קצת מחשבות-אפשר?

[אור685]

קצת מחשבות-אפשר?

אולי למישהי יהיה רעיון שיעזור לי- בקשר להצעה שקיבלתי כאן-שיהיה מישהו ש"ישמור" עלי-ועל מה שאני אוכלת. גם בארועים , אבל לא רק. יש כמה צדדים לעניין הזה, שמאוד לא פשוט בשבילי. לפעמים זה טוב,אני מקבלת הערות (מבעלי) , לא נעלבת,ומורידה כמויות או מאכלים מסויימים שעדיף לא לאכול. בפעמים אחרות-זה מרגיז אותי,ואז יכול להיות מצב של "דווקא" לאכול יותר. ואיך הגעתי לזה עכשיו? כי אתמול קרה משהו שגרם לי לחשוב על זה. בד"כ אני נוסעת לש"ש לבד אבל אתמול היה לבעלי זמן, אז הוא לקח אותי. הוריד אותי שם,נסע לכמה סידורים וקבענו להיפגש אחרי. אני נכנסתי רק להישקל, ואז הלכתי להסתובב לחפש נעליים (חייבת לחתונה,בגלל זה לא נשארתי לשיחה) לפני החנויות נעליים-קניתי טילון (לא את הקטן חלילה, הגדול,עם עוגיות) לפעמים אני עושה את זה ,אחרי השקילה,מרשה לעצמי. אבל מצאתי את עצמי מסתובבת לחפש נעליים,תוך כדי אכילת הטילון ותוך כדי הסתכלות לצדדים,שבעלי לא יפתיע אותי פתאום... הרגשתי ממש רע עם זה, שאני לא רוצה שהוא יראה אותי אוכלת טילון. לא כ"כ יודעת למה. כי קורה שגם איתו אני אוכלת לפעמים דברים "אסורים". טוב,סתם רציתי קצת לשתף אתכן. אם יש למישהי מחשבות/הצעות- בשמחה.

 

[לילית462]

אני אענה ברמה פסיכולוגית

ההרגשה הרעה הזאת והפחד שלך שבעלך יתפוס אותוך, זה הסופר-אגו שלך שאומר לך שאת לא בסדר. התפקיד שלו הוא לשמוע עלינו שנתנהג כמו זצריך. ובדרך כלל כדאי להקשיב לו. וברמה האישית, אני אומרת אם את מרגישה רע עם זה אז למה ? תציעי לו לבוא איתך ולחלוק איתך טילון... או שתוותרי, או שתוכלי בלי יסורי מצפון ותהני. הצעות אין לי... רק

 

[אור685]

../images/Emo51.gif לילית

 

[אמא של אריאל ויערה]

זה טבעי אבל

אני אומרת שאם בא לך מאוד אז תפרגני לעצמך. באמת מכל הלב ואז גם תעריכי את הטילון יותר וגם תחשבי טוב לפני שאת אוכלת. ובטוח שאם תפרגני לעצמך לא תרגשי בושה שיראו אותך כי תהיי שלמה עם עצמך.

 

[אמא של דפנה]

אוי כמה שאני צריכה מישהי כזו

שתשגיח עלי כשאני נוגעת בשקית החטיפים של הילדים, אפילו שאני נורא בסדר כי אני ממש סופרת את מה שנכנס לפה ברמה של כמה יח' בדיוק אכלתי. ולעניין הטילון - זה בדיוק מה שאמרה לנו המדריכה של ש"ש - בנות פרגנו לעצמכם אחרי השקילה פעם בשבוע משהו שאתן מאוד אוהבות ובבקשה אל תחסכו מעצמכם בין אם זה טילון, משולש פיצה, מנה פלאפל. הבנת את הכוונה נכון? והיא גם הוסיפה שלא רק שנרשה לעצמו פעם בשבוע אלא שאפילו זה לא מגיע ל-700 קלוריות של הצ'ופר של השבוע.

 

[אור685]

כמו שעניתי לנעמה-והתפוז החליט למקם את

זה לא נכון... - הבעיה היא לעצור אחרי הטילון,ולא להמשיך...

 

[אור685]

זה בתנאי שזה רק טילון...

לפעמים זה מתחיל ככה,ואח"כ קשה להפסיק. כשאני יודעת שאני חורגת רק קצת-אין לי בעיה להגיד לו (לבעלי)- "אני יודעת שזה לא הכי טוב,אבל לא נורא.זה רק 2-3 נק' יותר מדי". אבל אם אני באטרף של לאכול הרבה יותר מדי-אז אני לא יכולה להגיד את זה.

 

[ירדנה היחפה]

אז ככה../images/Emo201.gif

לפני 15 שנים בערך, נרשמתי לשומרי משקל בפעם הראשונה. כמובן שההתלהבות הראשונה עזרה יופי לירידה, וירדתי יפה, אבל התחיל להיות קשה אחרי תקופה

להימאס לי לשמור כל הזמן. אז ביקשתי מ"האיש"

לעזור לי לשמור על הדייאטה. מה שאומר - לא לתת לי לחרוג, להיסתכל לי בצלחת, ולהעמיד אותי במקום כשצריך.

אמיתי. כמובן שביומיים הראשונים היה נחמד כי גם השתדלתי. אבל אחרי שבוע, כשרציתי משהו נורא נורא בשביל הנשמה ה"

" פירצף....לא הרשה....כעס [כי מיניתי אותו הרי והשבעתי אותו שלא יאפשר ועכשיו אני כועסת עליו שלא מרשה לי.....] וזה הכניס את כולנו לחיכוכים ומתחים

. אז מה שקרה הוא - שהתחלתי לאכול בהחבא

הייתי קונה לעצמי דברים שאוהבת

, מחביאה מכולם ואוכלת כשאין אף אחד בסביבה,

אוכלת וחושבת על סיפורים של ניצולי השואה שממשיכים להחביא דברי מאכל בין הבגדים...... לקח לי כמה שבועות להיתאפס על עצמי ולהבין עד כמה נמוך ירדתי....... אבל ההכרה בזה שדייאטה עושים באהבה ולמען עצמך זה משהו שלקחתי משם ומלווה אותי עד היום. מאז ובכל שאר הפעמים הוא לא מעיר לי בכלל על מה אוכלת, כמה, וממה.....דבר שבעצם "מעצים" את האחריות האישית שלי אבל. היום אני נמצאת במקום אחר, אני מרזה לעצמי בלבד, אז הכל נראה ומרגיש אחרת. את מוזמנת לקחת מהסיפור שלי כל מה שיכול לעזור

 

[אור685]

אני מרזה בעיקר לעצמי

וגם בשבילו-ז"א-משמח אותי לראות כמה הוא מרוצה שרזיתי,מעודד כל הזמן,מחמיא אבל ברור שאם לא הייתי מרזה כי אני רוצה-זה לא היה מצליח.

 

[הפוך עם ראש כפול]

זאת אני שהצעתי לך את זה.. גם אני עושה את זה.. הצעתי לך את זה כי זה מה שאני הרבה פעמים עושה באירועים. העניין הוא שלפעמים זה באמת מלכודת, כי לפעמים לפעמים את מגיעה להחלטה מודעת ושקולה שמשהו אמנם לא ב"תקציב" אבל את בכל זאת רוצה ואת יודעת מה המחיר של זה - ואז מגיע ה"שוטר" עם הפרצוף הזועם. ובכל זאת, לא רק שמותר לו אלא זה מה שבקשת ממנו! פתרנו את זה שנינו בזה שהתפקיד עדיין עליו, אבל הוא לא עושה לי פרצוף - הוא נוגע לי ביד או ברגל, משהו עדין ורומז כזה, ומפה והלאה ההחלטה היא שלי ורק שלי. הוא את התפקיד שלו עשה ושום דבר שקורה אחר כך כבר לא קשור אליו והוא לא צריך להגיב אליו, לא בדיבורים, לא בפרצופים ולא במעשים. אני מסכימה עם כל מה שאמרו לך מקודם - זה הסופר אגו, הענישה העצמית, ואוי כמה שאני מכירה את האכילה הסודית הזאת. אפילו היום אני עושה את זה - בעצם דווקא היום, כי אחרי כל האמירות שלי על "בהריון השני זה לא יקרה לי" אין לי כוח להטפות המוסר של הבעל ש"אמרת ש...". אז הרבה פעמים מוצאת את עצמי מנצלת הזדמנויות נשנוש כשהוא עסוק במשהו אחר או בחדר אחר. אני חושבת שאנחנו בעצם מתחבאות מעצמנו וזה מה שעושה את ההרגשה לעוד יותר נוראית, כי אנחנו תמיד רואות את עצמנו. אולי הדרך היחידה להתמודד עם זה זה באמת להחליט שפעם בשבוע (אחרי ש"ש או כל מועד אחר) מגיע לנו מה שאנחנו רוצות, בגלוי, במודע, בלי בושה ובלי רגשות אשמה. אולי זה מה שיעזור? ../images/Emo201.gif ../images/Emo24.gif

 

[אור685]

נראה לי שאם כתבו לי את זה כאן

כמה פעמים-אולי באמת אני אנסה. אחליט מראש מה הכי בא לי לאכול אחרי השקילה אכניס את זה לתכנון של אותו יום ואשתדל לא לחרוג בנק' (למרות שזה קשה,כי נדמה לי שטילון זה 10 נק'...) בעצם,גם אם אחרוג ,וזה יהיה רק בגלל הטילון,זה לא נורא. העיקר לעצור בזמן.

 

[מאיוש1982]

אני לא יכולה לסבול כשבעלי לפעמים מעיר לי...

כי הרי כבר הפנמתי שהתהליך הוא תהליך שלי, אם אני יחרוג יותר מדי אני גם יישא בתוצאות. הוא לא עושה את זה הרבה, אבל גם בפעמים המועטות שהוא עושה את זה אני ישר מעמידה אותו במקום. אני לא ילדה קטנה, אני אשה בוגרת שגם מודעת להשלכות של מה שאני עושה, במה שקשור לאוכ ודיאטה בכל מקרה.

 

[יעל י]

אכילה בסתר...

ככה אני קוראת לזה. גם לי זה קורה...אני מאינה שיש משהו בעבר שלנו שגורם לנו להתנהג ככה. הבן האמצעי שלי שהוא ילד שמן מאד גם נוהג ככה.הוא לא יודע שאני מוצאת את כל האריזות שהוא מעלים ויודעת. גם אני לפעמים נוהגת ככה. למרות הכבוד שיש לנו עם הבעלים והמשפחה,לפעמים לא בא לשמוע את ההערות,בא להתענג בלי חשש,בלי לשתף,בלי שיעירו אבל שוב,מעבר לכך אני מאמינה שיש משהו גדול יותר.

 

[חורף75]

כנראה, לא לכל אחת מתאים "שומר"

קראתי וראיתי את עצמי באותה סיטואציה. הייתי מגיבה בדיוק כמוך. כי באופן אבסורדי, למרות שאני מרזה בשבילי, אם הייתי מממנת את בעלי לשמור עלי, הייתי מרגישה לא נעים ממנו. הכי מבעס שלא הייתי גם נהנית מהגלידה בצורה כזאת. בגלל זה אצלי אין כזה דבר. בעלי יודע לא להעיר לי, אני ילדה מספיק גדולה בשביל לדעת מה אני עושה, ואם אני אוכלת משהו, אז זה ענייני. כן, לפעמים אני מרשה לעצמי יותר, אבל זה במודע ואני יכולה גם להינות מזה. אז אולי כל עניין "השומר" פשוט לא מתאים לך?

 

[אור685]

קשה לי להחליט

כי יש פעמים שהוא מעיר-וזה עוצר אותי אבל יש פעמים שזה מרגיז אותי. לא יודעת למה...

 

[ליאת 0212]

אני אגיד לך למה זה עיצבן אותי

כשאני ביקשתי מהבעל להעיר, הכוונה היתה שבאמת מישהו מהצד יסתכל ויהווה ביקורת בונה, אבל לפעמים נגיד בא לי קוביית שוקולד, ומותר לי כי 3 ימים לא נגעתי בשוקולד ופתאום התחשק וזה בסדר כי מותר שוקולד, זה לא רעל, ואז בא מר-בחור ואומר לי "את בדיאטה, לא?" ומבאס ת'תחת. זה שאני בדיאטה לא אומר שאני צריכה לאכול רק ירקות ירוקים, מותר לי גם "שטויות" (וקוביית שוקולד מריר זה גם לא כ-ז-ה "שטויות"). לא ראית מה אכלתי כל היום, אז במקום לשאול את זה עם טאקט זה יוצא מעליב ממש, כי מה, אסור לי מעכשיו ועד שאהפוך לבר רפאלי לגעת בשוקולד??? מעצבן.

 

[ליאת 0212]

עברתי את זה| גם...

דמייני חבילת עוגיות לא גדולה (נגיד 9 יחידות), שמגיעה הביתה בצהרי היום כי ערכת קניות התחשק לך משהו טעים. בצהרים שתית נס עם 3 עוגיות והחזרת לארון. הבעל חזר הביתה, לא שם לב שיש עוגיות. למחרת בבוקר שוב נס עם 3 עוגיות. בצהרים כנ"ל. ביי ביי לחבילה. האריזה- לפח וחסל

, ואת דואגת לשים עליה עוד משו כדי שלא תבלוט, כי מה... אכלת הכל לבד??

בערב הבעל שואל: לא היו כאן עוגיות?? ולכי תודי שלא החזקת את עצמך ולא שמרת לו שיהנה גם. אצלי אני תמיד אומרת לו "נו אתה יודע שאני לא שולטת בעצמי אם יש משו בבית", והוא כבר יודע שזה חזק ממני, ההפרעה הזו, ולא כועס שאני לא משאירה לו גם להנות מדברים. הקיצר, אני מבינה אותך

זו הרגשה ממש מגעילה להסתיר, אבל החשש שלא יבינו אותנו ואת הסיבה בגללה אכלנו (גם אם הסיבה היא "אני לא שולטת בזה" וגם אם "מותר לי טילון גם אם יש לי עודף משקל, אני בנאדם") גורם להתנהגות כזו.