GoingAhead
New member
קצת מכל דבר
אהלן, אשמח לשמוע תגובות והצעות להתמודדות עם המקרה שלי - אני הבנאדם הכי לא החלטי בעולם. מצד אחד, סוגי המשפטים שאני שומע לגביי בדרך כלל הם: "פוטנציאל אדיר", "אתה תגיע רחוק", "השמיים הם הגבול עבורך", וכל מיני קלישאות בסגנון, ובסך הכל אני אהוב על ידי חבריי ועמיתיי. מצד שני, יש לי נטייה לטעום "קצת מכל דבר", אבל לא להגיע להחלטה מוצקה. זה מתבטא בהרבה מישורים: - אני יכול להיכנס בהתלהבות אדירה לקורס מסוים, כי התחום הנלמד מושך ומעניין אותי, אבל ברגע שאני נתקל בקשיים, איכשהו אני מנסה לחפש קיצורי דרך ולא להתמודד עם הבעיה ישירות. גם כשאני חורש ועומל בטירוף, אני מגיע לפעמים למבחן ופשוט מגיש אותו ריק, כי אני לא מצליח לחלץ שום דבר שלמדתי במשך שעות מהראש לכיוון הדף. התוצאה: כישלון בקורס. - אני מגיע למקום עבודה מסוים, עושה כמה פרויקטים מצוינים, ואז חותך. לא מסוגל לשמור על עקביות של למעלה מ-3 שנים לכל היותר. - עסקתי במיליארד תחומים בחיים, אך לא התעמקתי לעומק באף אחד מהם לרמת מקצוענות. אני לוקח קצת מכל דבר, ושם זה מסתיים. - קשה לי ללמוד דברים חדשים בצורה מסודרת ועקבית. אני מאבד הרבה פעמים את הריכוז, הקצב שלי די איטי מבחינת קליטת חומר חדש, והרבה פעמים כתוצאה מכך אני טרוד בשאלות כמו "מה יהיה? איך יהיה? אם אני לא אעשה ככה וככה אני לא אצליח..." ועד שאני מספיק לענות על התהיות האלה, זמן הלמידה הסתיים ואני צובר פערים משמעותיים. - הדשא של השכן תמיד ירוק בעיני. אני מתבייש לומר את זה, אבל הצלחותיהם של אנשים אחרים, התפקידים שהם מקבלים, החכמה והיכולות שלהם, הם לא אחת מושא לקנאה ותשוקה עבורה, וכמה שאני מנסה לעבוד ולהגיע למשהו בסגנון, זה לא יוצא מקצועי מספיק ו- "ליד", מה שפוגע קשות בהערכה העצמית שלי, שלא נמדדת בעיני לפי האיכויות שיש בי כאדם, אלא אך ורק על פי הישגיות והצלחה שאליה אני מגיע. - אני מעוניין ללמוד באוניברסיטה בהמשך מקצוע שהוא עבורי חלום אמיתי (תנחשו מה...). לאור העובדה שמדובר בתחום יוקרתי, שדורש פסיכומטרי גבוה מאוד והתמדה מטורפת במהלך הלמידה (צריך לקבל 90 פלוס בתואר ראשון כדי להתקבל בכלל לתואר שני...) ובנוסף, לאור העובדה שיש לי אופי לא החלטי ושאני מזגזג ממקום למקום - יש לי חשש רציני מהעתיד לבוא. שטחתי בפניכם כרגע תמונת מצב בפן היותר לימודי-מקצועי. אתם בטח רק יכולים לתאר לעצמכם מה עובר עליי בפן האישי-מיני-זוגי.... מה לדעתכם יכול להיות הפתרון לכל זה?
אהלן, אשמח לשמוע תגובות והצעות להתמודדות עם המקרה שלי - אני הבנאדם הכי לא החלטי בעולם. מצד אחד, סוגי המשפטים שאני שומע לגביי בדרך כלל הם: "פוטנציאל אדיר", "אתה תגיע רחוק", "השמיים הם הגבול עבורך", וכל מיני קלישאות בסגנון, ובסך הכל אני אהוב על ידי חבריי ועמיתיי. מצד שני, יש לי נטייה לטעום "קצת מכל דבר", אבל לא להגיע להחלטה מוצקה. זה מתבטא בהרבה מישורים: - אני יכול להיכנס בהתלהבות אדירה לקורס מסוים, כי התחום הנלמד מושך ומעניין אותי, אבל ברגע שאני נתקל בקשיים, איכשהו אני מנסה לחפש קיצורי דרך ולא להתמודד עם הבעיה ישירות. גם כשאני חורש ועומל בטירוף, אני מגיע לפעמים למבחן ופשוט מגיש אותו ריק, כי אני לא מצליח לחלץ שום דבר שלמדתי במשך שעות מהראש לכיוון הדף. התוצאה: כישלון בקורס. - אני מגיע למקום עבודה מסוים, עושה כמה פרויקטים מצוינים, ואז חותך. לא מסוגל לשמור על עקביות של למעלה מ-3 שנים לכל היותר. - עסקתי במיליארד תחומים בחיים, אך לא התעמקתי לעומק באף אחד מהם לרמת מקצוענות. אני לוקח קצת מכל דבר, ושם זה מסתיים. - קשה לי ללמוד דברים חדשים בצורה מסודרת ועקבית. אני מאבד הרבה פעמים את הריכוז, הקצב שלי די איטי מבחינת קליטת חומר חדש, והרבה פעמים כתוצאה מכך אני טרוד בשאלות כמו "מה יהיה? איך יהיה? אם אני לא אעשה ככה וככה אני לא אצליח..." ועד שאני מספיק לענות על התהיות האלה, זמן הלמידה הסתיים ואני צובר פערים משמעותיים. - הדשא של השכן תמיד ירוק בעיני. אני מתבייש לומר את זה, אבל הצלחותיהם של אנשים אחרים, התפקידים שהם מקבלים, החכמה והיכולות שלהם, הם לא אחת מושא לקנאה ותשוקה עבורה, וכמה שאני מנסה לעבוד ולהגיע למשהו בסגנון, זה לא יוצא מקצועי מספיק ו- "ליד", מה שפוגע קשות בהערכה העצמית שלי, שלא נמדדת בעיני לפי האיכויות שיש בי כאדם, אלא אך ורק על פי הישגיות והצלחה שאליה אני מגיע. - אני מעוניין ללמוד באוניברסיטה בהמשך מקצוע שהוא עבורי חלום אמיתי (תנחשו מה...). לאור העובדה שמדובר בתחום יוקרתי, שדורש פסיכומטרי גבוה מאוד והתמדה מטורפת במהלך הלמידה (צריך לקבל 90 פלוס בתואר ראשון כדי להתקבל בכלל לתואר שני...) ובנוסף, לאור העובדה שיש לי אופי לא החלטי ושאני מזגזג ממקום למקום - יש לי חשש רציני מהעתיד לבוא. שטחתי בפניכם כרגע תמונת מצב בפן היותר לימודי-מקצועי. אתם בטח רק יכולים לתאר לעצמכם מה עובר עליי בפן האישי-מיני-זוגי.... מה לדעתכם יכול להיות הפתרון לכל זה?