קצת דיכאון...

[הפסטוס1]

קצת דיכאון...../images/Emo10.gif

אני עכשיו מול המחשב והתעוררתי מוקדם ועלו בי המחשבות של בדידות עכשיו שאני נשא משום מה אני מרגיש סוג ב' (או אפילו גרוע יותר),אתמול בערב חלמתי בהקיץ ופשוט היו לי כל כך הרבה תרחישים בראש של גילוי בעיקר,גילוי של אנשים אחרים לגבי מצבי וזה דיי מבעיט!! אני מודה שמאז הגילוי (ממש השנה) אני דיי מדחיק את כל העניין ודיי נוטה לסרב להאמין...ככל שהזמן מתקדם זה קצת לוחץ. אולי משהו ישתנה מתישהו מנסה לשמור על אופטימיות....

 

[jeangrey]

בוקר-טוב

אין טעם להיות בדיכאון. כן זה תוקף את כולנו אני מניח, מידי פעם, אבל חבל לשקוע בזה יותר מידי. תראה איזה בוקר יפה ואני דווקא ציפית למזג-אוויר גשום כפי שאמרו בתחזיות השבוע. אין לי הרבה טיפים מניסיון אישי איך להתמודד עם דברים מסויימים- אני בעצמי מאוד טרי בכל העניין. מה שכן יש לי טיפ אחד וזה לכל דבר בחיים- אל תגידי אולי משהו ישתנה מתישהו. תחליט אתה מה משתנה, כלומר מה אתה רוצה שישתנה, ותתחיל לשנות את זה כבר עכשיו. שינוי זה גם ככה תהליך מאוד ארוך אז אין טעם לחכות שמתישהו זה יקרה מעצמו. קח עניינים לידיים. אה וטיפ נוסף- אל תדחיק. זה רק יצוף בחזרה בעתיד ותצטרך להתמודד עם כל התחושות האלה שוב- עדיף להיפטר מזה כבר עכשיו ולנסות להמשיך הלאה. שתהייה לנו שבת נפלאה

 

[יריבון האחד]

וואו.! זה בדיוק מה שקרה לי אתמול...

התעוררתי הבוקר (הבוקר אעלק,12 בצהריים) קמתי בבהלה נוראית. כולי הייתי מזיע ובפאניקה הסטרית,ממש עברו כמה שניות עד שהבנתי שזה בעצם רק חלום... חלמתי שידידה שלי אצלי בבית, ובזמן שאני מתקלח היא מחטטת לי בניירת שיש לי במגירה..(בדיקות,וכל מיני טפסים שקשורים לנשאות שלי..) כשאני יוצא,אני קולט אותה סוגרת מהר את המגירה במהירות,נכנסתי ללחץ ושאלתי אותה,מה חיפשת שם?? והיא עונה,למה לא אמרת שיש לך איידס..?? אתה לא מתבייש? אני חיה איתך,ישנה איתך,אוכלת איתך,ודבר כזה אתה לא מספר?? אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי,ואיכשהו התחלתי לריב איתה על למה היא מחטטת לי במגירה,וככה יצא שאני רב איתה על זה,והיא על העניין שלא סיפרתי.. ומשם הרוחות התלהטו,אמרתי לה שתזדיין לי מהבית,היא בכלל התחרפנה,ויצאה אבל בכל חדר המדרגות וגם ברחוב שמעו את החדשה המרעישה...!! וזהו כאן כבר התעוררתי.. אני יודע שזה חלום אדיוטי,כי היא ידידה ממש טובה שלי,ולא נראה לי שהיא תעשה לי דבר כזה.. אבל עדיין זה היה מבעית..!! אין מה לעשות,גם דברים כאלה נכללים בתוך "החיים" החדשים שלנו.. כמו גם,היחס של החברה,הביריוקרטיה בקופ"ח,ביטוחי הבריאות שקשה לעשות ועוד ועוד.. ולזה בעצם התכוונתי במילה "חיים", שהם בעצם לא אותם החיים שהכרנו,אלה חיים חדשים שלא תמיד מלבבים.. מה לעשות?? וזה באמת לא קשור לכמה אני אסתכל בצורה אופטימית על העניין,יש דברים שכבר לא בשליטה.. אני לא רוצה שתחשבו שאני הממורמר של הפורום,כי אני לא.! (על אף שיש לי את כל הסיבות לכך) יש בי המון שמחת חיים,וזה יעידו אלה שמכירים אותי,אני משתדל למצות כל רגע בחיים. אני רואה את החיים כמו שהם,ומנסה ללמוד כיצד להשתלב בתוכם, "בחיים החדשים" שלי..!! אז הפסטוס1,קח עוד נשימה ארוכה ותמשיך לשמור על אופטימית,זו הדרך היחידה..

 

[play boy5]

הפסטוס1 אפילו קצת גם אסור

אסור לך להיות בדיכאון . תשמע ידידי אני יכול להבין את כל משעובר עלך כנשא חדש ; ומהנסיון שלי עם הנשאות יכול להבין ולדמיין את הרגעים הקשים שעברתי אז לפנה כ 13 שנים כשנודע לי על הנשאות . חמוד שלי בחיים הרגלים שלנו לפנה הנשאות גם היו אכזבות ; והיו עליות וירידות ; אם זה קשור לאהבה ; או לימודים או אחרת ........ השאלה כאן אך מתמודדים כאן בדבר החדש שנכנס לחיים שלך . האם דיכאון זה עוזר לך ? נכון מלים לא כמו מעשים ; במלים שלי יכול להדריך אותך ולעזור לך מהנסיון שיש לי עם זה ; ואתה צריך לעשות דברים ולשנות את המחשבה השלילית שיש בך ; נכון איידס זה נורא ; נכון איידס זה אסון ; אבל זה לא אומר לסגור על עצמך כאילו אין אור או אין חיים יותר ; כן יש חיים אפילו גם עם הדבר החדש שיש לך . חמוד תתרגל ל חייך ; תתרגל לחשוב חיובי ; תתרגל לחיות את החיים שלך איך שהיו לפנה הנשות . אני חושב הגיבור שמתגבר על הקשאים ולא מרים ידים או לא מטמוטת ; הגיבור הוא בן אדם שמחליט כן רוצה לחיות ולהנות מהחיים שלי ; חמוד תתאר לעצמך כן אתה יכול להיות הכי מאושר בעולם כן גם עם האיידס !!! רק דבר אחד אתה צריך להיות אמיץ ; חזק ; ורצון לחיות . הכל תלוי בך חמוד מהר תחזור לעצמך מהר תחיי את החיים המאושרים שלך מהר תגרש את הדיכאון מהסביבה שלך ואל תתן לו להתקרב ממך אם תרצה את עיזרתי בפרטי בטלפון אני כאן יכול ומוכן לעזור חיבוקים ונשקות עומר

 

[shum101]

מי אמר שאסור?

מה זאת אומרת אסור להיות בדיכאון? אם אתה מרגיש בדיכאון, אז תרגיש אותו. יותר טוב להתחיל לעבוד על עצמך ולחשוב שאתה לא בדיכאון ואז מה? הרי בשלב מסוים זה יכה. ככה, אם מרגישים דיכאון אז לוקחים אחריות ועושים עם זה משהו. ויש מה לעשות. זה די מוגזם לומר למישהו לא להרגיש את מה שהוא מרגיש.

 

[sweet smile1]

פסטוס היקר אני יכול להבין אותך

ובמובן מסויים אני גם חש זאת...וכן מותר לנו לפעמים לבהות - אבל גם לשים לב שלא יותר מידיי כי אחרי זה שוקעים בזה. לאחרונה אני אומר לעצמי יש המון מה לעשות...משתדל להכניס דברים לסדר היום- בעיקר כי אני לא עובד....אבל בכל מקרה יש מה לעשות בנידון. אני יכול להגיד לך שאני מאימי קיבלתי תגובה מאוד קשה ואף אנחנו כבר לא מדברים ואפילו חטפתי מילים קשותת על כך שאני נשא. אז מה אני אעשה לחשוב שאני אהיה בודד... אני חושב ומאמין שאמצא בת זוג שתחייה איתי כמו שאני ונקים יחדיו משפחה וואז בכלל יהיה לי על מה לחשוב ולדאוג- כמו לפרנס- ילדים. פשוט לחיות חיים רגילים. סה"כ זו מחלה כרונית בדיוק כמו אפטיטיס ושאר ירקות. תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה...ולפעמים עם לא רואים אותה באותו רגע אז אח"כ וזהו. מקווה שאני עוזר- אני בעצמי נשא טרי - לצערי מהמקום לא טוב- ועבר מאוד קשה- והנשאות וכו'...אבל ממשיכים. אני משתדל ללמוד(ומאוד מאוד קשה לי) להמשיך חיים רגילים והנה. א"א לדעת מה יקרה. הפחד העיקרי שלי זה שאם מגלים על הנשאות- מה תהיה התגובה והחשיפה שהיא מאוד מטרידה. למרות שלא אמור להיות בזה שום עיניין של מה בכך - אבל ישראל 2007 : תאוות בצע- אי איחוד- פרימיטביות במובנים מסויים - גן עדן לאנסים וכאלו שמתעללים מינית ומנצלים ומטרידים למינהם (הדגשתי בכוונה כי לצערי זה המקום ממנו אני בא. שחיותיות - ובלה בלה כל הבעעע ...אבל מה - שוב חצי הכוס המלאה- תמיד יהיו פה אנשים טובים שיעזרו, יתמכו ויחייכו ..... אתה לא סוג ב' אתה מי שאתה. ולסיכום "תן חיוך- הכל זה לטובה" א"א לדעת מה תכנן לנו הקב"ה כשרצה שיהיה לנו כך. אולי הארה ולמידה - צריך לחפש ולהשתדל....יאללה חיוך גדול!

 

[הפסטוס1]

תודה לכל המגיבים...

רשמתם כולכם דברים מאוד יפים...מאוד אמיצים..מאוד כנים. תודה

 

[אחד א]

לא הרבה לחדש לך,

רק להגיד שאני מבין מה עובר עליך, ויכול להזדהות עם הכאב שלך. גם אני נופל לפעמים לבורות האלו, ומתמלא אימה. אני משתדל להזכיר לעצמי שגם העצב חולף, ומנסה לזכור (ובזה אני לא ממש טוב, אבל משתדל ללמוד) - שגם לעצב יש מקום. יש לי גם מלא דברים חיוביים לגמרי לכתוב לך, על העולם שממשיך לו עם הזריחות והשקיעות המדהימות האלו, ועל כמה שהים יפה בחורף, ואיך זה תמיד כיף לקבל חיוך מסתם מישהו ברחוב, והילדה המדהימה של אחי, והאהבה שיש לי לתת ושאני מקבל, ועל כמה טוב אני יכול לעשות בשביל אחרים ובשביל עצמי. ואיכשהו, הרשימה הזאת תמיד מלאה יותר, עשירה יותר, מעניינת יותר. אני זוכר שכשהייתי צעיר יותר ועדיין בארון - בכל פעם ששמעתי על מישהו שהתאבד הייתי משוכנע שהוא היה הומו. לא יכולתי לתאר לעצמי סיבה אחרת שבגללה בנאדם יחליט להרים ידיים... למדתי מאז דבר או שניים, ואני רואה סביבי אנשים שלכאורה יש להם הכל ולא מוצאים רגע של שקט. ואחרים - שהחיים שלהם באמת קשים, שמתנהלים בשלווה, ובחיוך. ואני יודע שזה אף פעם לא הקושי עצמו אלא האופן שבו מתמודדים אתו, ומידת היכולת שלנו לקבל את הדברים. הלוואי ונמצא את הכוח לראות את הדברים כמו שהם, ושתהיה לנו היכולת להנות מכל הטוב שסביבנו. שולח לך חיבוק.