קצת על העבודה..
אומנם אני עובדת רק 3 ימים אבל ממש אבל ממש קשה לי . העומס הוא רב וזה מטורף בקושי יוצא לי לשתות משהו, חלק מהאנשים לא סובלנים והם צועקים, יש לנו גם רופאה אחת כל כך מגעילה שכל הזמן גוערת באחיות ואף אחת כולל הרופאים ושאר האחיות והאחות האחראית לא סובלים אותה. אתמול בערב היא צעקה עלי למה לא רשמתי לידים על הא.ק.ג שעשיתי. קשה לי עם התוכנות של המחשב מאוד אני רחוקה מלהישתלט עליהם ואני כל הזמן צריכה את העזרה של האחות בלהכניס כל מיני נתונים. עם הבדיקות דם והחיסונים אני יותר משתלטת אבל עדיין. היום נסיתי לעשות בדיקת דם לילד בן שנתיים ו קצת והוא כל כך צרח מסכן רחמתי עליו וגם לא הצלחתי למצוא לו את הוריד. בסוף באה אחות אחרת וותיקה וגם היא דקרה אותו מספר פעמים עד שהצלחנו בסוף אבל היה קשה. המעצבן גם ששמים אותי החל משבוע הבא בכל מיני קופות חולים וזה לנסוע כל הזמן ואני בכלל לא יודעת איך להגיע לשם. אני כל כך מדוכאת ואין לי מצב רוח. העבודה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי וזה בגלל שאני לא יודעת עדיין את העבודה. היום היה בית משוגעים בבת אחת הגיעו אלינו שלושה אנשים לעירוי של אנטיביוטיקות, נוזלים , פוסיד ועוד אנשים לחיסונים, אקג, זריקות, חבישות, בדיקות שתן בסטיק ועוד ועוד וכולם נכנסים בבת אחת והחדר אחיות מפוצץ ואין סבלנות וצריך להכניס הכול למחשב ואין זמן ואימלההההההההההההה. האמת, אני באמת שוקלת להגיד שלום יפה למקצוע ולחזור להוראה. אולי אני לא מתאימה לעבוד בכאלה תנאי לחץ? אולי זה לא בריא לבריאות שלי? אני נקרעת מבפנים כי מצד אחד אני יודעת שאני בקושי במקצוע הזה ואולי אני צריכה לתת לעצמי זמן ומצד שני אולי זה לא בשבילי. אני גם מרגישה שכול הסביבה שלי מצפה ממני להמשיך ולא לוותר ושאם אני יעזוב אני אאכזב אותם אבל מצד שני אני כבר לא בטוחה שזה מה שאני רוצה סליחה אם אני מבלבלת לכם את המוח אני פשוט חייבת להוציא את זה החוצה כי אני משתגעת וכל כך בדלימה מה לעשות? שירי המודאגת והמבואסת
אומנם אני עובדת רק 3 ימים אבל ממש אבל ממש קשה לי . העומס הוא רב וזה מטורף בקושי יוצא לי לשתות משהו, חלק מהאנשים לא סובלנים והם צועקים, יש לנו גם רופאה אחת כל כך מגעילה שכל הזמן גוערת באחיות ואף אחת כולל הרופאים ושאר האחיות והאחות האחראית לא סובלים אותה. אתמול בערב היא צעקה עלי למה לא רשמתי לידים על הא.ק.ג שעשיתי. קשה לי עם התוכנות של המחשב מאוד אני רחוקה מלהישתלט עליהם ואני כל הזמן צריכה את העזרה של האחות בלהכניס כל מיני נתונים. עם הבדיקות דם והחיסונים אני יותר משתלטת אבל עדיין. היום נסיתי לעשות בדיקת דם לילד בן שנתיים ו קצת והוא כל כך צרח מסכן רחמתי עליו וגם לא הצלחתי למצוא לו את הוריד. בסוף באה אחות אחרת וותיקה וגם היא דקרה אותו מספר פעמים עד שהצלחנו בסוף אבל היה קשה. המעצבן גם ששמים אותי החל משבוע הבא בכל מיני קופות חולים וזה לנסוע כל הזמן ואני בכלל לא יודעת איך להגיע לשם. אני כל כך מדוכאת ואין לי מצב רוח. העבודה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי וזה בגלל שאני לא יודעת עדיין את העבודה. היום היה בית משוגעים בבת אחת הגיעו אלינו שלושה אנשים לעירוי של אנטיביוטיקות, נוזלים , פוסיד ועוד אנשים לחיסונים, אקג, זריקות, חבישות, בדיקות שתן בסטיק ועוד ועוד וכולם נכנסים בבת אחת והחדר אחיות מפוצץ ואין סבלנות וצריך להכניס הכול למחשב ואין זמן ואימלההההההההההההה. האמת, אני באמת שוקלת להגיד שלום יפה למקצוע ולחזור להוראה. אולי אני לא מתאימה לעבוד בכאלה תנאי לחץ? אולי זה לא בריא לבריאות שלי? אני נקרעת מבפנים כי מצד אחד אני יודעת שאני בקושי במקצוע הזה ואולי אני צריכה לתת לעצמי זמן ומצד שני אולי זה לא בשבילי. אני גם מרגישה שכול הסביבה שלי מצפה ממני להמשיך ולא לוותר ושאם אני יעזוב אני אאכזב אותם אבל מצד שני אני כבר לא בטוחה שזה מה שאני רוצה סליחה אם אני מבלבלת לכם את המוח אני פשוט חייבת להוציא את זה החוצה כי אני משתגעת וכל כך בדלימה מה לעשות? שירי המודאגת והמבואסת
