קצת אחרת (וקצת ארוך).

[ערן גילה]

קצת אחרת (וקצת ארוך).

"הרי לך שני דברים אינסופיים : היקום, וטיפשותו של האדם" (מארק טווין). המשפט הנ"ל מהווה הסרת אחריות של הכותב מדבריו...

מקווה שהודעה זו אינה מבולבלת ומבלבלת מדי. ומקווה שהיא תאפשר לרגע לתפוס נקודת מבט אחרת על הדברים. *** בואו נעצור לרגע מהכתיבה. הפורום הזה קיים לשם מטרה כלשהי. אבל מתי לאחרונה טרח מישהו מאיתנו לברר בדיוק לשם מה ? (אה-אה! אל תסכלו עלי, שזהו ביקורי הראשון כאן...8-|) אם "תעשו סיבוב" בפורומים אחרים המתהדרים באותה כותרת פחות או יותר (ברשתות קבוצות-דיון אחרות), סביר להניח שתגלו כי השרשראות שם מתנהלות סביב אותם נושאים שהן מתנהלות כאן. אלוהים. אהבה. חיים. מוות. גורל. מוסר. תכלית. "פילוסופיה" אינה רק "אהבת החכמה"; היא גם שנאת הבורות, שנאה שמקורה בפחד הבלתי נסבל מאי-וודאות, אי-ידיעה, חוסר שליטה. אנו רוצים לדעת ולהבטיח את העתיד לבוא. אבל הדגם שאנו מכירים ללמידה שתאפשר את ביעור הבערות הזה, הוא שכלתני בעיקרו, ושיטת החשיבה העומדת בבסיסו מבוססת על עבודתם של "כנופיית השלושה" - סוקרטס, אפלטון ואריסטו. זוהי החשיבה הסיבתית, ה"אנכית". אני מציין זאת, ראשית, מפני שקיימות צורות חשיבה אחרות. למעשה, כולנו מבלים מספר שנים בראשית חיינו עם דגם שונה לחלוטין של חשיבה : אסוציאטיבית, "רוחבית". ילד קטן אינו חושב דווקא ב"היגיון" המקובל עלינו, אלא החשיבה שלו כוללת מרכיבים רבים בו-זמניים שהקשר בינהם הוא לאו דווקא מתחייב המציאות (שוב, לעיני התפיסה ה"הגיונית" המקובלת). השינויים בתפיסה, וביכולת של אדם להבין ולעבד קלט, בין צורות חשיבה אלו, הם משמעותיים מאוד. הם מבחינים למעשה, בין "לוגיקות" שונות, אחת של "או" ואחת של "וגם". לוגיקת "או" עוסקת ב"מה מוליך למה". לוגיקת "וגם" עוסקת ב"מה מתרחש עם מה". אלו הן דרכים שונות לחלוטין לחקור ולהבין את הקיום. הסינים הקדמונים למשל, חשבו חשיבה של "וגם", חשיבה מקבילית, כפי שאפשר לראות בבירור בספר האי-צ´ינג, למשל. הפסיכולוג קארל גוסטאב יונג, שהתעניין בספר, מציין שתפיסה זו עולה בקנה אחד עם מסקנות שלו שנולדו בעקבות מספר אירועים תמוהים שחקר כחלק מעבודת הטיפול שלו. תמוהים, יש לציין כבר בשלב זה, פשוט מפני שבעיניים סיבתיות הם חסרי חשיבות, ואילו לעיניים רגישות הם משמעותיים מאוד. הוא סיכם את מסקנותיו בעקרון שניסח, לו קרא "סינכרוניות" - התרחשות אירועים מסויימים בהתאמה לארועים אחרים ללא כל קשר סיבתי נראה לעין. אוסף המחקרים המתהדר בשם "מדע הכאוס" עוסק גם הוא רבות בתחום זה של המציאות : התרחשויות שהופעתן אינה זוכה להסבר מניח את הדעת מהזוית הסיבתית, כלומר, ההקשרים הסיבתיים שלהן "חלשים" מדי כדי "להצדיק" את קיומן. כך שראשית, עלינו לזכור שסיבתיות אינה "טבעית" ובלעדית עבורנו. היא שיטת חשיבה נרכשת, ואנו עובדים קשה - או ליתר דיוק, עובדים עלינו קשה - כדי לקבל אותה ולהסתגל אליה. נחזור לעניין הלימוד השכלתני. לאדם יש מספר חושים, באמצעותם הוא אוסף קלט מהסביבה. ברור לנו שהוא לא יכול להיות מודע לכל המציאות הפיסית (למשל, אנו יודעים שגלי רדיו קיימים, אבל אין לנו שום אמצעי גופני לקלוט אותם). האם נבון יהיה להסתמך על מה שידוע לנו כדי להסיק מסקנות לגבי טבעה של המציאות - בעיקר כשידוע לנו שאיננו מודעים לכל מרכיבי המציאות ? הרי יהיה זה בפירוש סביר להניח, על סמך הניסיון המצטבר של האנושות, שיש עדיין גורמים שאיננו יודעים שעלינו לכלול ב"משוואה". כך היה בעבר. וגם אז חשבו בני האדם שהם יודעים הכל, שהם נמצאים קרוב מאוד לפסגת הידע. הרי אם אינך יודע שמשהו קיים - איזו סיבה יש לך לחשוב שהוא קיים ?... כך שאלו הן בעיות העומדות בפני זה המנסה למצוא תשובות לאותן שאלות שורשיות של מהות הקיום, באמצעות ניתוח שכלתני : א. ההתבססות על דגם חשיבתי מלאכותי. ב. התבססות על ידע מוגבל (ע"י הוויה מנטלית מוגבלת) לעיצוב ולהזנת ה"משוואות". הדבר המעניין הוא, שבתרבויות שונות ניסו למצוא תשובות בדרכים שונות מאלו המערביות (כלומר, מהדת האמונית, מהמדע האמפירי ומהפילוסופיה-לוגיקה). אם נחזור רגע למזרח הרחוק, למשל, נגלה שם שני זרמים "פילוסופיים" שדגלו (ועודם דוגלים) במתן תשובות לשאלות בדרך הוליסטית יותר - הוליסטית במובן זה שאין חופרים בהן באמצעות השכל הישר\עקום, אין טוענים טיעונים, אין ניסיון להבין. להיפך. יש ניסיון לעזוב את שאילת השאלות הזו. התשובות מתגלות בדרך של הוויה, לא של הבנה. אלו הם שני דברים שונים. הבנה היא התרחשות מנטלית; הוויה היא התרחשות ששותפים לה מימדים נוספים של העצמי. ככזאת, כנראה שהיא קשה להבעה, בעיקר כיוון שהשפה שאנו עושים בה שימוש היא מוגבלת, מנטלית, מרבעת מציאות. אמונה והבנה נמצאות בצד אחד של המתרס, הוויה וחוויה בצידו השני. אמונה והבנה הן צדדים שונים של קבלה מנטלית. הוויה וחוויה הן קשר שלם יותר, קבלה שלמה יותר של המציאות, העושה שימוש בכל ישותנו ותודעתנו. זן מדבר על "הכשרת התודעה במגע עם המציאות". טאואיזם אפילו אינו מדבר. דרכים אלו מציעות התמודדות שונה עם שאלות האהבה, המוות, האלוהים וכל השאר. הן מציעות : גע\י באמת. האמת היא המציאות. גם אם היא אמת חלקית, זו האמת שאותה נועדת לדעת. תלמיד הזן יודע שאין טעם שישאל שאלות "גבוהות". הוא יודע שמוריו, גם אם יודעים את ה"תשובה" אינם יכולים לתת לו מענה, כיוון שמענה זה הוא מעבר לגבולות השפה, המילים, ההבנה והחשיבה. וכיוון שכך, הוא יודע גם שמהות התשובה היא מעבר למה שהשכל יכול לתפוס. אבל הוא יודע דבר נוסף, כפי שאמר ריצ´ארד באך : "גם אם אינה ידועה לך, אין זה הופך את האמת ללא אמיתית". שווה לדעת.

 

[ערן גילה]

"ובכן, לדעתי אתה טועה !" (?)

לא יעזור לכם כלום. השקעתי בכתיבת ההודעה הזו כדי לקבל עליה תגובות, ואני אקבל עליה תגובות - גם אם אצטרך לכתוב אותן בעצמי !!!...

...

חבר´ה למרות שזה קצת ארוך שווה לקרוא, כי במרכז ההודעה יש נושא חשוב מאוד, שקשור למבנה החשיבה האנושית. זה נושא שאנחנו מזניחים לחלוטין ויתכן שבגלל זה דנים את עצמנו לטעות כל הדרך. קדימה, אני מחכה.

 

[*_^]

ובכן, לדעתי אתה טועה!

לא הבנתי למה טיפשותו של האדם אינסופית, האדם הוא סופי, אז טיפשותו סופית. הפורום הזה הוא נוצר בידי אנשים שמנסים למצוא תשובות ואנשים שמצאו תשובות ומטרתם לשתף את מחשבותיהם במטרה להבין. לא הבנתי למה ילד לא חושב בהגיון. בהיותי ילדה לא ידעתי הרבה על היקום הזה אז ניסיתי להמציא לעצמי תשובות שנראו לי הגיוניות, או שפשוט האמנתי להסברים של מבוגרים. לסמוך על החושים שלנו הוא הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות. מלבד זה אין לנו דבר וגם החושים שיש לנו באים עם הגבלת זמן. אנחנו לפעמים יכולים לקבל תשובה שלא נראית לנו הגיונית, לחזור עליה ולהגיד שהיא לא הגיונית. אז פתאם אנחנו יכולים לחזור על התשובה וכן להבין אותה למרות שאמרנו אותו דבר, כי אנחנו צריכים באמת להבין את התשובה (מקווה שזה מה שהתכוונת אליו)

 

[^^flower^^]

ובכן, לפי דעתי יש הגיון בדברייך!!"

מפני שאנחנו נולדים לתוך עולם, לתוך חברה וגדלים ומתחנכים בצורה מסוימת, עפ"י נורמות מסוימות המקובלות בחברה "הגיוניות". לכן התשובות על השאלות (לדוגמא הפילוסופיות), מתבבסות על "דגם חשיבה מלאכותי" ועל "ידע מוגבל", אז נכון, אתה צודק! ואולי בגלל שאנחנו נולדים לעולם שמרגע הגיענו אליו מסבירים לנו איך לחשוב, מקנים לנו צורת חשיבה מסוימת ואולי בגלל זה אנו לעולם לא נוכל לענות על שאלות מסוימות או אפילו לחשוב עליהן. אבל אולי הפילוסופים למיניהם, כן, "יצאו" מדרך החשיבה שהכתיבו לנו מפני שאני לא באה מבית פילוסופי, ההורים שלי לא מתעניינים בדברים כאלה, אני חושבת שאבא שלי חושב שזה סתם פילסופים והרבה בזבוז זמן! אבל יצאתי מצורת החשיבה שלהם ופיתחתי את המחשה בצורה שונה ממה שלימדו אותי! (זאת הייתה דוגמא אישית אך הרבה אנשים יכולים לתת דוגמאות דומות). המקורות שנפנה אליהם בכדי לחפש תשובות יהיו המקורות הקרובים אלינו ואלו שאנו מכירים אנחנו לא נחפש חברה אחרת ונלמד עליה ומשם נשאב את התשובות (כי לפחות בזמן הזה אין כל כך חברות אחרות...כל העולם מתנהל כמו כפר קטן...). דכ"א - אני דוגלת בדרך הטאואיסטית להבנה... לכל מי שלא יודע מזה טאואיזם כדי לקרוא קצת וללמוד קצת על זה!!! זה מראה דרך חשיבה שונה ודרך ראיה שונה!! האמת ידועה מראש? האמת אמיתית?

 

[*אבי*]

משהו על חשיבה מדעית

טענת במאמר, בין היתר, שתי טענות: האחת, שההיסק המדעי מתבסס על ידיעה חלקית של המציאות; והשניה, שהדגם החשיבתי הלא-לוגי מוכיח את עצמו, לפעמים, יותר מזה המדעי. לדעתי, הטענה הראשונה היא ההסבר של השניה. הדרך המדעית הלוגית נכונה תמיד, ברמת העיקרון; אם רק היו לנו את כל הפרטים. קיימות שתי דרכים להסתכלו על מערכת: האחת היא הצורה הפרטנית; לבחון את השינויים בפרטים הקטנים ואת השפעתם על המערכת. השניה, הכוללנית: הפרטים אינם חשובים, אלא התנהגות המערכת כגוף אחד. זהו הפתרון של המדע לעובדה המצערת שלעולם לא נוכל לדעת את כל הפרטים על הכל. היישום המדעי של התיאוריה הזו, תיאוריית הכאוס, נקרא גיאומטריה פרקטאלית; ההסבר של המושג הזה מורכב, הוא נותן למדע כלים לחזות התנהגות מערכת ללא צורך בפרטים. וזו בעצם הייתה הטענה שלך נגד המדע, לא?