קצת על המשחק שלי
לא יצא לי עדיין לספר על המשחק שלי, אז מי שרוצה לדעת, הנה קצת.. התחלתי עם טוטנהאם. רציתי קבוצת אמצע טבלה בלי הרבה ציפיות. וחוץ מזה, תמיד סימפטתי את טוטנהאם. ולפני שיכלתם להגיד פול רובינסון, אני בעונה שמינית כבר, 2011/12, קבוצת צמרת לכל דבר. הציפיות בהתחלה היו לסיים במקום מכובד, היום האוהדים כבר 3 שנים ברצף רוצים לקחת אליפות, ההנהלה עדיין מנמיכה ציפיות, ומבקשת רק לדגדג את המירוץ לתואר. בעונה הראשונה סיימתי מקום רביעי, הגעתי לצ'מפיונס, וגם להפתעת כולם, כולל אותי, ניצחתי את מילאן בגמר 2-1. ג'רמיין דפו העלה ליתרון, פירלו השווה בפנדל, ולדלי קינג הקפטן-בלם נגח את שער הניצחון בדקה ה 82. ה UPSET הכי גדול מאז יוון 2004, אפילו בנו פסל בדמותי מחוץ לווייט הארט ליין. את דפו מכרתי ב 32 מיליון יורו לצ'לסי, והבאתי במקומו את דימיטר ברבאטוב מלברקוזן, שמחזיק (ומבקיע) בקבוצה עד היום, למרות גילו המתקדם (32). כמו רבים פה, גם אני קניתי את לבוהאנג מוקואנה הצעיר, ובגיל 21 נבחר לשחקן הצעיר של השנה באנגליה. האגו שלו התחיל להתנפח, החוזה עמד להיגמר, והוא רצה 160,000 יורו לשבוע. לא היה לי לתת לו את זה, אבל לצ'לסי היה, והוא עבר לשם באמצע העונה, ונשארתי בלי חלוץ שני דומיננטי. הספקתי לקנות את מידו מרומא שבוע אחר כך, וסיים את חצי העונה עם 13 שערים ב 11 משחקים (גם היה באליפות אפריקה עם מצריים מיד אחרי שהוא עבר אליי). החתמתי גם את ריקארדו מונטוליבו הצעיר מאטאלנטה (בחינם), ולאחר שהוא זומן לנבחרת איטליה ונבחר לשחקן השנה בעולם, צ'לסי (כן, הם כמובן), הציעו לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה, 56 מיליון יורו. גם סטיוארט דאונינג הגיע אליי ממידלסברו, ושבר שיא פרמייר ליג של 23 משחקים כאיש המשחק. ברוב טיפשותי, כשחתמתי איתו על החוזה, שמתי לו Minimum release fee clause של 17.5 מיליון יורו בלבד, ועם הסכום הזה הוא עבר ליונייטד אחרי העונה המצויינת שלו. בשנים הראשונות של המשחק, ארסנל הייתה הקבוצה הדומיננטית ביותר, כמעט בלתי מנוצחת עם 3 אליפויות רצופות, ויותר מדי ניצחונות עליי. ניסיתי לשחק נגדם כל שיטה וכל מערך, ושום דבר לא עזר. בשלב מסויים הגעתי למסקנה שהמשחק מתנכל לי, כשבעונה אחת שיחקתי בגביע אופ"א אחרי מקום חמישי בליגה, והייתי הקבוצה הכי טובה במפעל הזה, כמובן שדווקא בעונה הזאת, ארסנל תסיים מקום שלישי בבתים בצ'מפיונס, ובסופו של דבר תעיף אותי בחצי גמר. היום כבר היא נחלשה מאוד, ואת שני המשחקים האחרונים שלי באמירייטס (האצטדיון החדש) ניצחתי בלי להזיע יותר מדי. למרות שהייתי טוב, לא הצלחתי לקחת אליפות עד העונה שעברה, 2010/11, שממחזור 8 עליתי למקום ראשון ומאז לא ירדתי ממנו. הייתי לי עונה אדירה בליגה, רק הפסד אחד (לצ'לסי, שבא 3 מחזורים לסוף) ו 6 תוצאות תיקו. ספגתי רק 11 שערים בליגה, עם 88 שערי זכות ו 99 נקודות. יש לי סגל די רחב וטוב. ההרכב הדי קבוע שלי הוא פול רובינסון בשער, גיורקאס סייטארידיס מגן ימני, פאביו אוורליו שמאלי, לדלי קינג ופיליפ מקסה בלמים, ג'וליו באפטיסטה קשר אחורי (די מוזר שהוא קשר אחורי במשחק, אבל אני לא מתלונן, הוא מעולה), שלושה קשרים באמצע, קאקה, מייקל קאריק וסקוט פארקר\סבסטיאן דייסלר, ושני חלוצים, מידו וברבאטוב, ושני חלוצים לא פחות טובים על הספסל, קלואדיו פיזארו ורובי קין. הקבוצה די מבוגרת יחסית, אבל כל עוד הם משחקים טוב, מי אני שאגיד להם לצאת לפנסיה?
לא יצא לי עדיין לספר על המשחק שלי, אז מי שרוצה לדעת, הנה קצת.. התחלתי עם טוטנהאם. רציתי קבוצת אמצע טבלה בלי הרבה ציפיות. וחוץ מזה, תמיד סימפטתי את טוטנהאם. ולפני שיכלתם להגיד פול רובינסון, אני בעונה שמינית כבר, 2011/12, קבוצת צמרת לכל דבר. הציפיות בהתחלה היו לסיים במקום מכובד, היום האוהדים כבר 3 שנים ברצף רוצים לקחת אליפות, ההנהלה עדיין מנמיכה ציפיות, ומבקשת רק לדגדג את המירוץ לתואר. בעונה הראשונה סיימתי מקום רביעי, הגעתי לצ'מפיונס, וגם להפתעת כולם, כולל אותי, ניצחתי את מילאן בגמר 2-1. ג'רמיין דפו העלה ליתרון, פירלו השווה בפנדל, ולדלי קינג הקפטן-בלם נגח את שער הניצחון בדקה ה 82. ה UPSET הכי גדול מאז יוון 2004, אפילו בנו פסל בדמותי מחוץ לווייט הארט ליין. את דפו מכרתי ב 32 מיליון יורו לצ'לסי, והבאתי במקומו את דימיטר ברבאטוב מלברקוזן, שמחזיק (ומבקיע) בקבוצה עד היום, למרות גילו המתקדם (32). כמו רבים פה, גם אני קניתי את לבוהאנג מוקואנה הצעיר, ובגיל 21 נבחר לשחקן הצעיר של השנה באנגליה. האגו שלו התחיל להתנפח, החוזה עמד להיגמר, והוא רצה 160,000 יורו לשבוע. לא היה לי לתת לו את זה, אבל לצ'לסי היה, והוא עבר לשם באמצע העונה, ונשארתי בלי חלוץ שני דומיננטי. הספקתי לקנות את מידו מרומא שבוע אחר כך, וסיים את חצי העונה עם 13 שערים ב 11 משחקים (גם היה באליפות אפריקה עם מצריים מיד אחרי שהוא עבר אליי). החתמתי גם את ריקארדו מונטוליבו הצעיר מאטאלנטה (בחינם), ולאחר שהוא זומן לנבחרת איטליה ונבחר לשחקן השנה בעולם, צ'לסי (כן, הם כמובן), הציעו לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה, 56 מיליון יורו. גם סטיוארט דאונינג הגיע אליי ממידלסברו, ושבר שיא פרמייר ליג של 23 משחקים כאיש המשחק. ברוב טיפשותי, כשחתמתי איתו על החוזה, שמתי לו Minimum release fee clause של 17.5 מיליון יורו בלבד, ועם הסכום הזה הוא עבר ליונייטד אחרי העונה המצויינת שלו. בשנים הראשונות של המשחק, ארסנל הייתה הקבוצה הדומיננטית ביותר, כמעט בלתי מנוצחת עם 3 אליפויות רצופות, ויותר מדי ניצחונות עליי. ניסיתי לשחק נגדם כל שיטה וכל מערך, ושום דבר לא עזר. בשלב מסויים הגעתי למסקנה שהמשחק מתנכל לי, כשבעונה אחת שיחקתי בגביע אופ"א אחרי מקום חמישי בליגה, והייתי הקבוצה הכי טובה במפעל הזה, כמובן שדווקא בעונה הזאת, ארסנל תסיים מקום שלישי בבתים בצ'מפיונס, ובסופו של דבר תעיף אותי בחצי גמר. היום כבר היא נחלשה מאוד, ואת שני המשחקים האחרונים שלי באמירייטס (האצטדיון החדש) ניצחתי בלי להזיע יותר מדי. למרות שהייתי טוב, לא הצלחתי לקחת אליפות עד העונה שעברה, 2010/11, שממחזור 8 עליתי למקום ראשון ומאז לא ירדתי ממנו. הייתי לי עונה אדירה בליגה, רק הפסד אחד (לצ'לסי, שבא 3 מחזורים לסוף) ו 6 תוצאות תיקו. ספגתי רק 11 שערים בליגה, עם 88 שערי זכות ו 99 נקודות. יש לי סגל די רחב וטוב. ההרכב הדי קבוע שלי הוא פול רובינסון בשער, גיורקאס סייטארידיס מגן ימני, פאביו אוורליו שמאלי, לדלי קינג ופיליפ מקסה בלמים, ג'וליו באפטיסטה קשר אחורי (די מוזר שהוא קשר אחורי במשחק, אבל אני לא מתלונן, הוא מעולה), שלושה קשרים באמצע, קאקה, מייקל קאריק וסקוט פארקר\סבסטיאן דייסלר, ושני חלוצים, מידו וברבאטוב, ושני חלוצים לא פחות טובים על הספסל, קלואדיו פיזארו ורובי קין. הקבוצה די מבוגרת יחסית, אבל כל עוד הם משחקים טוב, מי אני שאגיד להם לצאת לפנסיה?