לעודד אותי, אמרו: "הוא יפה, הוא חמוד, בדיוק בשבילך!..." עכשיו אני יודעת שהן רק רצו להחניף לי.. מאחורי גבי בטח דברו אחרת, אני מכירה אותן: צבועות שכמותן. די! נמאס! אני לא יכולה יותר! איני מסוגלת! אפילו הדיבורים של אבא לא יעזרו! הוא נמאס, נמאס, נמאס! די, החלטתי, אני יודעת מה העשה: אחביא אותו אחת ולתמיד בתוך המגרה הקטנה שלי, שירקיב שם אפילו, לא אכפת לי!!! אני חייבת, חייבת, לקנות לי סוודר חדש במקומו! פיו.. זה הכל.. love you! not

 

[חסה סטייליסטית]

אמממ משחק בקבוצה

יותר קל כי אפשר להסתמך על השחקן האחר, וזה הולך בשיתוף... אבל מצד שני בדיוק מאותה סיבה זה יותר קשה... אז בגלל זה אני אוהבת לשחק בשניהם, ושניהם באים לי בטבעיות, ההבדל היחידי הוא: לפני הצגת מונולוג אני יותר מתרגשת מאשר משחק בקבוצה.. (בד"כ כי שאר השחקנים צורכים עליי להרגע...)