רק רצה מסטיק בומבה
New member
קצת הגיגים
לא מדובר באיזה מאמר או מניפסט פוליטי אלא בסתם כמה הגיגים שרציתי לחלוקם עמכם, ואתם יותר ממוזמנים להגיב. אז הבה נתחיל מפאר התרבויות שבין העליה הסובייטית לאוכלוסיה הצברית במדינה. על ההלם התרבותי שחווה כמעט כל "עולה חדש" במעבר מאוקראינה או רוסיה לישראל אין צורך להרחיב, אך בכל זאת ארצה להתיחס למספר נקודות שוני מהותיות. ערבים- המדינות הערביות כמו טוניסיה ומצרים נחשבו בברה"מ לבעלות ברית ואזרחיהן הנאמנים נחשבו אף הם לחברים מן המניין. אני אישית גרתי בעיר שהייתה בה אקדמיה\ביה"ס לטיסה ובתקופת ברה"מ העיר שלנו שרצה אזרחי צפון אפריקה, ערבים, שבאו ללמוד איך להטיס מטוסים סובייטים. היחסים עם ה'סטודנטים' האלה לא היו הדוקים, אולם אף אחד לא רעה בהם אויב. ובארץ, לפתע, כל הערבים אויבים, מצרים, למרות השלום איתה, לא מומלצת לתיירים ישראלים, טוניסיה נחשבת לשטן אנטישמי ובכלל ערבי טוב זה ערבי מת. הבעיה שחלק ניכר מהעליה שלנו אכל בפה מלא את הלוקשים האלה ובאמת הפך את האוכלוסיה הערבית באשר היא לאויב. איך זה ייתכן? שטיפת מח תקשורתית? ניתוק מוחלט מהחברה הסובייטית של ברה"מ? או באמת איזשהו שינוי קיצוני בתפיסת עולם? אני באמת מתקשה להבין את כל העניין הזה, כיצד ייתכן שממדינה שהלכה למעשה הייתה תחת שלטונה של מפלגה אחת, מפלגה שמאלנית קיצונית (בתפישה המערבית), וכל גילוי לאומנות היה נחשב לפאשיזם ומקבל דה-לגיטימיזציה מיידית, הגיעה פתאום עליה כה מאסיבית עם תפישות עולם פרו-פאשיסטיות. הבה נבחן את העניין יותר מקרוב- מק"י, המפלגה הקומוניסטית הישראלית, מורכבת רובה מערביי ישראל ומיעוט של צברים. איך ייתכן שבמפלגה קומוניסטית במדינה שמכילה יותר ממליון עולי ברה"מ, לא תהיה אף נציגות פוסט-סובייטית? איך ייתכן שהמפלגה אפילו לא מוכרת ע"י העלייה ה"רוסית"? אבל עזבו את זה, נסתכל קצת יותר בגדול- איך ייתכן שמחברה ליברלית הפכה החברה הסובייטית לשעבר לפאשיסטית? מנהיג המפלגה הפאשיסטית החזקה בארץ הינו יוצא ברה"מ לשעבר, שירנסקי שפרש לא מזמן מחיים פוליטיים נמנה על הפלגים הפאשיסטים של סיעת הליכוד, ובכלל יש תמיכה נרחבת של העליה הסובייטית במפלגות הימין למיניהן, בשעה שיש תמיכה בשעור נמוך במפלגת השמאל הליברלית כמו עבודה, תמיכה אפסית בשמאל האמיתי של מרץ ופשוט עוינות כלפי כל דבר שהוא שמאלה מכך. על פניה, החברה הסובייטית הפכה את עורה, אבל מה קרה דה פקטו? לדעתי מדובר במספר דברים. ראשית כל, איזשהו רצון עז להראות שאנחנו (העולים) כמוכם (הצברים), ומה שנחשב לפטריוטי וישראלי נאמץ בכיף, אפילו אם מדובר בשנאה עיוורת כלפי 'גזע' שלם. שנית, ואולי זה הגורם היותר חשוב, מדובר בניצול התמימות של העליה הפוסט-סובייטית, מעין שטיפת מח בקטנה, הצגה של הדברים באור לא נכון, בעצם זריית חול בעיניי העולים. ברשותכם, אני אדגים את זה בקנה מידה יותר גדול. בבדאי כולכם מכירים את המהפכה הכתומה שהייתה באוקראינה לפני כמה שנים, מהפכה שהוצגה בתקשורת המערבית ובעיקר בארץ ובארה"ב כנצחון הדמוקרטיה, חופש הביטוי, העצמאות. כל מי שלא כ"כ מכיר את המצב לא יכל לראות את זה אחרת, כי אולי למעט ערוצי הטלוויזיה הרוסים (לא כולל הRTVI של המיליארדר העריק, גוסינסקי), אף אחד לא טרח לשמור על אובייקטיביות ולהציג את הדברים כמו שהם. הלכה למעשה היה מדובר במהפכה לאומנית שנתמכה ומומנה בעיקר ע"י כמה אנשי עסקים אינטרסנטים ופגעה בול בשאיפות של הפלגים הפאשיסטים בחברה, אותם פלגים שמארגנים מצעדים ניאו נאצים ומעלים את הבוגדים והמשת"פים בזמן מלחמה"ע לדרגת גיבורי תרבות. ב'אורח פלא' כל התקשורת המערבית התעלמה מהדברים האלה, וממה שמתעלמים-לא קיים בתודעה הציבורית. ועכשיו נחזור לארץ. פה קרה דבר דומה, הכל וכולם התעלמו מהרקע של העולים ומהפלגים הליברלים בחברה ובפוליטיקה וכל מה שהיה למול עינינו זה העוינות עם הערבים, הפטריוטיזם בגרוש, השנאה לשונה, האנטישמיות הגואה, וכו' וכו'. כל אותם דברים שבעטיים להיות ליברלי זה בגדר בגידה במולדת ועריקות לכוחות האויב. וכך, מהר ובטוח התפתח פלג אוכלוסין שלא היה מקובל על החברה הצברית הלאומנית, אולם עם זאת חלק עימה את אותה תפישת עולם. כיצד ייתכן הפרדוקס? התשובה טמונה בכשלון כור ההיתוך ובהעדרו של גורם מגשר בין שני עולמות כ"כ שונים, העולם של ברה"מ הסובייטית ועולמם של הצברים הלאומנים. אשמח לשמוע הערות והארות על דבריי אלו..
לא מדובר באיזה מאמר או מניפסט פוליטי אלא בסתם כמה הגיגים שרציתי לחלוקם עמכם, ואתם יותר ממוזמנים להגיב. אז הבה נתחיל מפאר התרבויות שבין העליה הסובייטית לאוכלוסיה הצברית במדינה. על ההלם התרבותי שחווה כמעט כל "עולה חדש" במעבר מאוקראינה או רוסיה לישראל אין צורך להרחיב, אך בכל זאת ארצה להתיחס למספר נקודות שוני מהותיות. ערבים- המדינות הערביות כמו טוניסיה ומצרים נחשבו בברה"מ לבעלות ברית ואזרחיהן הנאמנים נחשבו אף הם לחברים מן המניין. אני אישית גרתי בעיר שהייתה בה אקדמיה\ביה"ס לטיסה ובתקופת ברה"מ העיר שלנו שרצה אזרחי צפון אפריקה, ערבים, שבאו ללמוד איך להטיס מטוסים סובייטים. היחסים עם ה'סטודנטים' האלה לא היו הדוקים, אולם אף אחד לא רעה בהם אויב. ובארץ, לפתע, כל הערבים אויבים, מצרים, למרות השלום איתה, לא מומלצת לתיירים ישראלים, טוניסיה נחשבת לשטן אנטישמי ובכלל ערבי טוב זה ערבי מת. הבעיה שחלק ניכר מהעליה שלנו אכל בפה מלא את הלוקשים האלה ובאמת הפך את האוכלוסיה הערבית באשר היא לאויב. איך זה ייתכן? שטיפת מח תקשורתית? ניתוק מוחלט מהחברה הסובייטית של ברה"מ? או באמת איזשהו שינוי קיצוני בתפיסת עולם? אני באמת מתקשה להבין את כל העניין הזה, כיצד ייתכן שממדינה שהלכה למעשה הייתה תחת שלטונה של מפלגה אחת, מפלגה שמאלנית קיצונית (בתפישה המערבית), וכל גילוי לאומנות היה נחשב לפאשיזם ומקבל דה-לגיטימיזציה מיידית, הגיעה פתאום עליה כה מאסיבית עם תפישות עולם פרו-פאשיסטיות. הבה נבחן את העניין יותר מקרוב- מק"י, המפלגה הקומוניסטית הישראלית, מורכבת רובה מערביי ישראל ומיעוט של צברים. איך ייתכן שבמפלגה קומוניסטית במדינה שמכילה יותר ממליון עולי ברה"מ, לא תהיה אף נציגות פוסט-סובייטית? איך ייתכן שהמפלגה אפילו לא מוכרת ע"י העלייה ה"רוסית"? אבל עזבו את זה, נסתכל קצת יותר בגדול- איך ייתכן שמחברה ליברלית הפכה החברה הסובייטית לשעבר לפאשיסטית? מנהיג המפלגה הפאשיסטית החזקה בארץ הינו יוצא ברה"מ לשעבר, שירנסקי שפרש לא מזמן מחיים פוליטיים נמנה על הפלגים הפאשיסטים של סיעת הליכוד, ובכלל יש תמיכה נרחבת של העליה הסובייטית במפלגות הימין למיניהן, בשעה שיש תמיכה בשעור נמוך במפלגת השמאל הליברלית כמו עבודה, תמיכה אפסית בשמאל האמיתי של מרץ ופשוט עוינות כלפי כל דבר שהוא שמאלה מכך. על פניה, החברה הסובייטית הפכה את עורה, אבל מה קרה דה פקטו? לדעתי מדובר במספר דברים. ראשית כל, איזשהו רצון עז להראות שאנחנו (העולים) כמוכם (הצברים), ומה שנחשב לפטריוטי וישראלי נאמץ בכיף, אפילו אם מדובר בשנאה עיוורת כלפי 'גזע' שלם. שנית, ואולי זה הגורם היותר חשוב, מדובר בניצול התמימות של העליה הפוסט-סובייטית, מעין שטיפת מח בקטנה, הצגה של הדברים באור לא נכון, בעצם זריית חול בעיניי העולים. ברשותכם, אני אדגים את זה בקנה מידה יותר גדול. בבדאי כולכם מכירים את המהפכה הכתומה שהייתה באוקראינה לפני כמה שנים, מהפכה שהוצגה בתקשורת המערבית ובעיקר בארץ ובארה"ב כנצחון הדמוקרטיה, חופש הביטוי, העצמאות. כל מי שלא כ"כ מכיר את המצב לא יכל לראות את זה אחרת, כי אולי למעט ערוצי הטלוויזיה הרוסים (לא כולל הRTVI של המיליארדר העריק, גוסינסקי), אף אחד לא טרח לשמור על אובייקטיביות ולהציג את הדברים כמו שהם. הלכה למעשה היה מדובר במהפכה לאומנית שנתמכה ומומנה בעיקר ע"י כמה אנשי עסקים אינטרסנטים ופגעה בול בשאיפות של הפלגים הפאשיסטים בחברה, אותם פלגים שמארגנים מצעדים ניאו נאצים ומעלים את הבוגדים והמשת"פים בזמן מלחמה"ע לדרגת גיבורי תרבות. ב'אורח פלא' כל התקשורת המערבית התעלמה מהדברים האלה, וממה שמתעלמים-לא קיים בתודעה הציבורית. ועכשיו נחזור לארץ. פה קרה דבר דומה, הכל וכולם התעלמו מהרקע של העולים ומהפלגים הליברלים בחברה ובפוליטיקה וכל מה שהיה למול עינינו זה העוינות עם הערבים, הפטריוטיזם בגרוש, השנאה לשונה, האנטישמיות הגואה, וכו' וכו'. כל אותם דברים שבעטיים להיות ליברלי זה בגדר בגידה במולדת ועריקות לכוחות האויב. וכך, מהר ובטוח התפתח פלג אוכלוסין שלא היה מקובל על החברה הצברית הלאומנית, אולם עם זאת חלק עימה את אותה תפישת עולם. כיצד ייתכן הפרדוקס? התשובה טמונה בכשלון כור ההיתוך ובהעדרו של גורם מגשר בין שני עולמות כ"כ שונים, העולם של ברה"מ הסובייטית ועולמם של הצברים הלאומנים. אשמח לשמוע הערות והארות על דבריי אלו..