infatuation
New member
קצר בתקשורת?
בנזוגי (בן 26.5) ואני (21) יחד כבר מעל שנתיים וחצי. כבר כמה חודשים כל מה שיש בינינו זה ויכוחים על, בעיקר על מה שהוא עושה ועל מה שאני לא. הוא בתחביבו צלם וצייר, כשהנושא בו הוא עוסק הוא עירום נשי. זה יוצר המון קנאה, אני רואה את הדוגמניות שלו ומרגישה לא מספיק יפה, לא מספיק נשית לא סקסית... ולאחרונה הסקתי שאני לא יכולה להתחרות בהן. מצידו הוא אומר שאין פה תחרות בכלל כי בסופו של דבר ובסופו של יום הוא איתי. והוא אוהב אותי ולא אף אחד מהן. אני כבר הרבה מאוד זמן לא עובדת. מאז אפריל האחרון עבדתי רק חודשיים באיזה מקום, וגם זה משהו שיוצר בינינו המון ויכוחים. קשה לו שאני בבית כל היום. שאין לי שאיפות לגבי החיים שלי, לקדם את עצמי, לעבוד. שאני לא יוצאת לבלות עם חברים. אני מצדי קשה לי עם זה שהוא כל הזמן נפגש עם ידידות. ושהוא כל הזמן מחפש דברים לעשות מחוץ לבית ולא איתי. אנחנו הולכים לטיפול ביחד, הטיפול החל כטיפול פסיכולוגי שלי עד שהחלטנו שנתחיל ללכת לשם ביחד כדי לפתור את הדברים בינינו. בשבוע האחרון הייתי חולה, מאוד. היה לי חום גבוה ולא יצאתי מהמיטה. בשבוע הזה רק פעמיים הוא נשאר בבית וגם אז זה היה כי ביקשתי ממנו וגם אז הוא לא בא להיות איתי אלא עבד. יום שני נסע לצלם דוגמנית, יום שלישי (שהיה אמור להיות ערב פנוי בשבילי) קבע להפגש עם דוגמנית, ויום רביעי ניפגש עם ידידה שביטל איתה ביום ראשון. אני די נפגעתי מזה שכשאני חולה הוא לא דואג לי מספיק בשביל להשאר איתי בבית ולדחות את הפגישות עם הידידות שלו. כשאמרתי לו את זה הוא מאוד כעס ואמר שכל השבוע הוא היה בבית (בבקרים, עובד) הביא לי תה למיטה ובדק מה איתי ושאפילו ביטל שתי פגישות עם ידידות שלו. אז אמרתי לו שהוא אמור לרצות לבטל אותן ולא כי אני מבקשת שיבטל אותן כשאני חולה ככה. לא יודעת אני חושבת... אולי אני מגזימה בציפייה שלי שכשאני חולה שישאר איתי?
בנזוגי (בן 26.5) ואני (21) יחד כבר מעל שנתיים וחצי. כבר כמה חודשים כל מה שיש בינינו זה ויכוחים על, בעיקר על מה שהוא עושה ועל מה שאני לא. הוא בתחביבו צלם וצייר, כשהנושא בו הוא עוסק הוא עירום נשי. זה יוצר המון קנאה, אני רואה את הדוגמניות שלו ומרגישה לא מספיק יפה, לא מספיק נשית לא סקסית... ולאחרונה הסקתי שאני לא יכולה להתחרות בהן. מצידו הוא אומר שאין פה תחרות בכלל כי בסופו של דבר ובסופו של יום הוא איתי. והוא אוהב אותי ולא אף אחד מהן. אני כבר הרבה מאוד זמן לא עובדת. מאז אפריל האחרון עבדתי רק חודשיים באיזה מקום, וגם זה משהו שיוצר בינינו המון ויכוחים. קשה לו שאני בבית כל היום. שאין לי שאיפות לגבי החיים שלי, לקדם את עצמי, לעבוד. שאני לא יוצאת לבלות עם חברים. אני מצדי קשה לי עם זה שהוא כל הזמן נפגש עם ידידות. ושהוא כל הזמן מחפש דברים לעשות מחוץ לבית ולא איתי. אנחנו הולכים לטיפול ביחד, הטיפול החל כטיפול פסיכולוגי שלי עד שהחלטנו שנתחיל ללכת לשם ביחד כדי לפתור את הדברים בינינו. בשבוע האחרון הייתי חולה, מאוד. היה לי חום גבוה ולא יצאתי מהמיטה. בשבוע הזה רק פעמיים הוא נשאר בבית וגם אז זה היה כי ביקשתי ממנו וגם אז הוא לא בא להיות איתי אלא עבד. יום שני נסע לצלם דוגמנית, יום שלישי (שהיה אמור להיות ערב פנוי בשבילי) קבע להפגש עם דוגמנית, ויום רביעי ניפגש עם ידידה שביטל איתה ביום ראשון. אני די נפגעתי מזה שכשאני חולה הוא לא דואג לי מספיק בשביל להשאר איתי בבית ולדחות את הפגישות עם הידידות שלו. כשאמרתי לו את זה הוא מאוד כעס ואמר שכל השבוע הוא היה בבית (בבקרים, עובד) הביא לי תה למיטה ובדק מה איתי ושאפילו ביטל שתי פגישות עם ידידות שלו. אז אמרתי לו שהוא אמור לרצות לבטל אותן ולא כי אני מבקשת שיבטל אותן כשאני חולה ככה. לא יודעת אני חושבת... אולי אני מגזימה בציפייה שלי שכשאני חולה שישאר איתי?
