משהו מתוק 1
New member
קצת פרדוקסי לא?
אני מתאר לעצמי שהנושא/שאלה הזאת עלתה פה די הרבה פעמים. כי זה הנושא הכי "חם" בהגדרה "דתי גאה". אבל פשוט רציתי לקבל תשובות בדיון שאני יכול להשתתף בו ולשאול שאלות נוספות אחר כך, (כי על כל תשובה טובה אחת, צצות עוד שתי שאלות נוספות
) *כל השאלות הנשאלות פה הן ממש לא במטרה לפגוע או בנימה קרה, אני מנסה להבין קצת יותר. מצטער אם איכשהו התקרבתי בלפגוע במישהו/י* האם בן אדם באמת יכול להתקיים במצב כזה? כאילו מצד אחד הוא נורא אוהב את העולם החרדי-דתי (מצטער אל תתפסו אותי פה במילה, אני קצת בור כזה נוגע להגדרות כאלה). הוא הולך לפי הספר, תרתי משמע. ומקדיש את חייו לדת, בבית שלו מגנים כל מה שלא נראה בעיני הדת, (בבתים הדוקים, אני לא בא להכליל כאן). שלא לדבר על עולם ההומוסקסואליות, שנחשב לדבר בזוי אפילו בעולם החילוני, משהו שצריך להתבייש בו ולקבור את עצמך ב-"ארון". אני יודע כמה קשה זה בעולם החילוני, אז בעולם הדתי זה נראה לי על הגבול הבלתי אפשרי, לא?. למשל פעם יצאתי עם מישהו שהוא באמת שומר מסורת/דתי. ולא יכלתי לדבר איתו בגלל שהוא כל הזמן היה בפחד היסטרי שמישהו יזהה אותו, הוא פחד להסתכל לי בעיניים והיינו צריכים לחצות כל פעם את הכביש כי הייתה קבוצה של אנשים בצד שלנו של המדרכה. ובנוסף לכך, גם כל החברים שלו דתיים והכול, אז לא היה אדם אחד על האדמה שהוא יכל לדבר איתו על זה, והוא פשוט הסתובב עם השקר הזה כל הזמן. איך אפשר שלא יהיה לך איזה ידיד/ה שאתה יכול לדבר איתה על זה? זה רק אצלו ככה? או שברוב העולם הדתי?. ובכללי זה גם נוגד את כל מה שלימדו אותך בחיים. מה בן אדם כזה צריך לעשות? לבחור בין להיות עצמו לבין הדת?. להתחתן עם אישה למרות שהוא לא נמשך אליה ולחיות את שאר חייו סביר להניח - בסבל. כי אלא חיים בשקר?. והחלק הכי קשה בכל הקטע של ההומוסקסואליות, הוא לספר להורים. בעולם החילוני זה מתקבל ברוח מאוד קשה, לא פעם דברתי עם אנשים שההורים שלהם שלחו אותם לפסיכולוגים ומטפלי נוער במטרה "לרפא" אותם. או נעלו אותם בבית עד שזה "יצא" מהם. אז שוב, בבתים דתיים התהליך הזה הרבה יותר קשה... מסכימים? חולקים על דעתי? תגיבו, אני מחכה בקוצר רוח . משהו מתוק 1.
אני מתאר לעצמי שהנושא/שאלה הזאת עלתה פה די הרבה פעמים. כי זה הנושא הכי "חם" בהגדרה "דתי גאה". אבל פשוט רציתי לקבל תשובות בדיון שאני יכול להשתתף בו ולשאול שאלות נוספות אחר כך, (כי על כל תשובה טובה אחת, צצות עוד שתי שאלות נוספות
) *כל השאלות הנשאלות פה הן ממש לא במטרה לפגוע או בנימה קרה, אני מנסה להבין קצת יותר. מצטער אם איכשהו התקרבתי בלפגוע במישהו/י* האם בן אדם באמת יכול להתקיים במצב כזה? כאילו מצד אחד הוא נורא אוהב את העולם החרדי-דתי (מצטער אל תתפסו אותי פה במילה, אני קצת בור כזה נוגע להגדרות כאלה). הוא הולך לפי הספר, תרתי משמע. ומקדיש את חייו לדת, בבית שלו מגנים כל מה שלא נראה בעיני הדת, (בבתים הדוקים, אני לא בא להכליל כאן). שלא לדבר על עולם ההומוסקסואליות, שנחשב לדבר בזוי אפילו בעולם החילוני, משהו שצריך להתבייש בו ולקבור את עצמך ב-"ארון". אני יודע כמה קשה זה בעולם החילוני, אז בעולם הדתי זה נראה לי על הגבול הבלתי אפשרי, לא?. למשל פעם יצאתי עם מישהו שהוא באמת שומר מסורת/דתי. ולא יכלתי לדבר איתו בגלל שהוא כל הזמן היה בפחד היסטרי שמישהו יזהה אותו, הוא פחד להסתכל לי בעיניים והיינו צריכים לחצות כל פעם את הכביש כי הייתה קבוצה של אנשים בצד שלנו של המדרכה. ובנוסף לכך, גם כל החברים שלו דתיים והכול, אז לא היה אדם אחד על האדמה שהוא יכל לדבר איתו על זה, והוא פשוט הסתובב עם השקר הזה כל הזמן. איך אפשר שלא יהיה לך איזה ידיד/ה שאתה יכול לדבר איתה על זה? זה רק אצלו ככה? או שברוב העולם הדתי?. ובכללי זה גם נוגד את כל מה שלימדו אותך בחיים. מה בן אדם כזה צריך לעשות? לבחור בין להיות עצמו לבין הדת?. להתחתן עם אישה למרות שהוא לא נמשך אליה ולחיות את שאר חייו סביר להניח - בסבל. כי אלא חיים בשקר?. והחלק הכי קשה בכל הקטע של ההומוסקסואליות, הוא לספר להורים. בעולם החילוני זה מתקבל ברוח מאוד קשה, לא פעם דברתי עם אנשים שההורים שלהם שלחו אותם לפסיכולוגים ומטפלי נוער במטרה "לרפא" אותם. או נעלו אותם בבית עד שזה "יצא" מהם. אז שוב, בבתים דתיים התהליך הזה הרבה יותר קשה... מסכימים? חולקים על דעתי? תגיבו, אני מחכה בקוצר רוח . משהו מתוק 1.
