מספרים על הח´ליף הרון אל רשיד
שהיה מתחפש בבגדי אדם פשוט ומתהלך בין אנשי ממלכתו כדי לדעת מה הם הלכי הרוח בקרב הציבור, האם אנשי המנגנון שלו עושקים את הציבור, האם נעשה משפט צדק לכולם וכו´. כאשר אני קורא את התגובות בשרשור מעניין זה נדמה לי לפעמים שהיה צריך לחייב גם מדריכי צלילה לעשות משהו דומה מעת לעת. כפי שכתבתי פעם לחבר שהיה בפורום - החיים הם לא קורס, והצלילה האמיתית מתחילה במקום שבו נגמר הקורס. יש הבדל עצום בין טיפול במצב STRESS ו DISTRESS אמיתי או מדומה, בסיטואציה של מדריך בקורס, מוביל קבוצה בצלילה מודרכת ואפילו מדריך צלילה בצלילה עם חבריו, המודעים להיותו מדריך ומקבלים במידה מסויימת את "מרותו" ואת מקצועיותו העדיפה, לבין צלילה עם בן זוג מזדמן שאינו יודע את דרגתך (או לא מכיר בעדיפות ההכשרה שלך - שזה אותו דבר). כל הרעיונות על זינוק, לפיתה, מקדימה, מאחורה, נעילת הרגליים, ועוד ועוד הופכים לבעייתיים בסיטואציה השניה. ושימו לב, כמובן שאני לא מדבר על מקרים של אובדן עשתונות מוחלט של אחד מבני הזוג, שבהם בהחלט אפשר להפעיל את המיומנויות הנ"ל. אני מדבר על המצבים הגבוליים שבהם מתחיל להתחוור לך שבן הזוג שלך עומד לעשות משהו לא לגמרי בריא, אבל לבן הזוג נדמה שהוא שולט לחלוטין במצב שלו, והוא משוכנע ששיקול הדעת שלו יותר טוב משלך. לפני שידידי המדריכים מזנקים ממקומותיהם כנשוכי נחש ומספרים על כל מעשי הגבורה שהם עשו, ועל הנוהל הנכון אותו "מלמדים" או "מיישמים" אני מציע להם לעצור רגע ולחשוב. כמה פעמים הייתם במצב שבו אתם צולל אלמוני, אחד מיני רבים, והצולל שמוצמד לכם כבן זוג אינו יודע על ההכשרה שלכם. מבחינתו אתם צולל ברמה שלו, ואם הוא מהטיפוסים "ההם" הוא אפילו יודע (לדעתו) הרבה יותר מכם על צלילה, על מצבי חירום, ועל הכל? (מכירים את הטיפוס?
). ההימור שלי (מיועד לשאר חברי הפורום שאינם מדריכים או מבילי קבוצות פעילים) הוא שהרוב המכריע של חברי המדריכים מעולם לא עמד בסיטואציה כזו. אם בגלל שרובם לקו במחלה הידועה של NO CASH NO SPLASH שבה לא נכנסים לצלילה אלא אם מישהו משלם עליה, ואם בגלל שהאגו שלהם לא מתיר להם להכנס לצלילה עם זר, מבלי שההוא ידע שהם מדריך בכיר, סופר מאסטר אינסטרקטור טריינר (עם חלונות חשמל ונעילה מרכזית
). מכיוון שאני לא אוהב להדריך, ומכיוון שאני אפילו לא אוהב לנפנף בתעודת המדריך שלי, אני נמצא בסיטואציה הזו פעמים רבות. אני רואה המון מקרים, גם מהצד וגם כשותף פעיל ואני מציע לכולם לקרוא ולהפנים את הדוגמא הבאה: אתה צולל עם בן זוג מזדמן, שאין לו שום כבוד מיוחד למיומנות שלך, ויתכן שהוא חושב שהוא יודע יותר טוב ממך. בבת אחת כל הנהלים הנ"ל ריקים מתוכן במידה מסויימת. והאירוע מתחיל: בן זוגכם מרגיש שהווסת שלו מתחיל לתת אויר מעורב ברסיסי מים. הנשימה שלו נעשית לא נוחה. הוא חושב שהוא בשליטה מלאה (מה שלא נכון) והוא חושב שהוא יודע מה טוב בשבילו. הוא מסמן לכם כבן זוג שמשהו לא בסדר עם הווסת שלו ומסמן שהוא עולה. הוא לא נראה בפניקה. העיניים שלו לא נפתחות כמו שתי צלחות מרק. הוא פשוט בטוח שהוא הולך לעשות את הדבר הנכון (שכמובן אינו נכון). אתם מציעים לו את הווסת הרזרבי שלכם תוך צמצום המרחק אליו אבל הוא מסמן לכם "לא" ומתחיל לעלות לכיוון פני המים. לא בבהלה אבל בהחלט בתנועות נחושות. מה עושים? אם אתם מזנקים עליו, אוחזים בו, מנסים למנוע את עלייתו, כפי שלמדתם בקורס DM או אפילו בקורס מדריכים, הוא בהחלט עלול להגיד לעצמו:
האידיוט הזה מנסה להטביע אותי. מספיק קשה לי לנשום גם ככה ואני רוצה להגיע לפני המים והטמבל הזה שאני לא מכיר אותו וה DM ציוות אותו אלי, נתלה עלי ומונע ממני להגיע אל פני המים. הוא יהרוג אותי. עלולה לפרוץ מלחמת עולם שבה אחד הצדדים נמצא בפניקה סמויה שהופכת לגלויה, ומרגיש שהוא נלחם על חייו. אותו צד עלול לדחוף כלפי מעלה (בדיוק כמו בסיפור שאבנר29 חילק איתנו) ותוך כדי המאבק גם לעצור את נשימתו (בגלל המאמץ שבמאבק) ולקרוע את הריאות. מה עשינו? ממצב שבו צולל בפניקה סמויה, אבל בשליטה חלקית (הוא משוכנע כמובן שהוא בשליטה מלאה) יגיע לפני המים תוך כדי נשימה רציפה, ובמקרה
הגרוע ביותר ילקה במחלת הדקומפרסיה, וגם אז אם יפונה לתא לחץ בזמן הוא עשוי לצאת מהענין ללא פגע, דחפנו למצב אחר. במצב האחר לצולל בפניקה נגרם קרע בריאות שעלול להביא למוות מיידי, וגם אנחנו עלינו בעליה מהירה אל פני המים, והסתכנו בפגיעת דקומפרסיה. הדוגמא שנתתי כאן דומה במידה מסוימת למה שקרה במקרה ההוא שהצית את כל הדיון (וגם היא קרתה לי בצלילה לפני מספר שנים). היא אינה דומה כלל ואי אפשר להסיק ממנה מסקנות בשום אופן לשני המצבים הבאים: 1. בן הזוג בפניקה מוחלטת, העיניים שלו מגיעות לגודל של צלחת מרק, והוא פולט הווסת ומנסה לטוס למעלה. 2. בן הזוג יודע שלצידו נמצא מדריך מנוסה, כל יכול, "סופרמן" שברגע שהוא תופס שליטה על המצב, הכל יהיה בסדר, כי
הוא יסדר את זה למצבי חירום בצלילה ישנם פתרונות "בית ספר" אותם מלמדים בקורסים שונים. פתרונות אלה יכולים להתאים למקרים מסויימים, או יכולים להתאים לרוב המקרים, או יכולים לא להתאים למקרים אחרים. חשוב מאד ללמוד את כל הפתרונות הנ"ל וחשוב מאד להגיע למיומנות הרבה ביותר האפשרית בצלילה. חשוב מאד גם ללמוד חומר תיאורטי על הפיסיולוגיה של הצלילה כדי להיות מודע לתהליכים המתרחשים בגוף, כדי לדעת אילו סיכונים הם סבירים, אילו סיכונים הם בעייתיים ואילו הם קטלניים. והכי חשוב (אבל זה לא בשליטתנו בדרך כלל) הוא להגיב נכון ברגע האמת. והתגובה הנכונה מותאמת לכל מצב ספציפי ויכולה להשתנות בין מצבים השונים זה מזה בפרט קטן זה או אחר. כפי שאמרו כאן ובשרשור הקודם, הדבר הטוב ביותר הוא למנוע את המצבים האלה לפני שהם קורים. לתת ניפוח קל למאזן של צולל על פני המים, שאתה רואה שהוא עובד קשה ביותר כדי להשאר על פני המים (כמובן מבלי לשים לב, והוא כבר נושם בכבדות), או להגניב מבט במד הלחץ של בן הזוג, לראות שהוא מתקרב לקו האדום, ולהציע בתנועה להתחיל לעלות, או לסמן לבן הזוג שחגורת המשקולות שלו עומדת ליפול ולהציע לו בתנועה לסדר אותה או ... או ... או ... אבל לא תמיד יש סימנים מקדימים, ולא כולם ניחנו במיומנות לראות אותם, ולכן כל אחד מאיתנו עלול לעמוד במצב לא צפוי ביום מן הימים. האם נגיב נכון? אין תשובה לשאלה. כולנו מקווים שכן. אף אחד מאיתנו לא יכול לערוב לכך. החשוב ביותר הוא לחלק את הנסיון עם כולם, להביא למודעות את אפשרויות הטיפול, ולנסות למנוע כל מה שאפשר לפני שזה קורה.