קצת מהרהורי הלב,

[בת גלימית]

קצת מהרהורי הלב,

אלה מאיתנו שמטפלים בבן זוג יבינו אותי, אולי יותר טוב, אנחנו נשואים מעל 35 שנה, ועוד קצת (כמעט 3 שנות חברות) ומעולם, גם בתקופת החברות לא יצאתי לבד, והכוונה בלעדי טובי, לאירועים משפחתיים חבריים וכו'... תמיד היה ביחד או בכלל לא, וזה היה לשני הכיוונים, גם הוא לא יצא לאף שמחה או ארוע לבד. היום " שברתי את הקרח" "והעזתי" לצאת עם החוזרת לאירוע, ההרגשה היית כ"כ משונה, כ"כ זרה, קשה לי להפנים שעשיתי "צעד קטן לאנושות" . זה כ"כ לא התאים לי עד לפני המחלה, וכנראה שהמחלה משנה לא רק את החולים, אלא, גם אותנו בנות הזוג (בני הזוג), ודברים שלא הייתי מאמינה על עצמי שאוכל לעשות, פתאום הנפש משתוקקת לזה. אף פעם לא שפטתי התנהגויות של אחרים, ועכשיו פי כמה וכמה, הצלחתי להבין היום שהעולם לא מתסכם רק במחלה ובטיפול בחולים, ושעל לנו להעניש את עצמנו בגלל המחלה. עשיתי "ניסיון" והוא הצליח. הלוואי ויהיו לי עוד הזדמנויות ועוד יכולות לעשות קצת לנפשי. טוב, מספיק להיום, לילה טוב! ניצה.

 

[zs1957]

ניצה , הללויה

אני גאה בך שיצאת עם החוזרת שברת הרגלים וטוב, שכך .תמשיכי לעשות זאת.החיים שלך נמשכים, למרות הקושי והמחלה. את חייבת להתאוורר מדי פעם למען נפש. . היציאה הזאת נותנת לך לנשום לרווחה, לנקות את הגוף ולהכניס אנרגיה חדשה לנשמה.אכן את צודקת שהנפש של המטפל משתנת בעקבות הטיפול בבן הזוג. אך יחד עם זאת ,למרות הכאב ,החיים נמשכים ועלייך להעניק גם לעצמך אנרגיות טובות כדי להמשיך הלאה במסע. שבת שלום, זהבה

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifהיי ניצה'לה כמוני כמוך ועשית טוב שיצאת

שלשום הייתי בחתונה של בת אחי היססתי אם ללכת כי את יודעת לא רק ישראל גם הבן היו חסרים לי,בחתונה כל המשפחה שאלו ,נו מה שלומם?אבל מכל זכרו את הרקדנים ישראל וירון שניהם אהבו לרקוד בחתונות במיוחד תימנית, עכשו עצוב שלאליעזר חיים יהיה קשה לרקוד כמו פעם, אי עצמי לא קמתי לרקוד רק הלכתי לכלה שתברך את הבן והיא סגרה את עיניה ולחשה לי באוזן את הברכה מעומק ליבה, הבכי עמד לי בגרון וטיפת הדימעה כמעט ירדה אך התאפקתי שלא יראוני בוכה בשמחתם, זהו אנו חייבות להמשיך גם כשכואב ולפרוס כפיים ליושב במרומים ולומר לו די לצרותי בשורות טובות

ושבת שלום

 

[ronnyw]

אריאלה, בלי שקראתי את מה שכתבת...

הייתי ביום שלישי האחרון בחתונה של בן משפחה שאביו תימני (האימא - בת דודה של בעלי, יקית. ). אבי החתן ועוד כמה מבני המשפחה רקדו ריקוד תימני אמיתי, עם התלבושת, המוזיקה והכל כל הקהל עמד סביב והתלהב ומחא כפים. ועל מי ועל מה אני חושבת ? ניחוש אחד...

 

[טילי66]

ניצה יקירתי

הי חברה מזמן לא דיברנו אני אשמה אבל מורידה את הכובע לפניך כל הכבוד טוב עשית קפצת למים וזה טוב בלשון המעטה המשיכי אני רוצה ללמוד ממך האם תסכימי להיות לי למורה?מסרי לחוזרת שאני מעריצה אותה חיבוק ענק תמי

 

[אפס שתיים1]

לכל דבר יש את הזמן שלו

וחבל שזה בא בנסיבות כאלה... אבל יקירתי, את חייבת להמשיך את החיים שלך, הלא כן? שבת שלום.

 

[ענתי44]

אני גאה בך כל כך../images/Emo24.gif

ובטוחה שגם טובי א' היה גאה בך מאוד. מאחלת לך עוד הרבה אירועים משמחים. אומנם אצלי זו אמא ולא בן זוג, אבל אני מבינה מה עובר עליך ויודעת עד כמה קשה היה לך היה לעשות את הצעד הזה ולכן אני כל כך גאה בך. כאשר אני הולכת לאירוע שאם אמא היתה בריאה היתתה מוזמנת גם, ( כמו אשתקד בחתונה של מישהי יקרה מאוד ) אני נוהגת לשתף את אמא באירוע, כל אירוע לפי מצבה העכווי של אמא. בחתונה הכלה דיברה עם אמא, בהופעה של פוליקר התקשרתי ונתתי לאמא להקשיב קצת, או באירועים אחרים שאני מביאה לה מהם, פרח, עוגה טעימה וכדומה, אני מספרת לה על האירוע, מראה תמונות. ככה יותר קל לי על הלב וזה משמח את אמא.

 

[גאיה האחת]

הרהורי ליבך כהרהורי ליבי ועוד מי יודע כמה

נשים כמונו. חשבתי הרבה אם לכתוב כאן וזאת בגלל פומביות הדיון. אבל החלטתי שכן. . אני אהיה זו שאומר לך שלכל אחת באה התובנה בזמן שלה. ברור שהמחלה משנה אותנו. אין כל ספק. אני ממש, אבל ממש לא אותה אישה שהייתי קודם. לפעמים אני לא מכירה אותי.

. אין כאן עניין של לשפוט או לא לשפוט. כל אחת או אחד נוהג כפי שמתאים לו על מנת שיוכל לחיות. לחיות לא רק לשרוד. התפיסה הבסיסית יקירה היא שמגיע לנו. לא את, לא אני אף אחד לא אשם במחלה הנוראית שפלשה לחיינו בצורה כה אכזרית. גם אני לא יצאתי בלעדיו והיום אני הולכת לסרטים ולהצגות ואפילו מתכוננת לנסוע לארצות הברית לבד. בדיוק חשבתי על זה היום שפעם ראשונה שאני טסה לבד. ההצגה חייבת להמשך. הצגת החיים שלנו חייבת להמשך. הם חולים במחלה פרוגרסיבית שאין לה מרפא. אנחנו חייבות להיות חזקות, אנחנו מחזיקות את המשפחה כולה על כתפינו הצרות תרתי משמע. תעשי לנפשך ככל יכולתך וככל שתחפצי. נ.ב. בלי קשר לדברים שכתבתי. אני מתאוששת אט לאט. עדיין בחופשת מחלה ארוכה. שולחת לך ולכולם

.

 

[zs1957]

ריקי מילים כדורבנות

דעתי כשלך. החיים נמשכים וההצגה נמשכת .אי אפשר לשקוע בעצב ובדיכאון. החיים נמשכים ויש להנות מהם ככל שניתן. כל יציאה וכל בילוי הוא לאגור כוח להמשך המסע. אתן נושאות בעול ומחזיקות את כל המשפחה על כתפכן. מאחלת לך רפואה שלמה סעי לארה"ב ותהני מהחיים. שולחת לך חיבוק גדול

 

[גאיה האחת]

../images/Emo51.gif זו דרכי ואני משתדלת ללכת על פיה

 

[בת גלימית]

לכל המפרגנים/ות והמעודדים/ות

תודה רבה רבה, משתדלת בצעדים קטנים, ומקווה שיגדלו עם הזמן. שבת שלום, ניצה.

 

[יענקלה מגבעתיים]

גם אני מפרגן לך ניצה../images/Emo140.gif

 

[טילי66]

ריקי הי

מילים,מילים כדרבנות אכן נכון הגבת אנחנו עכשיו רב החובל של המשפחה בניהול בתמיכה בעידוד לא קל ולא פשוט זה מה יש אמרת שאת לא רוצה פומביות הוסיף לך בכאב גדול שאני מרגישה אלמנה לבעל חי וכמה קשה לי רק הכרית שלי יודעת כל יום אני חוזרת יותר שבורה אבל יש ילדים ונכדים ולידם טוב לי ואני שחקנית במשחק החיים.ובכן תהני ותעשי מה שאת יכולה להחזיר את הגלגל אחורה אי אפשר חיבוק ושבוע טוב תמי

 

[יענקלה מגבעתיים]

תצליחי בכל כיוון ריקי יקרה

 

[גאיה האחת]

תודה רבה

חזרתי עכשיו מחיפה אני והבן הצעיר נסענו לבקר את הסבא. הוא מסתדר יופי ואנחנו שמחים על כך. מאחלת לכולם שבוע טוב

 

[hregev10]

ריקי - כל הכבוד לך

בדרכים שלך סימן שאת עיכלת את המחלה הארורה הזאת, כך יהיה לך יותר קל להסתדר עם עצמך ולקבל הרעה הגדולה הזו וכמו כן להבין שאין דרך חזרה, נסיעה טובה לארה"ב והחלמה מהירה לך. להתראות חני

 

[hregev10]

ניצה יקרה

מצטערת שלא הגבתי לקושי שלך, אני עדיין לא מסוגלת לשלוט במה שעובר עלי ובזה שמיכאל שלי ז"ל עזב אותי, אני משתדלת לנחם את עצמי בזה שעכשיו הוא לא סובל יותר אבל - זה קשה. הדרך כולה מלאת סבל, היא קשה ומייסרת וברור שיותר טוב לא יהיה , זהו גורלנו והאמיני לי שאם תששלימי עם מה שנחת עליך יהיה לך יותר קל, ברור לי שקל לי לדבר עכשיו אחרי שאישי נח, אבל קשה לי לקבל את אי נוכחותו, עכשיו הוא מת, קודם הוא היה חי-מת, עצוב לי ואני בטוחה שגם לך, אבל ההשלמה מקלה ולו במעט. להתראות חני

 

[hregev10]

רציתי להודות לכל המנחמים

אותי באבלי על מות בעלי מיכאל ז"ל והתשתתפותכם בלוויה הענקית שהיתה לו, הניחומים בביתנו בזמן השיבעה וגם בפורום האלצהיימר שתמך בי לאורך כל הדרך וגם בזמן פטירתו של אישי היקר באדם. חני

 

[יענקלה מגבעתיים]

חני אני חש כלפיך אהדה עצומה../images/Emo70.gif

 

[גאיה האחת]

תודה חני לה תודה רבה ותנחומי

אין ברירה יקירה פשוט אין ברירה.