קצת מפינלנד
ביקורי בפינלנד הפעם מתקיים בחורף - עונה מעניינת מאד לביקור בארץ צפונית זו עבור יליד המזרח התיכון החם כל כך... האמת שהקור לא מפחיד אותי - אני דווקא מעדיף קור על החום הנורא שיש לנו בקיץ, אלא שעד כה מזג האוויר האיר לי פנים (הכל יחסי) והטמפרטורה ביום הנה רק סביבות ה-0 מעלות. להמשך השבוע הזה הבטיחו לנו 20 מעלות מתחת לאפס וזה דווקא יכול להיות מעניין. מה שכן - מעניין לראות איך האנשים כאן חיים בחושך כל כך ארוך. אנשים קמים בבוקר, ילדים קמים והולכים לבית ספר בשעה 08:00 ומסביב הכל חשוך כמו באמצע הלילה. בערך ב-09:30 מתחיל להאיר היום אך כיוון שרוב הימים השמיים מכוסים עננים כבדים ואין רואים את השמש, אז למעשה זה די חשוך והרכבים נוסעים עם אורות ותאורת הרחובות עובדת סביב לשעון - בקיצור חיים בחושך ולא כל כך נעים, אבל נראה שהם רגילים לזה ולא חשים שזה משהו לא בסדר... בתמונות מהאביב והקיץ שלהם נראה שיש כאן פריחה נפלאה ואלה ימים נהדרים כי החום לא "הורג" כמו אצלנו. הים כאן קפוא לגמרי וכך ניתן לראות "גולשי רוח" שעושים סקי על הים הקפוא בעזרת מפרש. מסתבר שהקרח כל כך עבה שיש כאלה שנוסעים ברכב, על הים הקפוא, אל אי קרוב (כ-500 מטר) וכבר היו תאונות שהקרח נשבר והרכב צלל למים... משוגעים. את הימים אני מעביר בהדרכה בבתי ספר - כל יום 5 שעות בבית ספר אחר. כל הכיתות מכיתה א' עד כיתה ו' - כולן אהבו את הריקודים ולא היו בעיות של משמעת או של ילדים שלא שתפו פעולה. נראה שהאופי של הריקודים שלנו, השמחה, האפשרות גם לשיר ולצעוק תוך כדי הריקוד ("הופה היי", "בים בם בום" וכו') נותנים לילדים האלה אפשרות של פורקן שמאד חסרה להם. כנראה האפשרות של "השתוללות מאורגנת" מאד קוסמת להם וניכר בהם שזה חסר להם מאד. המשמעת כאן מאד חזקה עד כדי "מרובעות". הכל מסודר כאן בסדר מופתי. לבית הספר נכנסים לאחר שחולצים נעליים. מי שיש לו נעליים מוכנות בבית הספר - נועל אותן, רובם הולכים בגרביים (הרצפה מחוממת) ובכל אופן לא עם הנעליים מהרחוב. בכל בית ספר יש ארוחה חמה לכולם, יש אולמות ספורט מעולים עם רצפת פרקט וכל האביזרים הנחוצים. מורים ממין זכר יש בכל בית ספר בין 10-20 אחוז מהמורים. הפינים משקיעים בחינוך הילדים וזה ממש תענוג לראות זאת. הסיפור המעניין שלי הפעם הנו על נערה בת 18, לא בבית הספר אלא בהשתלמות של סוף השבוע. ביום רביעי כאשר באנו לאולם הריקודים לרקוד עם הקבוצה הקבועה של הבוגרים (בוגרות, כי אין בחורים) פגשנו שני נערים ונערה שאך סיימו לשחק באולם. הם נשארו קצת לראות מה אנו עושים ואז הזמנו אותם להצטרף לשבת למפגש למתחילים שאני אמור לקיים. הבחורה (כאמור בת 18) החליטה לבוא ויחד עם המתחילים למדה את: לא אהבתי די, הורה נרקודה, הורה חדרה, ארץ ארץ, בפונדק קטן, על שדנו וצדיק כתמר. זה מצא חן בעיניה והיא החליטה להישאר ל"ממשיכים" ונשארה כבר עד סוף היום ויחד עם כולם היא למדה ורקדה את געגועים, שלג על עירי, בהר הגלבוע, יש עת עמל, בואו נשיר לארץ יפה ואיך עף הזמן. למחרת (יום ראשון) המשיכה עם המתחילים (רובם כבר רקדו מקודם) ולמדה את בלדה למעיין, אהבת החיילים, סולם יעקב, על כנפי הכסף וגוונים והמשיכה עם המתקדמים יותר ולמדה את איריסים, רוח צפונית ואחי בני תימן. רק את אודה אודה ואישה על החוף כבר לא היה לה כוח ללמוד. בנוסף בזוגות למדה ורקדה את לנר ולבשמים, בשקט כמעט בסוד ומציאות אחרת. אני הייתי המום ונרגש. אני מדריך כבר יותר מ-35 שנה ומעולם לא פגשתי אדם שתוך יומיים למד ורקד - והיא ממש רקדה וזכרה את הצעדים - כל כך הרבה ריקודים. תחשבו על זה - בחורה שמעולם לא שמעה שיר או לחן ישראלי ותוך זמן כה קצר רוקדת כל כך טוב. אמרתי לה שהיא תופעה מופלאה ושמעולם לא זכיתי לתלמיד כל כך טוב כמוה. לשאלתי - מה מושך אותה לריקודים אלה? תשובתה הייתה - השירים מאד יפים.
ביקורי בפינלנד הפעם מתקיים בחורף - עונה מעניינת מאד לביקור בארץ צפונית זו עבור יליד המזרח התיכון החם כל כך... האמת שהקור לא מפחיד אותי - אני דווקא מעדיף קור על החום הנורא שיש לנו בקיץ, אלא שעד כה מזג האוויר האיר לי פנים (הכל יחסי) והטמפרטורה ביום הנה רק סביבות ה-0 מעלות. להמשך השבוע הזה הבטיחו לנו 20 מעלות מתחת לאפס וזה דווקא יכול להיות מעניין. מה שכן - מעניין לראות איך האנשים כאן חיים בחושך כל כך ארוך. אנשים קמים בבוקר, ילדים קמים והולכים לבית ספר בשעה 08:00 ומסביב הכל חשוך כמו באמצע הלילה. בערך ב-09:30 מתחיל להאיר היום אך כיוון שרוב הימים השמיים מכוסים עננים כבדים ואין רואים את השמש, אז למעשה זה די חשוך והרכבים נוסעים עם אורות ותאורת הרחובות עובדת סביב לשעון - בקיצור חיים בחושך ולא כל כך נעים, אבל נראה שהם רגילים לזה ולא חשים שזה משהו לא בסדר... בתמונות מהאביב והקיץ שלהם נראה שיש כאן פריחה נפלאה ואלה ימים נהדרים כי החום לא "הורג" כמו אצלנו. הים כאן קפוא לגמרי וכך ניתן לראות "גולשי רוח" שעושים סקי על הים הקפוא בעזרת מפרש. מסתבר שהקרח כל כך עבה שיש כאלה שנוסעים ברכב, על הים הקפוא, אל אי קרוב (כ-500 מטר) וכבר היו תאונות שהקרח נשבר והרכב צלל למים... משוגעים. את הימים אני מעביר בהדרכה בבתי ספר - כל יום 5 שעות בבית ספר אחר. כל הכיתות מכיתה א' עד כיתה ו' - כולן אהבו את הריקודים ולא היו בעיות של משמעת או של ילדים שלא שתפו פעולה. נראה שהאופי של הריקודים שלנו, השמחה, האפשרות גם לשיר ולצעוק תוך כדי הריקוד ("הופה היי", "בים בם בום" וכו') נותנים לילדים האלה אפשרות של פורקן שמאד חסרה להם. כנראה האפשרות של "השתוללות מאורגנת" מאד קוסמת להם וניכר בהם שזה חסר להם מאד. המשמעת כאן מאד חזקה עד כדי "מרובעות". הכל מסודר כאן בסדר מופתי. לבית הספר נכנסים לאחר שחולצים נעליים. מי שיש לו נעליים מוכנות בבית הספר - נועל אותן, רובם הולכים בגרביים (הרצפה מחוממת) ובכל אופן לא עם הנעליים מהרחוב. בכל בית ספר יש ארוחה חמה לכולם, יש אולמות ספורט מעולים עם רצפת פרקט וכל האביזרים הנחוצים. מורים ממין זכר יש בכל בית ספר בין 10-20 אחוז מהמורים. הפינים משקיעים בחינוך הילדים וזה ממש תענוג לראות זאת. הסיפור המעניין שלי הפעם הנו על נערה בת 18, לא בבית הספר אלא בהשתלמות של סוף השבוע. ביום רביעי כאשר באנו לאולם הריקודים לרקוד עם הקבוצה הקבועה של הבוגרים (בוגרות, כי אין בחורים) פגשנו שני נערים ונערה שאך סיימו לשחק באולם. הם נשארו קצת לראות מה אנו עושים ואז הזמנו אותם להצטרף לשבת למפגש למתחילים שאני אמור לקיים. הבחורה (כאמור בת 18) החליטה לבוא ויחד עם המתחילים למדה את: לא אהבתי די, הורה נרקודה, הורה חדרה, ארץ ארץ, בפונדק קטן, על שדנו וצדיק כתמר. זה מצא חן בעיניה והיא החליטה להישאר ל"ממשיכים" ונשארה כבר עד סוף היום ויחד עם כולם היא למדה ורקדה את געגועים, שלג על עירי, בהר הגלבוע, יש עת עמל, בואו נשיר לארץ יפה ואיך עף הזמן. למחרת (יום ראשון) המשיכה עם המתחילים (רובם כבר רקדו מקודם) ולמדה את בלדה למעיין, אהבת החיילים, סולם יעקב, על כנפי הכסף וגוונים והמשיכה עם המתקדמים יותר ולמדה את איריסים, רוח צפונית ואחי בני תימן. רק את אודה אודה ואישה על החוף כבר לא היה לה כוח ללמוד. בנוסף בזוגות למדה ורקדה את לנר ולבשמים, בשקט כמעט בסוד ומציאות אחרת. אני הייתי המום ונרגש. אני מדריך כבר יותר מ-35 שנה ומעולם לא פגשתי אדם שתוך יומיים למד ורקד - והיא ממש רקדה וזכרה את הצעדים - כל כך הרבה ריקודים. תחשבו על זה - בחורה שמעולם לא שמעה שיר או לחן ישראלי ותוך זמן כה קצר רוקדת כל כך טוב. אמרתי לה שהיא תופעה מופלאה ושמעולם לא זכיתי לתלמיד כל כך טוב כמוה. לשאלתי - מה מושך אותה לריקודים אלה? תשובתה הייתה - השירים מאד יפים.
