קצת סרטים...
המון סרטים עברו בשבועות או חודשים אחרונים, חלקם היו מחורבנים אז עזבו.
חלקם אחרת.
INSIDE LLEWYN DAVIS – וודאי תפסתם כולכם את סרטם האחרון לבינתיים של האחים כהן. עלילותיו של אהלן דייויס וגרפילד, שותפו למסע ההישרדות היומיומי של פולקיסט בפוטנציה. ניגשתי בזהירות יתרה היות והאחים כהן איכזבו פעם אחר פעם ב5-6 השנים האחרונות. סה"כ הסרט חביב פלוס לטעמי, נהניתי בהחלט וכנראה שזה הסרט הכי טוב שלהם תקופה די ארוכה. השחקן הראשי הביא אותה בהופעה מרשימה מאוד בניגוד, לדוגמא, למאוס ההוא זימברלייק. ככה זה שיש קשרים, אפילו קלינט איסטווד לוקח אותך לסרט (וכי מדוע לא ברור. מיסתורי יותר מהיקום). בכל אופן, הדיאלוגים היו יכולים להיות יותר מפותחים נוץ' או שניים למעלה ופרנסס מקדורמנד בהחלט הייתה יכולה להוסיף, אבל עדיין סרט חביב מאוד . מאוד מבאס לדעת שהסרט הבא יהיה נפילה שוב פעם כי זה קלוני אז אין מה לעשות. שיהיה.
THE SECRET IN THEIR EYES – הסרט הארגנטינאי שהגיע לאוסקר ב-2010 וגם לקח אותו. לצידו היו גם עג'מי הישראלי והסרט הלבן של מיכאל הנקה. הסרט הארגנטינאי מצויין ומרתק, ובמרכזו פרקליט ציבורי שיצא לפרישה ועדיין מוטרד ממקרה רצח מלפני שנים, שלא בטוח בא על סופו הוודאי. קו עלילה מצויין, שחקן ראשי מעולה, שחקני משנה פנטסטיים, סצינות מאוד מאוד טובות, וסטירה קומנטרית ללחי בסוף. סרט משובח ומומלץ. יותר מעניין וטוב מכל הסרטים שהיו מועמדים לסרט הטוב ביותר באותה השנה (הארט לוקר זכה כזכור).
TIME OF THE WOLF – סרטו של מיכאל הנקה מ-2003. פוסט אפוקליפסה. בני אדם. מיכאל הנקה בימאי. מספיק מילים למי שצריך, לא?. לא אלים בנוסח של משחקי שעשוע, אבל יודע להיות חד כתער מבחינת רוע בין בני אדם ובמקביל להראות טוב לב. וצילומים מהפנטים.
SHAME – סרטו השני מ-2011 של הבימאי סטיב מקווין (רעב). וואלה לא יודע. נישארתי אדיש וזה הכי רע שיש מבחינתי. לא יכול לומר שזה סרט על כלום, אבל הוא בהחלט השאיר אותי עם כלום. מתנחם בזה שסרט מסוג זה בהחלט צריך לבוא בשלבים המוקדמים של הקריירה שלו, כי שמתבגרים אפשר לעשות את העלילה הזו יותר חודרת. או משכנעת. לא יודע.
SHORT TERM 12 – ובניגוד לסרט שמעליו, הסרט שכאן מפעיל בצורה מרשימה ביותר קשת רגשות רחבה מאוד. אני מיד רשמתי לפני להציע חברות לגברת ברי לארסן. כל כך אמיתית ונוגעת בלב. סרט קטן ופינתי ובאותו הזמן יותר גדול מכל דינזואור שעומד במרכז ההיכל ב-2013. מאוד מומלץ.
THE CONCERT – קומדיה צרפתית/רוסית מ-2009. מנהל אורקסטרת הבולשוי במוסקבה בעבר - כיום מנקה השירותים של הבולשוי לאחר שגורש בבושת פנים – זומם לנקום במנהל הבולשוי ולאחד את מובטלי הנגנים שלו לקונצרט מטעם הבולשוי בפאריז, לא פחות. ככה כאילו כלום לא קרה. מעל לשעה וחצי של כיף מהול בטיפת דרמה פלוס סיום נפלא עם קונצ'רטו לכינור של צ'ייקובסקי, טענוג.
CRACKS - סרט בריטי המתאר את ההתרחשויות הקורות בפנמיית בנות יוקרתית כאשר אחת המורות, אווה גרין (המוכרת לכם מהוליווד), פורסת את נוכחותה על הסרט שנע ומתפתח לאט ומתגבר עד לפינאלה הבלתי נמנע. מאוד הופתעתי, סרט טוב מאוד.
THE DOUBLE HOUR – מותחן איטלקי מ-2009, מהגרת סלובקית בטורינו העובדת כחדרנית נואשת בבית מלון פוגשת את בחיר ליבה בספיד דייט והרומן ביניהם מתפתח. האמנם? בנוי מצויין, השחקנית הראשית מעולה בחיפוש אחר האמת. הטוויסט הראשון מגיע קצת אחרי קו האמצע שזה טיפונת מוקדם. או שזה לא באמת מה שאנחנו חושבים שזה. הממ. לכו תראו. שווה צפייה בערב אפלולי.
THE STONING OF SORAYA M – נסיים בפצצה אמריקאית/אירנית מ-2008 שמבוססת על סיפור אמיתי ומרעיד של עיתונאי אירני/צרפתי שנאסר באירן (הספר שהוא כתב לא העיתונאי). הסרט קשה ומקומם לא בגלל שיש שם משהו שטרם נראה (ממש לא) אלא בעיקר בגלל הפנאטיות הבלתי מתפשרת בשרשרת האירועים שמוצגים בסרט ושלצערנו מציאות שכזו קיימת עד רגע זה. מדובר בסיפור אמיתי. מאוד עצוב.
המון סרטים עברו בשבועות או חודשים אחרונים, חלקם היו מחורבנים אז עזבו.
חלקם אחרת.
INSIDE LLEWYN DAVIS – וודאי תפסתם כולכם את סרטם האחרון לבינתיים של האחים כהן. עלילותיו של אהלן דייויס וגרפילד, שותפו למסע ההישרדות היומיומי של פולקיסט בפוטנציה. ניגשתי בזהירות יתרה היות והאחים כהן איכזבו פעם אחר פעם ב5-6 השנים האחרונות. סה"כ הסרט חביב פלוס לטעמי, נהניתי בהחלט וכנראה שזה הסרט הכי טוב שלהם תקופה די ארוכה. השחקן הראשי הביא אותה בהופעה מרשימה מאוד בניגוד, לדוגמא, למאוס ההוא זימברלייק. ככה זה שיש קשרים, אפילו קלינט איסטווד לוקח אותך לסרט (וכי מדוע לא ברור. מיסתורי יותר מהיקום). בכל אופן, הדיאלוגים היו יכולים להיות יותר מפותחים נוץ' או שניים למעלה ופרנסס מקדורמנד בהחלט הייתה יכולה להוסיף, אבל עדיין סרט חביב מאוד . מאוד מבאס לדעת שהסרט הבא יהיה נפילה שוב פעם כי זה קלוני אז אין מה לעשות. שיהיה.
THE SECRET IN THEIR EYES – הסרט הארגנטינאי שהגיע לאוסקר ב-2010 וגם לקח אותו. לצידו היו גם עג'מי הישראלי והסרט הלבן של מיכאל הנקה. הסרט הארגנטינאי מצויין ומרתק, ובמרכזו פרקליט ציבורי שיצא לפרישה ועדיין מוטרד ממקרה רצח מלפני שנים, שלא בטוח בא על סופו הוודאי. קו עלילה מצויין, שחקן ראשי מעולה, שחקני משנה פנטסטיים, סצינות מאוד מאוד טובות, וסטירה קומנטרית ללחי בסוף. סרט משובח ומומלץ. יותר מעניין וטוב מכל הסרטים שהיו מועמדים לסרט הטוב ביותר באותה השנה (הארט לוקר זכה כזכור).
TIME OF THE WOLF – סרטו של מיכאל הנקה מ-2003. פוסט אפוקליפסה. בני אדם. מיכאל הנקה בימאי. מספיק מילים למי שצריך, לא?. לא אלים בנוסח של משחקי שעשוע, אבל יודע להיות חד כתער מבחינת רוע בין בני אדם ובמקביל להראות טוב לב. וצילומים מהפנטים.
SHAME – סרטו השני מ-2011 של הבימאי סטיב מקווין (רעב). וואלה לא יודע. נישארתי אדיש וזה הכי רע שיש מבחינתי. לא יכול לומר שזה סרט על כלום, אבל הוא בהחלט השאיר אותי עם כלום. מתנחם בזה שסרט מסוג זה בהחלט צריך לבוא בשלבים המוקדמים של הקריירה שלו, כי שמתבגרים אפשר לעשות את העלילה הזו יותר חודרת. או משכנעת. לא יודע.
SHORT TERM 12 – ובניגוד לסרט שמעליו, הסרט שכאן מפעיל בצורה מרשימה ביותר קשת רגשות רחבה מאוד. אני מיד רשמתי לפני להציע חברות לגברת ברי לארסן. כל כך אמיתית ונוגעת בלב. סרט קטן ופינתי ובאותו הזמן יותר גדול מכל דינזואור שעומד במרכז ההיכל ב-2013. מאוד מומלץ.
THE CONCERT – קומדיה צרפתית/רוסית מ-2009. מנהל אורקסטרת הבולשוי במוסקבה בעבר - כיום מנקה השירותים של הבולשוי לאחר שגורש בבושת פנים – זומם לנקום במנהל הבולשוי ולאחד את מובטלי הנגנים שלו לקונצרט מטעם הבולשוי בפאריז, לא פחות. ככה כאילו כלום לא קרה. מעל לשעה וחצי של כיף מהול בטיפת דרמה פלוס סיום נפלא עם קונצ'רטו לכינור של צ'ייקובסקי, טענוג.
CRACKS - סרט בריטי המתאר את ההתרחשויות הקורות בפנמיית בנות יוקרתית כאשר אחת המורות, אווה גרין (המוכרת לכם מהוליווד), פורסת את נוכחותה על הסרט שנע ומתפתח לאט ומתגבר עד לפינאלה הבלתי נמנע. מאוד הופתעתי, סרט טוב מאוד.
THE DOUBLE HOUR – מותחן איטלקי מ-2009, מהגרת סלובקית בטורינו העובדת כחדרנית נואשת בבית מלון פוגשת את בחיר ליבה בספיד דייט והרומן ביניהם מתפתח. האמנם? בנוי מצויין, השחקנית הראשית מעולה בחיפוש אחר האמת. הטוויסט הראשון מגיע קצת אחרי קו האמצע שזה טיפונת מוקדם. או שזה לא באמת מה שאנחנו חושבים שזה. הממ. לכו תראו. שווה צפייה בערב אפלולי.
THE STONING OF SORAYA M – נסיים בפצצה אמריקאית/אירנית מ-2008 שמבוססת על סיפור אמיתי ומרעיד של עיתונאי אירני/צרפתי שנאסר באירן (הספר שהוא כתב לא העיתונאי). הסרט קשה ומקומם לא בגלל שיש שם משהו שטרם נראה (ממש לא) אלא בעיקר בגלל הפנאטיות הבלתי מתפשרת בשרשרת האירועים שמוצגים בסרט ושלצערנו מציאות שכזו קיימת עד רגע זה. מדובר בסיפור אמיתי. מאוד עצוב.
