קצת באיחור אבל....
לפני שבוע ראיתי באיחור את דבר פתירתו של גדו המשוררים נתן יונתן. כשקראתי על כך, החלו להציף את עיניי דמעות כאילו מדובר באדם קרוב. נכון הוא לא היה קרוב אליי, והחלפתי איתו מס' מילים פעם אחת כאשר עבדתי בהוצאה לאור בה הואהוציא ספר שירים לפני מס' שנים, אך בכל זאת משהו בליבי נעצב. אחת השורות המפורסמות שלו היא: "יש פרחים שעד אין סוף...", ונתן הוא מבין הפרחים שאנחנו מקווים שאכן יהיו עד אין סו, שישארו איתנו לעד, כי תהילה שכזאת אסור לה לגווע ולנו אסור לתת לה ללכת מאיתנו. היה בו משהו מאוד אמיתי וצנוע, משהו שמתחבר כמעט לכל אחד. ואני אמשיך בדרכי להיות כמו פרח בר, שיר שתמיד הרגשתי שנכתב עליי. ואולי זאת הגדולה של משורר דגול, לתת לאנשים את ההרגשה ששיריו נכתבו עליהם.
לפני שבוע ראיתי באיחור את דבר פתירתו של גדו המשוררים נתן יונתן. כשקראתי על כך, החלו להציף את עיניי דמעות כאילו מדובר באדם קרוב. נכון הוא לא היה קרוב אליי, והחלפתי איתו מס' מילים פעם אחת כאשר עבדתי בהוצאה לאור בה הואהוציא ספר שירים לפני מס' שנים, אך בכל זאת משהו בליבי נעצב. אחת השורות המפורסמות שלו היא: "יש פרחים שעד אין סוף...", ונתן הוא מבין הפרחים שאנחנו מקווים שאכן יהיו עד אין סו, שישארו איתנו לעד, כי תהילה שכזאת אסור לה לגווע ולנו אסור לתת לה ללכת מאיתנו. היה בו משהו מאוד אמיתי וצנוע, משהו שמתחבר כמעט לכל אחד. ואני אמשיך בדרכי להיות כמו פרח בר, שיר שתמיד הרגשתי שנכתב עליי. ואולי זאת הגדולה של משורר דגול, לתת לאנשים את ההרגשה ששיריו נכתבו עליהם.
