קצת עזרה...

[liat2mom]

קצת עזרה...

שלום, שמי ליאת ואימי חולת אלצהיימר. ההתדרדרות שלה היתה כמו להחליק ממדרון תלול. בתוך שנתיים, מאז התחלנו לחשוד שאולי בעיות הזכרון הקלות מאד מאד שלה הגענו ליום בו היא שואלת אותי מאיפה היא מכירה אותי ומבקשת את מספר הטלפון שלי כדי לשמור איתי על קשר. זה יכול היה להיות מצחיק, וגם כשאני מספרת את זה אני "מחייכת" ומספרת שהתלבטתי אם להגיד לה שנפגשנו בתל השומר, כשהרופא נתן לי מכה בטוסיק ושם אותי על הבטן שלה אחרי הלידה. אבל כל פעם שאני נזכרת בסיטואציה הזו, כמו מים קרים זורמים לי על הגב. לראות את אמא שלי מביטה בי במבט השמור לזרים. זה היה ביום כיפור האחרון ומיד לאחר ארוע זה, הזדרזתי להכנס להריון ע"מ שאולי ברגעי הצלילות האחרונים שלה תדע שאני בהריון ואם יש לי קצת יותר מזל אז היא גם תכיר את הנכד שלה. היא רק בת 66 ואני בחודש החמישי. לאחרונה נוספו לכל הצרות גם חוסר שליטה על הסוגרים. הבאנו מטפלת זרה הביתה שכרגע ממש סועדת אותה. היא צריכה עזרה בלקום, לשבת, להתלבש, להתקלח, לאכול... ונראה כי לא ירחק היום ונאלץ למצוא לה מסגרת יותר הולמת כאשר לא תוכל יותר גם ללכת. המילים של "מוסד סיעודי" כמו שורפות לי את הפה. קשה לי עדיין לבטא אותם. מרגיש לי תמיד כמו לזרוק את אמא למוסד. ואיך אפשר לעשות דבר כזה? את הדבר הכי יקר והכי אהוב שהיה לי במשך הכי הרבה שנים? אבל אין ברירה. התחלתי להפנים שהכמיהה שלי לאמא שהיתה לי לא תוגשם וכל יום בו אני מנסה לשמר ולהחזיק אותה כמו מגדל קלפים בבית שאולי אינו מתאים לה יותר בעצם ייתכן ופוגע רק בה. כבר השלמתי שלא תהיה לי יותר אמא שתלווה אותי בלידה, שתלווה אותי בימים של אחרי הלידה ותתמוך ותיתן עצות. שלא תהיה לי יותר אמא שתלטף לי את הראש ותגיד שהכל יהיה בסדר. זה כבר לא יהיה. היום, השאיפה והכמיהה הכי גדולה שלי היא שלאמא שלי יהיה טוב ונוח. שתהיה בטוחה. אפילו שהיא לא מכירה אותי ואני גם לא בטוחה שאני באמת יודעת מי היא היום. אני רוצה להרגיש שעשיתי את כל מה שאפשר ואני רוצה למצוא לה מסגרת שתהיה הכי טובה ביכולת הכספית שלי. יש לכם המלצות? יש לכם עצות? אני לא מוצאת כמעט כלום באינטרנט על חוות דעת על כל מיני מקומות. אני מחפשת משהו באזור תל אביב וסביבותיה. אני מאד מאד אעריך כל המלצה או עצה טובה שתוכלו לתת לי מהנסיון שלכם. ליאת

 

[יענקלה מגבעתיים]

ליאת, אכן מצער מאד אבל אופייני מאד לאלצהיימר

לפני שאגיב לפי סדר הכתיבה שלך, יש לי תמיהה: את בכלל לא מזכירה את אבא. הפילו אם חלילה נפטר או התגרש מאמא טבעי שתהיה לך התייחסות אליו. דהיינו יכלת לכתוב משהו אודותיו. אם אב גר עם אמא, הוא הנפגע הראשוני. אני מניח שאת אינך גרה עם אמא, אבל אם אתן גרות ביחד יש לזה משמעות ביחס להחלטה על מוסד סיעודי. לכן אנא עני על שאלותי ויתכן שיהיו לנו עיצות יותר מדויקות. אני מקוה שאת מאושרת בהריונך בלי קשר לסיבה בגללה נכנסת להריון, כי ממש אין סיכוי שאמא תבין משהו ביחס לקיום של נכד/ה שיוולד בשעה טובה. בדר"כ, אם חולה אינו נפטר לפני כן, מגיע מצב שבו הפתרון הכי נוח לכולם הוא מוסד סיעודי. אבל נראה לי שאתם עדיין לא במצב הזה, וזה הודות לכך שיש לה מטפלת. המון תלוי במטפלת עד כמה זמן אמא תוכל להשאר בבית. אם המטפלת היא טובה ומסורה, ככלל המטפלות, הזמן בו תצטרכו לשקול אישפוז הוא כאשר הטיפול באמא יהיה מעבר לכוחותיה של המטפלת. ישיבה בכסא גלגלים אינה הפרמטר להחלטה לאשפז. לכן, ליאת היקרה, נראה לי מוקדם מדי להמליץ כבר מעכשיו. כשהמצב יהיה אקוטי נוכל לעזור לך למצוא מוסדות טובים תוך מספר ימים. אבל נחכים אחרי שתפרטי יותר את המצב הסביבתי כיום.

 

[liat2mom]

המצב...

נכון, לא הזכרתי את אבא. יש לי מטענים מאד גדולים כלפיו. מצד אחד אני באמת מאד מרחמת עליו על המצב בו הוא נמצא. מצד שני אני יודעת שהשהות שלה איתו עושה לא טוב לשניהם. ואין לנו את היכולת הכלכלית (ובטח שלא להם) למצוא פתרון בו נוכל להפריד ביניהם. אבא לא מקבל את המצב שלה. הוא כועס עליה מאד וצועק עליה לא פעם. דבר שאני יודעת שעוד יותר מחמיר את ההתדרדרות שלה. אנו יודעים כעובדה שהוא לא אלים אבל אלימות באה גם במילים. אין אפשרות או מצב בו הוא יסכים לקבל תמיכה או טיפול. בדמים עלה לנו להכניס מטפלת הביתה ובדמים עולה לי לדאוג שהוא לא יבריח אותה. לשמחתנו הוא בינתיים מרוצה מחלק מהנטל שהוסר ממנו. תראו, בסה"כ מאדם שלא הרים כוס בחיים שלו והיה רגיל שאמא משרתת אותו הוא לקח על עצמו את הבישול - דבר חדש לו לחלוטין שהוא אפילו טוב בשבילו כתחביב. הוא דאג להכין לה לאכול, עזר לפעמים להלביש אותה אבל.. איך נגיד? מטפל הוא לא. הדברים הטובים שהוא עשה והעזרה באה יחד עם דברים נלווים שהייתי מוותרת על העזרה רק שלא יחמיר את המצב. הבית בו הם גרים הוא מאד קטן וללא מעלית. כשאמא לא תוכל ללכת, אפילו למקלחת לא ניתן יהיה להכניס אותה שלא נדבר על להיות כלואה בתוך הבית. היא לא רזה (בלשון המעטה) ואני לא רואה איך מטפלת תוכל להתמודד עם הניידות שלה כאשר היא לא תוכל ללכת יותר. מבחינתי, הכי טוב אם היא תוכל להשאר בבית ונוכחות המטפלת תרגיע ותעזור גם לאבא שלי כך שמצב טוב יוכל להמשך עוד הרבה זמן. אבל אנחנו רואים את קצב ההתדרדרות המסחרר הזה כאשר כל דבר שאנו מנסים להשיג לוקח חודשים. אז אם בעוד שבוע נצטרך להעביר אותה למוסד אני יודעת מהנסיון המר שלי בכל הנושא, שזה לוקח ה-מ-ו-ן זמן. הכל לאט. כל אישור, כל בקשה, כל דבר הוא סיוט מתמשך. פסיכיאטר המחוזי קבע שהיא לא כשירה ואנו החלנו בתהליך של קביעת אפוטרפסות לאמא עבור אחי רק כדי שנוכל לתבוע ביטוח סיעודי שברשותה שהחברה לא הסכימה לקבל את התביעה מבלי שיהיה לנו את האפוטרפסות. אז לקח חודשיים עד שקיבלנו ממש אתמול את הצו. עכשיו בטח עוד חודשיים כדי לקבל את הכסף מהביטוח. ואין את הזמן הזה. אני בטוחה שגם למצוא מוסד ולהתקבל אליו - זה לא שבוע שבועיים ובטח גם לא חודש חודשיים. להחזיק מטפלת זה לא סיפור זול וביטוח לאומי לא מכסה בשלמותו (יש לה מועדונית דרך ביטוח לאומי שהיא הולכת לשם ואנחנו מאד רוצים שהיא תמשיך כל עוד זה ניתן כי המקום מעולה וזה עושה לה טוב להתרחק קצת מאבא ) אז אנו כמובן מתחלקים בינינו בהוצאות. אני מפחדת שמוסד סיעודי יגמור לנו את אמא לחלוטין אבל אם יש מקום שיהיה טוב בשבילה ולא יהיה מזעזע כמו שהוא בסיוטים שלי... אני רוצה אותו בשבילה כשיגיע הזמן.

 

[יענקלה מגבעתיים]

ליאת אני חושב שאת רואה את המצב באופן מפוקח

ואחרי ההסבר שלך באמת עדיף להכניס את אמא למוסד סיעודי מתאים, ויפה שעה אחת קודם. אני מבין שמה שעוצר אתכם מלעשות זאת כבר עכשיו הן סיבות כלכליות. אתם צריכים להתחיל כבר עכשיו לטפל בקבלת "קוד סיעודי" ממשרד הבריאות. אני עצמי לא מתמצא במיוחד אבל אני שומר קישורים לאתרים רלונטיים. יש כאן בפורום חברים שהתנסו בכך ויוכלו לייעץ לך. האם התחלתם כבר במילוי והגשת טפסים? גובה ההשתתפות קשור ישירות בהכנסה המשותפת של אמא ואבא, וגם בהכנסה שלכם, הבנים. כדאי שתדעו שיש בתפוז פורום לעניני הביטוח הלאומי. ניצה, חברה בפורום פנתה אליהם וקבלה סיוע מצויין. לגבי אבא, אם בכל זאת יש לכם טיפת השפעה עליו, כדאי מאד שילך לקבוצת תמיכה באזור. הוא ילמד שם המון. כדאי שאת ו/או אחיך תתלוו אליו בפעם הראשונה ואולי יותר. אני משאיר את "הקו פתוח" לחברים אחרים שיוסיפו מנסיונם ומסיים בברכת ברוכה המצטרפת בעל כורחה לפורום שלנו.

 

[גיורא7]

עמותת עמדא

מידי פעם רצוי גם להזכיר שקיימת עמותה "עמדא" המטפלת בחולי אלצהיימר ובני משפחתם, אפשר לקבל חומר רב בכתב וגם להשתמש בקו החם ב *8889

 

[יענקלה מגבעתיים]

שכחתי לציין שקבוצות התמיכה עליהן המלצתי,

מנוהלות ע"י עמדא.

 

[אירילה]

כמו כן קיימת גם עמותת מלבב

עמותת מלבב אשר גם היא עמותה מאוד פעילה .

 

[liat2mom]

יענקלה תודה.... היה לי לילה קשה

אחרי שכתבתי את הדברים סגרתי את המחשב והלכתי לישון. נורא קשה לי ההתמודדות הזו. נורא קשה לי גם עם התחושה שאני מפקירה את אמא. כן, ככה אני מרגישה. אני מפקירה אותה. כשעניתי לך הרגשתי שאני צריכה להסביר לך, "להצטדק" בבחירה שלי. ואני עצמי לא שלמה איתה. אולי לעולם לא אהיה שלמה איתה. היא היקרה לי מכל, האמא שתמיד אהבה אותי וקיבלה אותי כמו שאני והיתה מוכנה למות למעני ואין לי אף מילה רעה אחת עליה, רק כמה תמיד ידעתי שהיא האמא הכי טובה בעולם. יום שישי אצל אמא, ריחות הבישולים באויר. להתעורר בשבת בבוקר לריחות של בורקיטס שסיימה להכין. כשהייתי קטנה אהבתי לעשות כאילו נרדמתי בסלון מול הטלוויזיה ואז היא היתה מובילה אותי למיטה ומכסה אותי בשמיכה ומנשקת אותי לילה טוב. ואני משתדלת שלא לזוז יותר עד שארדם "על אמת" כך שסידור השמיכה שלה ישאר איתי עד שארדם. והיום, בכל פעם שאני פוגשת אותה ומחבקת אותה חזק חזק אני אומרת לה כמה אני אוהבת אותה. כאילו זו הפעם האחרונה שאני רואה אותה. מה יחזיר לי את אמא? מה יהיה הכי טוב לה? יצרתי קשר עם עמותה שמאתרת מוסדות ומסייעת ללא תשלום (כנראה את העמלה מקבלים מהמוסד הסיעודי אבל לא אכפת לי) וקיבלתי קצת מידע על מה הולך להיות עכשיו. איזו מחלה נוראית. אני מרגישה כל פעם מחדש שאמא שלי בעצם נפטרה ואני מתאבלת עליה אבל היא לא נפטרה. היא כאן. היא חיה. זה הקול שלה, אלה הפנים שלה ואז היא זוכרת אותי ושמחה כל פעם מחדש לגלות שאני בהריון ואז היא שוב נעלמת ואני שוב מתאבלת. כמה אפשר? זה לא פייר שהיא ככה בגיל כל כך מוקדם. אמורות היו להיות לנו עוד לפחות עשרים שנה ביחד. ואבא שלי, שגדול ממנה בשמונה שנים מתפקד כאילו היה בן 50. עבר סרטן ותאונות ומה לא? היינו בטוחים כל הזמן שיום אחד אמא תצטרך לטפל באבא וניסינו למצוא לו פוליסה סיעודית אבל אף חברה לא הסכימה לבטח אותו בגלל הסרטן והנה פתאום זו אמא. אני מרגישה כל כך אשמה. אני נזכרת עכשיו, איך תמיד כילדה קטנה תמיד פחדתי שיקרה משהו לאמא. ואם היא איחרה מהעבודה, הייתי עומדת בחלון המשקיף לרחוב, למקום ממנו היא אמורה להגיח ומתחילה להבטיח כל מיני הבטחות לאלוהים רק שיחזיר לי אותה. אני אפילו לא זוכרת מה הבטחתי. עומדת ובוכה בחלון עד שראיתי אותה צצה. ואז רצה לשרותים לשטוף את הפנים ולהעלים עדויות לטיפשות שלי וכל כך שמחה שהיא הגיעה. והנה, קרה משהו נורא לאמא. נכשלתי

 

[יענקלה מגבעתיים]

ליאת תוציאי לך מהראש שאת אשמה

את מתארת בצורה יוצאת מהכלל את מה שעובר על בני המשפחה הכי קרובים שמטפלים באדם היקר להם מכל. כל מה שכתבת משותף לרובנו עם וריאציות שונות. אני מניח שיש ניואנסים בתחושות של מי שמטפל בבן/בת זוג, כמוני, לאלה שמטפלים בהורה, כמו ענתי שכתבה לך. אבל למרות שלא הפנמת לגמרי את המצב, את מבינה היטב ומפחדת לחשוב על מה שמצפה העתיד. אני מרשה לעצמי לתמוך בך ובהחלטתך לאשפז את אמא, ככל שאני יכול. כבר שמעת כאן בפורום שיש מקומות טובים מאד. בפורום אסור לפרסם שמות, אבל אם החברה המייעצת מתחילה באות א' זו חברה מהיימנה מאד ואת יכולה לסמוך על ההמלצות שלהם. ליתר בטחון אני שולח לך במסר את שם החברה.

 

[liat2mom]

תודה רבה

אני מאד מעריכה את העזרה שלך בכל המובנים. ליאת

 

[zs1957]

ליאת היקרה

אבא צריך ללכת לקבוצת תמיכה של עמותת עמד"א יחד עם אחד מילדיו. פרטים על קבוצות התמיכה תמצאי באתר של עמד"א באינטרנט.הקבוצות הללו מתקיימות בכל רחבי הארץ והן מסייעות מאד לבני המשפחה. לא ברור מדוע אחיך קבל את האפוטרופסות על אמך ולא אביך? מדברייך עולה כי יש בלבך מטענים קשים כלפי אביך. ואת למעשה חושבת להוציא את אמך מהבית בגלל האלימות המילולית שלו כלפיה. קחי בחשבון ,שגם הוא בעלה עובר משבר קשה בגין מחלתה והוא צריך לקבל ייעוץ מקצועי איך להתנהג אליה. אני מבינה שהוא לא מוכן לקבל כל טיפול נפשי ותמיכה, זו בעיה קשה. מה מערכת היחסים שלו עם אחייך? האם הוא מסכים להוציא את האמא למוסד? לגבי דיור ניתן לעשות שינוי דיור שממומן ברובו ע"י משרד הבריאות. יש מוסדות מצויינים וחברים כמו חני בפורום ואחרים וודאי ימליצו לך.גם תקבלי קוד עלות המוסד נקבעת ע"י הכנסות של אביך ואחייך . אם וכאשר תחליטו במשפחה להכניסה למוסד יש לדווח לאפוטרופוס הכללי על כך ולקבל את אישורו. אם יש לאמא ביטוח סיעודי פרטי וגם בקופת חולים זה יממן את עלות האישפוז בפרטי ל-5 שנים ובקופ"ח ל-3 שנים.בקופת חולים מכבי הגדילו לאחרונה ל-5 שנים. לגבי הקופות האחרות יש לבדוק . שולחת לך חיבוק גדול. זהבה

 

[liat2mom]

בודקים את נושא הביטוחים

למזלנו אמא כאילו הרגישה שמשהו הולך לקרות וביטחה את עצמה. קצת קשה לנו להפעילא ת הביטוחים אבל עכשיו שיש אפוטרופוס אפשר להתחיל ולתבוע. אבא שלי הוא האדם האחרון שיסכים לראות מטפל או ללחת לקבוצת תמיכה כלשהי. סמכי עלי, אני יודעת על מה אני מדברת. הוא פשוט לא. ואחי קיבל את האפוטרפסות כי אבא שלי אפילו לא יודע לכתוב צ'ק, שלא נדבר על לנהל את החשבון האישי שלהם. כבר כמה פעמים הוא הוציא כסף מהכספומט (לראשונה בחיים שלו לפני שלוש שנים) וקיבל בתמורה יורו שהיינו צריכים להמיר בשבילו.

 

[יענקלה מגבעתיים]

האם אבא עצמאי? האם אחרי שתעבירו את אמא

ולא תהיה מטפלת פיליפינית, האם הוא יכול לתפקד בעצמו ללא עזרתכם? והאם תמיד היה כך? האם לא/אינו עובד?

 

[liat2mom]

מאד עצמאי

אבל אני מניחה שהבדידות תהיה קשה. הייתי שמחה אם הייתי יכולה למצוא לו עיסוק כלשהו. אבל הבעיה היא שהוא לא שומע ומסרב למכשיר שמיעה. שכנעתי אותו להגיע פעם למעון יום המיועד לאנשים כמוהו והוא חזר מתוסכל בטענה שכולם שם זקנים ואין לו מה לעשות איתם. הוא עצמו בן 75. לא צעיר בכלל אבל הולך כל יום בבוקר כמה קילמוטרים טובים, אוהב לתכנן את מה שהוא יבשל למחר. חשבתי כבר שיהיה מעניין לרשום אותו לסדנת בישול. אולי אני אעשה זאת באמת. אבל בינתיים הוא מתפקד יופי. רק נצטרך לשמור על השפיות שלו בצורה כלשהי.

 

[אפס שתיים1]

ברוכה הבאה אלינו

אין לך מושג כמה אני מזדהה איתך עם הצורך להשאיר את אמא עד כמה שאפשר יותר ויותר. ואין לך מושג כמה ליבי דואב עלי כשאני אומרת לך גלויות - אמא שלך כבר לא נמצאת. נכון, אי אפשר להתגעגע אליה כי גופה קיים ונמצא ודורש התייחסות, אבל אמא שלך כבר לא איתך, לא עם אף אחד. היא הלכה לאיבוד אי שם במבוכי האלצהיימר הארור. כל עוד אפשר להשאיר אותה בבית (אגב, אפשר לקבל ממשרד הבריאות תקציב להתאמת הדירה לצרכים של אמא, כולל שיפוץ האמבטיה כדי שכיסא גלגלים יוכל להכנס לשם וכולי) זה יהיה נהדר, אבל ברגע שזה יגזול יותר מכפי שאתם מסוגלים לתת - לאשפז. חשוב ביותר שתפנימי שכל מה שתעשי עבורה, גם אם יעמוד לרשותך תקציב גדול יותר, לב רחב ורצון טוב, לא יחזיר לך את אמא. נכון להיום המחלה הארורה הזאת אינה ניתנת לריפוי ומצב החולים בה לעולם מתדרדר ולא מוטב. ולכן חשוב ביותר שתעשי את הכי טוב שאת יכולה ולא את מה שאת חושבת שהכי טוב בשבילה. וכדי לחדד את זה ושתביני היטב אני אחזור ואומר את זה בצורה הכי ישירה - תחיי את החיים שלך. השקיעי בעצמך, בזוגיות שלך, בילדים שלך ובעתיד שלך. באמא תטפלי רק במסגרת הזאת, כשרוח גבית של אהבה מסייעת בידיך. אחרת את תתמוטתי גם מתשישות וגם מתסכול. מקווה שתמצאי בנו אוזן קשבת ומבינה בכל עת ומאחלת לך, בכל ליבי, שזה לא ימשך לך הרבה זמן.

 

[liat2mom]

איזה "מועדון"

תודה על הברכות להצטרפות אבל פתאום נזכרת במשהו שגראוצ'ו מרקס אמר פעם. משהו בסגנון של "אני לא רוצה להתקבל למועדון שמוכן לקבל אותי" נראה לי שיהיו פה מי שיסכימו שהיו שמחים לא להצטרך לפחות להצטרף לפורום בנושא זה. הבאת לי רעיון מעניין לגבי התאמת הבית בעזרת משרד הבריאות. לא ידעתי שיש דבר כזה. למי פונים? אנחנו באמת צריכים להתאים את המקלחת או לשנות אותה ע"מ שלמטפלת יהיה קל יותר לרחוץ אותה. חשבנו אולי גם לסגור את המרפסת ע"מ לייצר איזה שהוא חדר למטפלת שתוכל גם לישון בפרטיות בבית. האם גם זה יכול להיתמך ע"י משרד הבריאות? בכל פעם שאמא מראה איזה סימן להתדרדרות אנחנו כבר יודעים שמפה אין חזרה. כבר התחלנו להשלים עם זה. מקווה שאוכל ליישם את עצתך ולשמור על עצמי. כשאלד לא תהיה לי כבר ברירה... אז אם כבר להיות בפורום בנושא שכזה, טוב להיות איתכם. ליד אנשים שכמוכם.

 

[ענתי44]

ליאת, אני מזמינה אותך לבקר אצל אמא שלי

שנמצאת עכשיו באופן זמני בבית אבות, עד שאני אחלים ואחזור לטפל בה. את תגלי, כמו שאני גיליתי, שיש גם הרבה טוב בבית אבות. הכתיבה שלך מחזירה אותי חמש שנים אחורה לתקופה בה איבחנו את אמא שלי האהובה. גם אני התאבלתי על אמא, פיזית היא היתה לידי, אותו מראה אותו קול אבל כל כך לא היא. גם אני חשתי כמי שאיבדה את אמא. גם היום היא חסרה לי. אני צמודה אליה ביום יום ומתגעגעת לאמא שלי. כאן אנחנו נוהגים לכנות זאת אמא א'- האם הבריאה שהיתה במלוא הדרה ואמא ב', ה"זרה" מוכרת חולת האלצהיימר. מטפלת באמא ב' ומתגעגעת לאמא א'. גם אצלי בחודשיים האחרונים כשאמא שברה את הירך ומיד אחרי כשמצבי הרפואי אילץ אותי לעבור ניתוח קשה נאלצתי להחליט מה עושים עם אמא שכן היא לא יכולה לדאוג לעצמה. החלטתי לשים אותה בבית אבות באופן פרטי ולזמן מוגבל- עד שאוכל שוב לטפל בה. לי היה מזל כי מאכז היום אליו היא הולכת ממוקם בבית אבות. בחרתי בו כי היא מכירה ורגילה למקום ובעיקר הצוות מכיר אותה. ביקשתי שמידי יום יורידו אותה מהמחלקה הסיעודית למרכז היום. גם כי רציתי שתראה את האנשים שהיא מכירה וגם כי לא חשבתי שיש פעילות במחלקה.וכך היה אבל, ראיתי היום את הפעילות במחלקה והתרגשתי. קצת ניסיון לדובב ולדבר איתם על החדשות ( אמא היתה הכוכב ) גם פעילות יצירתית ומשחקים משמרי זכרון. גיליתי צוות איכפתי ומסור. רוב העובדים שם מרצון ולא כי לא מצאו עבודה אחרת וזה מורגש. הם מעניקים לחולים הרבה חום ואהבה. יקירה, בבית אבות אמא שלך תקבל את כל הדברים שהיא זקוקה. אם היא כבדה יש מנוף שמסייע להרימה ויש גם צוות שלם, בניגוד לבית. יהיו לה מרבית הפעילויות של מרכז היום, יש צוות רפואי שצמוד ומטפל. בקיצור ידאגו לה. כמובן שזה לא פותר אותנו לפקוח אלף זוגות עיניים ולשמור על ידי ביקורים. אבל זה לא כזה זוועה כמו שאת חושבת. בקשר לבחירה של מקום, את צודקת שאת לוקחת לך את הזמן לבחור, תבקרי תראי תתרשמי עד שתמצאי את "הבית" החדש לאמא. יש חברות שמתמחות בעזרה והתאמה למשפחות. הם בוחנים איתך קרטיריונים כמו הכנסה, מצב החולה, נגישות ( שיהיה קרוב ונוח לבוא לבקר ) או צרכים מיוחדים כמו למשל בית אבות שיש בו בית כנסת או כשרות, בית אבות שיש בו גם מרכז יום ( כמו אצלנו ) ואז המשפחה מקבלת מספר מקומות אפשריים. לכם השירות בחינם וכשיש בחירה אותו בית אבות כבר ישלם למשרד. אם אני לא טועה יש הפנייה לחברות כאלה בקישורים שבפורום. אומנם פתיחת התיק במשרד הבריאות ועד קבלת הקוד לבית אבות מיגע ולוקח זמן, אבל יש מקרים שניתן לזרז את התהליך בשל המצב. ככה היה עם אחת החברות כאן. אם את מחליטה להשאיר בבית תוכלי לפנות למשרד הבריאות לראות אם הם עדין מסייעים בהתאמת הבית למצבה של אמא, יש גם אביזרים שנועדו להקל על חולים ונכים. יש אפשרות גם להעסיק במשרה חלקית עובדת שתסייע למטפלת במשימות קשות עם אמא. שולחת לך חיבוק של כוח ואם תרצי, אני לרשותך הן על גבי הפורום ואפשר גם בטלפון.

 

[hregev10]

ליאת יקירה !

החלטתי להיכנס לפורום על מנת לנסות לענות לך על שאלותיך, בעלי מיכאל ז"ל נפטר לפני כ-20 יום ועדיין הכל טרי, הוא היה חולה אלצהיימר שאובחן לפני כ-6 שנים בהיותו בן 62 ולדעתי היה כבר חולה מספר שנים לפני כן, (בסך הכל לדעתנו כ-10 שנים) הוא נפטר כשבמהלך האלצהיימר עבר בעיה בערמונית ולא ניתן היה לנתחו ולכן הוצמד לקטטר, עבר גם דום לב ארוך מאד והחייאה ממושכת שהחמירה מאד את מצבו שהלך והתדרדר, עד שלפני 9 חדשים בערך קיבל גם ארוע מוחי שחרץ את גורלו להישאר במוסד סיעודי רתוק לכסא גלגלים עם פה פעור ומרייר כל הזמן, אי אפשר היה להשאירו יותר בבית מכיון שהמטפלים הזרים שהיו לו בבית לא היו מקצועיים מבחינה רפואית והיה צריך רופא מידי פעם על מנת לייצב את מצבו. באותו יום שהוחלט לשחררו מביה"ח ונאמר לנו שהם מצפים לשמוע מאיתנו לאן אנחנו לוקחים אותו, הבנתי שאין ברירה אחרת אלא להכניסו למוסד ואז החל המירוץ למצוא מוסד מתאים, היינו במספר מוסדות והיגענו למקום שבו אישפזנו אותו לבסוף מכיון שנראה לנו מטופח ונקי והטיפול היה סביר , כמובן שביקרנו אצלו הרבה וראינו שלא טעינו, המקום נמצא בפתח-תקוה והיחס מצויין, מבחינה כלכלית משרד הבריאות השתתף בכמעט כל הסכום שהיינו אמורים לשלם, הסכום ששלמנו הוא מיזערי לעומת מה ששולם באמת ע"י משרד הבריאות שגם בא לבקר מידי פעם במקום - וזה חיובי - הסכום נקבע ע"י משרד הבריאות לפי ההכנסות של המשפחה מקירבה ראשונה (בן-זוג, ילדים) כשאני מסתכלת לאחור אני יודעת שעשיתי מעשה נכון כשאישפזתי אותו , כי בהיותו חולה גם בדרכי השתן מידי פעם נזקק לנוזלים שניתנו לו דרך הוריד בזמן השינה, דבר שלא יכול להעשות בבית, אני לא מצטערת לרגע, אל לך לחשוש מאישפוז מוסדי, לבקר אותה מספר פעמים בשבוע בשעות שונות (לא קבועות) ואז גם לך יהיו חיים משלך ותוכלי לנהל את חייך לפי דרכך ולא לפי המציאות שנכפתה עליך. שכחתי לציין שבמוסד שהיה מאושפז בעלי ז"ל ניתן לו פעמים בשבוע פיזיוטרפיה ואוכל מצויין 3 ארוחות מלאות ביום ועוד 2 ארוחות קטנות בין הארוחות העיקריות, מקלחת כל יום, החלפת החיתולים כמה פעמים ביום ושמירה על ההיגיינה וכבודו של האדם, עלי לציין שלאחר כל החלפה ניקוי ומריחה של משחה על מנת שלא ייווצרו פצעי לחץ, ובאמת לבעלי לא היו אפילו פעם אחת פצעי לחץ, אני שמחה על הצעד שעשינו שנתן לאישי ז"ל לחיות בכבוד 9 חדשים נוספים. לילה טוב והחלטה נבונה חני

 

[liat2mom]

תודה חני...

קודם כל משתתפת בצערך. תודה שנתת לי תקווה שיש מקומות שהם לא רק "נורמליים" אלא טובים. אשמח לדעת פרטים על המקום במסר. אמא שלי בריאה לחלוטין וצפויים לה עוד הרבה שנים ככל הנראה. אני מפחדת אפילו לחשוב על המשמעות של זה....

 

[zs1957]

ברוכה הבאה לפורום ליאת

כואב לשמוע ומצער מאד הסיפור על אמך. גם אמי ז"ל לקתה במחלה בגיל 64. מדוע את חושבת להוציא את האמא מהבית למוסד? מדוע את חושבת שבמוסד ינתן לה טיפול יותר טוב מאשר בבית? בכל מקרה את יהיה עלייך לבקר , להשגיח ולפקח הן בבית והן במוסד. אמי היתה בבית עם מטפלת עד יום מותה.אם יש לאמא מטפלת זרה טובה עדיף להשאיר אותה בבית עם המטפלת. יש שלבים שלא ניתן להחזיק עוד את החולה בבית כאשר הוא סיעודי מורכב, כאשר החולה אלים והתרופות לא עוזרות,במצבים הללו יש להעבירו למוסד גריאטרי. מה דעתו של אביך בנושא? זהבה