Shelly Webster
New member
קצת לפרוק. מותר?
לא כתבתי פה כבר דיי הרבה זמן. טוב לראות שיש אנשים ישנים וחדשים שהחליטו להמשיך\להתחיל לחלוק איתנו. ובהצלחה למנהלת כמובן! מי שלא יודע - מחר יהיו 9 חודשים מאז שאבא שלי נפטר. הוא חווה אירוע מוחי והתאושש, אחרי חודשיים קיבל שטף דם מוחי והיה מחוסר הכרה. רק 3 ימים לפני שהוא נפטר רבנו. ריב ענקי. הוא היה החבר הכי טוב שלי. האהבה הכי גדולה שלי. כמו שאומרים שקשר של אמא זה לא כמו קשר עם אבא, אז גם קשר עם אבא זה לא כמו קשר עם אמא. אני צריכה את ההומור שלו. את הקלילות. את הבן אדם שעוד לא הספקתי להגיד "אני רוצה נעליים חדשו..." והוא כבר היה קונה לי. אני צריכה את הבן אדם שהיה אוסף אותי אם הייתי נתקעת ונותן לי כסף כשהייתי צריכה. את הבן אדם שהיה צריך להתווכח איתו מתי לחזור הביתה (שרק עכשיו אני כל כך מתגעגעת לזה). אני צריכה עוד בית לחזור אליו, כי אני משתגעת. אני לא יכולה להיות יותר רק אצל אמא. אני צריכה קצת אבא. ולפעמים זה לא נתפס שאין יותר. שזה נגמר. שהוא לא יחכה לי בחלון כשאני חוזרת מבית ספר. לא נתפס שהוא לא יהיה בשום אירוע. לא נתפס שעוד 3 חודשים זה כבר שנה שלמה. קשה לחיות ככה. יש הרגשה כזאת של חוסר אונים , והיא תמיד באה כשאני לבד. יש לי חבר מדהים שעובר איתי הכל, והוא הבן זוג הכי מדהים שאפשר לקבל. אבל זה לא תחליף לאבא. אני צריכה גם אבא שיהיה פה, ואין. פשוט אין לי שום אבא. אני חושבת עליו המון בזמן האחרון. שומעת שירים שמזכירים. דואגת להמשיך גם הלאה. לפעמים בא לי לעצור ולא להמשיך הלאה. לא מתחשק לי לפעמים להמשיך. בא לי להיתקע ולבכות ולבכות ולבכות, ואולי זה יעורר משהו באלוהים והוא יחליט להחזיר לי את מה שלקח... יש פה מישהו שהאמונה שלו באלוהים פחתה אחרי שאיבד הורה\הורים?
לא כתבתי פה כבר דיי הרבה זמן. טוב לראות שיש אנשים ישנים וחדשים שהחליטו להמשיך\להתחיל לחלוק איתנו. ובהצלחה למנהלת כמובן! מי שלא יודע - מחר יהיו 9 חודשים מאז שאבא שלי נפטר. הוא חווה אירוע מוחי והתאושש, אחרי חודשיים קיבל שטף דם מוחי והיה מחוסר הכרה. רק 3 ימים לפני שהוא נפטר רבנו. ריב ענקי. הוא היה החבר הכי טוב שלי. האהבה הכי גדולה שלי. כמו שאומרים שקשר של אמא זה לא כמו קשר עם אבא, אז גם קשר עם אבא זה לא כמו קשר עם אמא. אני צריכה את ההומור שלו. את הקלילות. את הבן אדם שעוד לא הספקתי להגיד "אני רוצה נעליים חדשו..." והוא כבר היה קונה לי. אני צריכה את הבן אדם שהיה אוסף אותי אם הייתי נתקעת ונותן לי כסף כשהייתי צריכה. את הבן אדם שהיה צריך להתווכח איתו מתי לחזור הביתה (שרק עכשיו אני כל כך מתגעגעת לזה). אני צריכה עוד בית לחזור אליו, כי אני משתגעת. אני לא יכולה להיות יותר רק אצל אמא. אני צריכה קצת אבא. ולפעמים זה לא נתפס שאין יותר. שזה נגמר. שהוא לא יחכה לי בחלון כשאני חוזרת מבית ספר. לא נתפס שהוא לא יהיה בשום אירוע. לא נתפס שעוד 3 חודשים זה כבר שנה שלמה. קשה לחיות ככה. יש הרגשה כזאת של חוסר אונים , והיא תמיד באה כשאני לבד. יש לי חבר מדהים שעובר איתי הכל, והוא הבן זוג הכי מדהים שאפשר לקבל. אבל זה לא תחליף לאבא. אני צריכה גם אבא שיהיה פה, ואין. פשוט אין לי שום אבא. אני חושבת עליו המון בזמן האחרון. שומעת שירים שמזכירים. דואגת להמשיך גם הלאה. לפעמים בא לי לעצור ולא להמשיך הלאה. לא מתחשק לי לפעמים להמשיך. בא לי להיתקע ולבכות ולבכות ולבכות, ואולי זה יעורר משהו באלוהים והוא יחליט להחזיר לי את מה שלקח... יש פה מישהו שהאמונה שלו באלוהים פחתה אחרי שאיבד הורה\הורים?
