קצת מודאגת..
קודם שלום לכולן אני חושבת שזה פורום נהדר שיכול לעזור להרבה בנות להבין את עצמן קצת יותר במציאות שמאד קשה לדבר על הנושא בפתיחות אפילו עם החברות הכי טובות.עכשיו לבעיה.אני וחבר שלי כבר יותר משנתיים ביחד והאהבה עדיין חזקה ועדיין צומחת אבל משהו מטריד אותי בתקופה האחרונה בקשר שלנו וגורם לי להרגיש חוסר בטחון.תמיד איכשהוא אני יזמתי את ההתעלסות או לפחות רמזתי שאני רוצה כדי שיפעל אבל פתאום הוא אף פעם לא יוזם וגם כשמשהו מתחיל הוא עוצר את זה אני מבינה שמשהו עובר עליו למרות שהוא מסרב לפתז על הנושא שיחה וכל התקופה הזאת אני מרגישה לב מושכת דחויה אני מנסה להסביר לעצמי שזה לא אני כי אני יודעת שהוא אוהב אותי אין לי בכך ספק אבל ההרגשה הרעה אינה עוזבת אותי כי איני מאמינה למילותי שלי שנינו חיילים לוחמים שלא חוזרים הביתה הרבה ותמיד מנסים לתאם את היציאות ביחד כי זה מספיק קשה גם ככה ואם כל זה בסופש שסוף סוף נפגשים יכול לקרות ששום דבר לא יקרה
קודם שלום לכולן אני חושבת שזה פורום נהדר שיכול לעזור להרבה בנות להבין את עצמן קצת יותר במציאות שמאד קשה לדבר על הנושא בפתיחות אפילו עם החברות הכי טובות.עכשיו לבעיה.אני וחבר שלי כבר יותר משנתיים ביחד והאהבה עדיין חזקה ועדיין צומחת אבל משהו מטריד אותי בתקופה האחרונה בקשר שלנו וגורם לי להרגיש חוסר בטחון.תמיד איכשהוא אני יזמתי את ההתעלסות או לפחות רמזתי שאני רוצה כדי שיפעל אבל פתאום הוא אף פעם לא יוזם וגם כשמשהו מתחיל הוא עוצר את זה אני מבינה שמשהו עובר עליו למרות שהוא מסרב לפתז על הנושא שיחה וכל התקופה הזאת אני מרגישה לב מושכת דחויה אני מנסה להסביר לעצמי שזה לא אני כי אני יודעת שהוא אוהב אותי אין לי בכך ספק אבל ההרגשה הרעה אינה עוזבת אותי כי איני מאמינה למילותי שלי שנינו חיילים לוחמים שלא חוזרים הביתה הרבה ותמיד מנסים לתאם את היציאות ביחד כי זה מספיק קשה גם ככה ואם כל זה בסופש שסוף סוף נפגשים יכול לקרות ששום דבר לא יקרה
