קצת על הקורס שלי

kagome10

New member
קצת על הקורס שלי

קודם כל, אני יכולה לכתוב באינטרנט בבסיס. מזל טוב לי!

ועכשיו אני רוצה לכתוב על נושא שכמעט לא כתבתי עליו, הקורס.

בעיקר כי ידעתי שאני אהיה מתוסכלת מזה שאני לא יכולה לספר כמעט כלום.

אבל אגיד שבשבוע הראשון רציתי לצאת מהקורס, ועכשיו, אחרי 4 חודשים של קורס זה אולי יקרה\ ואני לא יודעת אם זה טוב או לא. בהתחלה נעלבתי והתבאסתי, אחרי שחשבתי על זה אולי זה עדיף.
החלק שהתבאס בי זה החלק הרציאונלי.
ויש בי חלק אחר, עמוק יותר, שאומר שעדיף לי להיות פקידה מלהיות פה, והחלק הזה הוא האחד שתמיד צודק.

המסקנה מכל זה היא דיי פשוטה.

כששאלתי את חבר שלי על מה להתפלל כשאני מתפללת עליו הוא אמר לי להתפלל שיקרה רצון האלוהים.

אלוהים, שתתגשם תוכניתך, שיקרה מה שצריך לקרות, לאדם היקר לי מאוד, ***** בן ****.

אלוהים, שתתגשם תוכניתך, שיקרה מה שצריך לקרות, מה שכדאי לי שיקרא, אף על פי שאיני יודעת מה זה.

אמן.
 

snoopytush

New member


 
אני מאחלת לך יקירתי

שיקרה כל מה שנכון לך והולם את הדרך בה את צריכה ללכת
ואם חלק מדרך זו תצריך השארות במערכת,
ולמידת המערכת כדי לעזור לאנשים בתוכה
ולהבין דברים מתוך הנסיון וההתמודדות,
יהי כן באהבה ובהכלה,
לא סיפרת לנו מה קרה שגרם לך לרצות לצאת מהקורס?
הרי הגעת עם רצון כל כך גדול לתרום ולתת מעצמך לצבא,
אז מה קרה בתהליך? מה עשו שם שגרם לך לכזה שינוי שלא מפריע לך אפילו להיות פקידה?
 

kagome10

New member
השבוע הראשון היה בזבוז זמן מוחלט

אני מתכוונת שמה שלמדתי שם יכולית ללמוד בפחות מיום.

אחר כך זה השתפר, אבל עדיין...

אם אני אהיה פקידה ואעבוד שש שעות ישאר לי הרבה זמן לעשות דברים, דברים שבאמת תורמים לעולם שלנו.
בקורס אין לי זמן לעשות דברים.

אבל בעיקר בעיקר בעיקר, באותו זמן שאמרתי את זה, אמרה את זה לא אני-המודעת, אלא אותו חלק בי שמסתכל מנקודת מבט רחבה יותר, זו שבה אין דאגה לדברים ה"גדולים" כמו תפקיד בצבא ומקום עבודה, אלא לדברים ה"קטנים" - כמה זמן יש לי לעצמי, ובאיזו מידה המערכת מרחיקה אותי לעצמי, כמה אני מאושרת ביום יום.

לא באתי עם מוטיבציה לתרום לצבא. באתי עם צוטיבציה לנצל את היכולות שלי ולעשות משהו מעניין. הבטיחו לי קורס מעניין ומרתק. לא היה. היו המון תקריות תקשורת, הייתה הרצאה שלא הבנתי כי כששאלתי שאלות אמרו לי שזה לא חשוב ואני אוכל להבין בלי זה אבל לא יכולתי ורק אחרי איזה שש שעות מישהו פתאום קלט שאני לא אוכל לפתור את התרגילים אם לא הבנתי את ההרצאה.

וזה לא שהם לא מנסים. הם אנשים טובים, כולם.

אבל לא ממש מעניין לי. ואני כבר לא יודעת מה עדיף, מה אני רוצה.


אם הייתה לי אפשרות לבחור מחדש לפני שנה כשבחרתי במסלול הזה הייתי מוותרת.
לא רציתי לוותר עליו עכשיו, אחרי ארבעה חודשי קורס.

אבל ארבעה חודשים זה חלק קטן מהשירות הצבאי.
אז אם אני אגיע לתפקיד אחר אולי זה יהיה עדיף?

אני פשוט כבר לא יודעת מה עדיף.

דיברתי עם הרמ"ד היום והוא מבחינתו כנראה שאני אשאר, ויש סיכוי קטן שאני אצא.

אבל אני כבר לא יודעת אם זה טוב או רע.

הדעה אם משהו הוא טוב או רע היא שיפוט. ולי הוא פשוט לא נותר.

אני לא יודעת מה טוב ומה רע, למה להתפלל ומה לרצות.

בגלל זה אני מתפללת שיקרה מה שצריך לקרות.

אלוהים, יהיה כרצונך, בעולם הזה ובעולמות אחרים, אמן.
 
מבינה אותך כל כך


גם הבת שלי עברה תהליך דומה
היא הלכה לקורס קצינות ייעודי
והצטערה על כך כי הרגישה שהיא מבזבזת את זמנה
כי גם היא באה עם נכונות ורצון לתרום,
אבל כל התפקידים בסופו של דבר די דומים ודי משעצצים
וחוזרים על עצמם ברגע שלמדת את הפואנטה
אז אני מניחה שזה לא ישנה לאן תלכי
ובצבא פקידה חייבת לעשות קפה לקצין...
 

kagome10

New member
זה לא העניין של תפקיד די דומה

התפקיד הוא חשוב, והוא ייחודי. ייחודי במובן שאין מקומות אחרים שעושים את זה.

וזה על באמת תפקיד עם משמעות.

אבל דווקא כי באתי עם ציפיות, וכי האנשים כל כך טובים! זה הרבה יותר מאכזב.

אם לא היו מפארים כל כך את התפקיד אולי זה היה שונה.
 
אני חושבת שהכי חשוב

שאת תרגישי טוב במה שאת עושה
כלומר
כל מקום או כל תפקיד שאת תבחרי להיות בו
מתוך המקום של לקבל אותו
ולנסות להפיק ממנו את המירב האפשרי.
כי בסופו של דבר זו החלטה שלנו איפה נרגיש טוב
גם אם המקום מאכזב או לא כמו שציפינו,
אם נשנה את הציפיות
או נחליט שאנו מתמקדים בדבר אחר
כמו לדוגמא
שסיפרת שהאנשים איכותיים
אז להתמקד בחברה ובאנשים
ולהנות מהם
והתפקיד יהפוך למשני
זה עוזר להרגיש טוב במקום.
ועוזר להשאר בו ולא לעזוב
אם בוחרים בכך.
 

kagome10

New member
העניין הוא הבחירה

והחוויה המוזרה ומאירת העיניים - של אי שיפוט.

ומסכימה איתך
 
קגומה, קראתי את מה שכתבת

עוד שלשום, קראתי ברעד, בנשימה דחוסה...
ולא הגבתי.
היות שהזדהיתי עם תגובתיה של רונית (תגובות שממש התקנאתי בהן !
התקנאתי ביכולת ההכלה הקבלה והחום של רונית. זאת בשעה
שאני הייתי אמביוולנטי, הייתי חצוי ברגשותיי)
והיות שהרגשתי שאת קגומה במצב עדין ושברירי שכמוהו מעולם לא הרגשתי ממך. ופחדתי ממש פחדתי להפר איזשהו איזון עדין בתוכך
שתבוא אולי מתוך התנגדות לדבריי ועמדתי.

אך היום במחשבה שנייה, אמרתי לעצמי: "אתה אולי היית רוצה שדעתך
תשפיע, אבל דעתך היא לא עד כדי כך חשובה ומשפיעה...
ואם יש לך מה לומר תגיד את זה בצניעות הראוייה
מיתוך כבוד לאדם ולהחלטתו העצמאית והבלתי תלויה".
אז דעתי היא שכל עוד אדם נמצא במעלה ההר הוא לא יכול לחזות מראש מה הוא יראה כשיגיע לראש ההר.
ועל כן הוא לעולם לא יידע האם הקשיים שהוא עובר במעלה
שווים את זה.
ואם הוא יתייאש בעליה ויידמה לעצמו נופים יפים מאלה, השגות
נעלות מאלה שהוא יגיע אליהן למטה במישור -
צפוייה לו אכזבה. אכזבה ממה שהוא רואה לעומת
מה שהיה יכול לראות, אילו...
ובנוסף תקנן בתוכו אכזבה של עוזב אכזבה של נעדר,
עוזב שלא צדק עם החלטתו לעזוב
והנעדר איננו צודק, אומר הפתגם.
פרי מגדים

של האדם
 

kagome10

New member
יש לי ידיד שלא אוהב אנאלוגיות

הוא אומר שהן תמיד חלקיות.

אני אוהבת אותן, אבל מודעת להן בתור כשל לוגי. שכן בהן אנשים מכניסים את הנחות המוצא שלהם בלי לשים לב. והדברים הברורים מעליו לאדם אחר זועקים, אנחנו לא ברורים מעליו.

האם הר אחד עדיף על אחר?
האם היית אומר לטירון באיזו יחידה קרבית שנהוג בה להתעלל בטירונים שלא יתייאש ויעזוב באמצע?

איני רואה גבורה בחיים בסביבה שלילית. אולי הכרח שלא ניתן להימנע ממנו, אך לא גבורה.

האם לו הייתי צריכה לחיות כמה שנים בין גנבים גם אז היית אומר שלא כדאי לוותר?


אני עומדת בין שני, בין אינסוף, הרים ותוהה על איזה מהם כדאי לטפס. מה אוכל להגיד לך, אם בעולם שלך יש מישורים?
 
אנלוגיה איננה זהות של אחד לאחד...

ומי שרוצה לקבל אותה יקח ממנה מה שמרגיש לו נכון.

אהבתי את האנלוגיה היפה שנתת לי:
"אני עומדת בין שני, בין אינסוף, הרים
ותוהה על איזה מהם כדאי לטפס.
מה אוכל להגיד לך, אם בעולם שלך יש מישורים?"
אפילו שלא נראה שהאנלוגיה שנתת לי
אנלוגית לאנלוגיה שנתתי לך...

בסופו של דבר מדובר בהוויה שלך
ולא באנלוגיה
ואני רוצה לאחל לך עם כל הלב
את ההוויה הכי טובה בשבילך.
בידידות,
פרי מגדים

ו
 

kagome10

New member
וגם לך

שתהיה דרכך סלולה על ידי אלוהים. היא כבר יודעת לאן עדיף לפנות. אני לא.
 
למעלה