קצת נחמה

ללי92

New member
קצת נחמה

התאלמנתי לפני 11 חודש מאהבת חיי עדין שבורה וכואבת אין מנוס ואין קיצורי דרך לעבודת האבל הייתי בדיכאון עמוק וגיליתי שהדיכאון הוא פסק זמן מהעבודת האבל שזה נשמע הגיוני אבל כול כך קשה אני בקבוצת תמיכה מנסה לקבל איזה שהוא הבנה איך אחרים יכולים לשרוד את זה ואיך אני לא מצליחה משהו שהכי טוב שקיבלתי שם זה הספר החיים לאחר האובדן של בוב דנטס רוכשים אותו רק בצומת ספרים וזה ספר טוב שרק את והספר מדברים באותה השפה ורמת ההבנה ממליצה בחום ואתן לכם איזה קרן אור שאולי תרים קצת את האנרגיות ושבמצב שהנוכחי לא רואים את זה מה שחשוב לשנן אותו כמה פעמים ביום וכמה שיותר אף פעם לא יהיה לי עוד עכשיו- לכן אמצה את היום עד הסוף אף פעם לא יהיה לי עוד אני - לכן אמצה את עצמי עד הסוף.
 
החיים נועדו לחיות אותם, נצלו עד כמה שניתן,

כל יום שחלף לא יחזור עוד לעולם... הספר שהמלצת נמצא ברשימת הספרים של הפורום ..ואכן עוזר לי רבות. תודה על השיתוף.
 
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif החיים

"כל שישים שיניות שאנחנו מבזבזים על להיות מעוצבנים ומרוגזים הם דקה של אושר שלעולם לא נקבל בחזרה החיים קצרים מדי תשברו את החוקים תסלחו בקלות תתנשקו באטיות תאהבו בכנות תצחקו בפראות ולעולם אל תתחרטו על שום דבר שגרם לכם לחייך. החיים הם אולי לא המסיבה לה קיוונו אבל כל עוד אנחנו כאן, אנחנו צריכים לרקוד. " אני אהבתי
 
ישלי תוספת

במקום אני אמצת את עצמי אז בואי אוסיף לך עוד אחד אני עצמי ואנוכי ואנחנו כבר 3 במחיר של אחת
 
לי עדין את המוטיבציה לומר כך. אני מקווה

שיום אחד זה יגיע.. היום חזרתי עם ביתי וחמותי ברכב שלנו מביקור אצל רופא. הכלבה שלנו שמשה כל כך אהב והיא אותו קיבלה את פנינו בשמחה ומשיכה לכיוון הרכב ונראה היה שהיא מחכה שבעלי יצא אליה מהרכב . זה כל כך כאב לי בלב וחנק את הגרון ואני לא מצליחה להפסיק לבכות. אוף זה כל כך עצוב ומכאיב לראות כך את הכלבה הקטנה יושבת ומחכה. ואנחנו חשבנו שלבעלי יהיה נורא קשה כאשר שושה הכלבה תלך לעולמה..
 
הכלב/ה הם כמו תינוק

בעל חיים הגדל בבית המשפחה הם כמו תינוק הגדל במשפחה הם מחפשים את בן המשפחה שנעלם , ויש כלבים שמדברים אליהם כמו לילד והם ממושמעים והבמט שלהם שבעל הכלב הולך למקום כלשהוא הם נשארים בבית המבט העצוב שובר את הלב התארחתי אתל ידיד שהקפיץ את הילד לבית הספר ונשארתי עם הכלב לבד הוא בא אלי שאלטף אותו , היה עצוב מאד ,דברתי אליו בטון מרגיע הוא שם את ראשו על ברכיי יודעת שבעל הבית שלו נעלם, הוא לפעמים מפסיק לאכול ולשתות , זה סוג האבל שלו מקווה שיבואו עליך ימים טובים מאילו \ שתסעו עם המכונית למקומות טובים , לא רק לרופא שהחויות הללו ישארו מרחוק והחיוך ישוב לפנייך ,
 
למעלה