קצת נוסטלגיה
עד קיץ 86 הים התנהג באופן הבא: כל יולי אוגוסט היו בין 10 -14 ימים שהים היה מעל 1.80 -2 מטר. אני זוכר ימים מטורפים של גלשנים שמתרסקים מגלים שמתפוצצים עליהם, צינורות שאתה עומד בהם זקוף, ושמש שלא שורפת. רבצנו בים משעה 6 בבוקר עד הערב, אף אחד לא נשרף. התקיימנו מלחם טרי וחם עם שוקו שהיינו "משאילים" מהמכולות בדרך, בית ספר היה בעדיפות אחרונה. ב 81 כשהתחלתי לגלוש הבעיה העיקרית היתה למצוא יום שיהיה בו ים נמוך מספיק... לחצי מהגולשים היו גלשנים תוצרת בית, -בררה. הגשלן הראשון שהיה לי היה מפלצת של 2 וחצי מטר עם קצף ירוק במשקל של 10 קילו. בכל חוף בת ים היו לא יותר משלושים גולשים. גלשנים של שלוש חרבות עדיין לא הופיעו, אופ דה ליפ היה מחזה נדיר. ב 88 או 87 היה יום של גלים שהגיעו מרעש אדמה באיטליה, עד 2 מטר בזוית מוזרה של 45 מעלות לחוף...משהו יפיפה ומוזר. גלשתי ביום של הסערה הגדולה בספט' 88 (שריסקה אניה בפלמחים) בכל החופים היתה גאות היסטרית שמחקה את אזור החול והיתה עליה מטורפת. ב 8 בבוקר הים היה על חצי מטר, בעשר הים עמד על מטר וחצי מדרום מערבית וזרם דרומי חזק, ובשעה אחת הים עלה מעל 2 וחצי מטר והמשיך לעלות. לאחר שעתים של סיבובי חופים אחר מקום לגלוש הגענו לבת-ים. בשעה שלוש אף אחד לא הצליח לעלות למעלה -כי נזרק ישר החוצה. הים עמד על מעל שלוש מטרים,והמשיך לעלות. הגלים נשברו בפיצוצים שנשמעו עד החוף מהשבירה השלישית ,כמאה חמשים -מאתיים מטר מהחוף. בחוף המלון של בתי-ים נכנסנו כדי לנסות לעלות. בשבירת החוף היו הרים של חול וסחף שלא הצלחנו לחצות במשך 40 דקות ואז ברגע של הפסקה חתרנו בכל הכוח ועברנו את הקו הראשון...נשארו עוד 2 שבירות לחצות... אחרי שעה של מאבק בגלים ובסחף היסטרי היינו שתי הגולשים היחידים במקום ובזמן הנכון. הרים של מים מרימים אותנו לגבהים שלא הכרנו , מתנו מפחד. צחקנו מפחד, חתרנו מפחד, הים המשיך לעלות בהתקפות שהעיפו אותנו למעלה. משמאלנו לעומק היתה שבירה שלא העזנו להתקרב אליה, הרבה מעל שלוש מטר של אלימות מים ללא סדר ...בחיים לא ראיתי צינורות בעומק כזה. הרוח הפסיקה לנשוב בעוצמה ומדי פעם אף הפסיקה לגמרי, מה שהעלה את הים עוד יותר , ולאט לאט הגלים החלו להסתדר. לאחר חצי שעה במים התקרב אלי הענק הראשון. פיק משולש שדוהר הישר לכיווני, הייתי ממוקם בול. השקעתי את התחת של הגשלן כקונטרה בבסיס הגל,, שתי חתירות ודרופ שלא נגמר במהירות שעושה רוח באוזניים...התחילה החגיגה. גל אדיר שאפשר לי לבחור בין הפרונט לבק סייד ולעבור מצד לצד שוב ושוב, הרחק לעבר השבירה השניה שם התחילה להתקמר חומת המים ואני נכנס לפוזה של צינור , לאחר שראיתי שלא יהיה מצב שאני יוצא מזה חי פרשתי כשהתקרה כבר החלה להזרק בצלילה עמוקה. מאז תחילת שנות התשעים הים מת...באף חוף חולי לא נשאר כלום מהשבירה השניה, על השבירה השלישית אף אחד לא יודע בכלל, רק בחורף מדי פעם עולה שם איזה קצף שמזכיר משהו. הים מת וחבל...מבאס לגלוש על גלים שלא מרעידים לך את הפופיק. גלים שצריך "לעזור" להם לדחוף אותך. וחבל גם שהצעירים לא יכירו את הימים האלה, שהיו ואינם.
עד קיץ 86 הים התנהג באופן הבא: כל יולי אוגוסט היו בין 10 -14 ימים שהים היה מעל 1.80 -2 מטר. אני זוכר ימים מטורפים של גלשנים שמתרסקים מגלים שמתפוצצים עליהם, צינורות שאתה עומד בהם זקוף, ושמש שלא שורפת. רבצנו בים משעה 6 בבוקר עד הערב, אף אחד לא נשרף. התקיימנו מלחם טרי וחם עם שוקו שהיינו "משאילים" מהמכולות בדרך, בית ספר היה בעדיפות אחרונה. ב 81 כשהתחלתי לגלוש הבעיה העיקרית היתה למצוא יום שיהיה בו ים נמוך מספיק... לחצי מהגולשים היו גלשנים תוצרת בית, -בררה. הגשלן הראשון שהיה לי היה מפלצת של 2 וחצי מטר עם קצף ירוק במשקל של 10 קילו. בכל חוף בת ים היו לא יותר משלושים גולשים. גלשנים של שלוש חרבות עדיין לא הופיעו, אופ דה ליפ היה מחזה נדיר. ב 88 או 87 היה יום של גלים שהגיעו מרעש אדמה באיטליה, עד 2 מטר בזוית מוזרה של 45 מעלות לחוף...משהו יפיפה ומוזר. גלשתי ביום של הסערה הגדולה בספט' 88 (שריסקה אניה בפלמחים) בכל החופים היתה גאות היסטרית שמחקה את אזור החול והיתה עליה מטורפת. ב 8 בבוקר הים היה על חצי מטר, בעשר הים עמד על מטר וחצי מדרום מערבית וזרם דרומי חזק, ובשעה אחת הים עלה מעל 2 וחצי מטר והמשיך לעלות. לאחר שעתים של סיבובי חופים אחר מקום לגלוש הגענו לבת-ים. בשעה שלוש אף אחד לא הצליח לעלות למעלה -כי נזרק ישר החוצה. הים עמד על מעל שלוש מטרים,והמשיך לעלות. הגלים נשברו בפיצוצים שנשמעו עד החוף מהשבירה השלישית ,כמאה חמשים -מאתיים מטר מהחוף. בחוף המלון של בתי-ים נכנסנו כדי לנסות לעלות. בשבירת החוף היו הרים של חול וסחף שלא הצלחנו לחצות במשך 40 דקות ואז ברגע של הפסקה חתרנו בכל הכוח ועברנו את הקו הראשון...נשארו עוד 2 שבירות לחצות... אחרי שעה של מאבק בגלים ובסחף היסטרי היינו שתי הגולשים היחידים במקום ובזמן הנכון. הרים של מים מרימים אותנו לגבהים שלא הכרנו , מתנו מפחד. צחקנו מפחד, חתרנו מפחד, הים המשיך לעלות בהתקפות שהעיפו אותנו למעלה. משמאלנו לעומק היתה שבירה שלא העזנו להתקרב אליה, הרבה מעל שלוש מטר של אלימות מים ללא סדר ...בחיים לא ראיתי צינורות בעומק כזה. הרוח הפסיקה לנשוב בעוצמה ומדי פעם אף הפסיקה לגמרי, מה שהעלה את הים עוד יותר , ולאט לאט הגלים החלו להסתדר. לאחר חצי שעה במים התקרב אלי הענק הראשון. פיק משולש שדוהר הישר לכיווני, הייתי ממוקם בול. השקעתי את התחת של הגשלן כקונטרה בבסיס הגל,, שתי חתירות ודרופ שלא נגמר במהירות שעושה רוח באוזניים...התחילה החגיגה. גל אדיר שאפשר לי לבחור בין הפרונט לבק סייד ולעבור מצד לצד שוב ושוב, הרחק לעבר השבירה השניה שם התחילה להתקמר חומת המים ואני נכנס לפוזה של צינור , לאחר שראיתי שלא יהיה מצב שאני יוצא מזה חי פרשתי כשהתקרה כבר החלה להזרק בצלילה עמוקה. מאז תחילת שנות התשעים הים מת...באף חוף חולי לא נשאר כלום מהשבירה השניה, על השבירה השלישית אף אחד לא יודע בכלל, רק בחורף מדי פעם עולה שם איזה קצף שמזכיר משהו. הים מת וחבל...מבאס לגלוש על גלים שלא מרעידים לך את הפופיק. גלים שצריך "לעזור" להם לדחוף אותך. וחבל גם שהצעירים לא יכירו את הימים האלה, שהיו ואינם.
אם תבדוק תמצא שאנשים בשנת 80-81 גלשו על יותר מחמש מטר בארץ הקודש -תשאל על החבורה של ניסים מיימון מבת-ים... אישית גלשתי ב"סלע השדים" בבת -ים יותר מעשרים סערות בחורף, גם בסערה שהזכרתי גלשתי... הבעיה עם הגלשנים הראשונים היתה שאי אפשר היה להשקיע אותם...כל גל היית הופך את הגלשן ומתפלל שלא יסחוב אותך 20 מטרים. היו גלים כאלה כאן. זה היה מפחיד וזה היה מבעית..בייחוד בצינורות של הבוקר. אבל זה היה שווה כל רגע, וחבל שנגמר לנו הים. הגלשן הראשון שלי היה גלשן עם חרב אחת ענקית (בהברגה) של שייפר מחוף בדרום אפריקה שמיועד לגלישת צינורות ועם העגלה הענתיקה הזאת ראיתי הרבה צינורות -מבפנים...גם כאלה שאתה עומד בהם זקוף כמו קרש.