קפיצות על חבל

Manty

New member
קפיצות על חבל

ביפן, כבר מגיל גן, הילדים לומדים לקפוץ על חבל. זה נחשב לסקיל בסיסי וככל שהם גדלים, המיומניות עולות. בשיעורי הספורט הילדים לומדים סוגי קפיצה שונים (מהבסיסי, לאלכסון, לקפיצה כפולה קדימה אחורה, באלכסון, משולב וכן הלאה). בכל הפסקה בבית ספר ביפן ניתן למצוא ילדים מקפצצים להם בסוגי קפיצה שונים ומסובכים.
דבר נוסף שמאד נפוץ זה אונאווה (קפיצה על חבל ארוך) של כל הכיתה. בנוסף לכל הכיתה שקופצת יחדיו, יש גם תרגיל שמיניות כשכל הכיתה קופצת בזה אחר זה במשך דקה/שתיים/שלוש ומנסים לראות עד כמה קופצים מצליחים לעבור במשך הזמן המוקצב.

אתמול הלכתי לארוע הספורט של כיתות ו' של עירי - יוקוהמה, באיצטדיון ניסן (הגדול ביפן). בנוסף לתחרויות הריצה והקפיצה לאורך, כל הילדים (16444 במספר) רקדו ריקוד מסוים (אותו הם למדו במשך החודש האחרון), וגם קפצו, כל כיתה בנפרד בשמיניות במשך 3 דקות. אני מצרפת וידאו של כיתתה של ביתי, בה הם הצליחו לקפוץ 322 פעמים! /www.facebook.com/photo.php?v=10151296583476554" target="_blank" rel="nofollow">https://www.facebook.com/photo.php?v=10151296583476554" rel="nofollow" target="blank">מרשים למדי (if I may say so myself)
.
 

herouth

New member
מזכיר לי את ילדותי בדימונה

לא שלי היו אי פעם כישורי קפיצה בחבל קבוצתי (חבל בודד דווקא הייתי טובה). מה שאני מתכוונת אליו היו דווקא ילדי השכנים, מכת הכושים העבריים (שהיום קוראים לה "העבריים" מטעמי פוליטיקלי קורקטיות).

הבנות שלהם היו משחקות דאבל-דאץ'. זה דבר שבאמת משאיר אותך פעורת פה. אני אפילו לא יודעת לסובב שני חבלים ביחד, ובטח לא לקפוץ על שניהם, ובטח ובטח לא איך נשארים בתוך החבלים בלי להתנגש בהם, עם רגליים מטופפות בקצב מהיר, ויוצאים - והן היו עושות את זה בזו אחר זו במשך דקות ארוכות.
 

Manty

New member
דאבל דאצ'


במקרה, בבית הספר של ילדי יש דאבל דאצ', ובוגרי החוג במשך 3 שנים זכו באליפות יפן ואפילו ב"אליפות העולם" (נדמה לי שהיו ממש מעט ארצות מיוצגות שם)..
בכל נאצו מאצורי פה יש הופעות דאבל דאצ' ברחבי השכונה, ומזמינים קבוצת מקצוענים להופעות מדהימות.
אני יודעת שהיפנים נחשבים לממש אלופים בספורט, הנה דוגמא של אחת הקוצות שמופיעות אצלנו לעיתים: http://www.youtube.com/watch?v=QR3_TWU2isU&feature=related
 

BALEDIN

New member
הסרטון מרשים מאוד

ואני מעריצה ילדים שעשים משהו שלי
היה ממש קשה

אבל באופן אישי אחד הדברים שנראים לי
הכי מטרידים ביפן
זה הלחץ החברתי של אסור להיכשל
וזו דוגמה לו
או שזה רק אני?
 

Manty

New member
אני מסתכלת על זה מכיוון אחר

אני רואה פה כיתה (של 33 ילדים) שעובדים למען מטרה אחת. יחד הם התאמנו שעות על גבי שעות ובעוד שבכיתה ב' ו ג', הרוב לא הצליחו אפילו לקפוץ פעם אחת (שלא לדבר על להכנס בקצב הנכון לחבל), במהלך השנים הם השתכללו עד שהגיעו לרמה האחידה הזו. תכל'ס, אם מסתכלים על היחיד פה, לא מדובר באתגר ממש מסובך. מה שמרשים, לדעתי, זה איך שהכיתה קפצה עשרות פעמים מבלי להתקע (מלבד הפעם האחת).
וביתי סיפרה שלמעשה זו הפעם היחידה שהם הצליחו לקפוץ בצורה כה זורמת ועד עכשיו שיאם עמד על 270 קפיצות, כך שמעל ללחץ החברתי, אני חושבת שמדובר פה על מוטיבציה ושיתוף פעולה קבוצתי מרשים.

אני יכולה גם לספר לך שלידם היו עוד עשרות כיתות שקפצו במקביל והיו שם ילדים שבהחלט התקשו. אבל אף אחד לא צעק או התנפל אלא מיד המשיכו הלאה כי המטרה היתה לקפוץ היטב ולא להאשים את מי ש"פישל".
אני חושבת שיש המון דגש על מאמץ משותף. והמאמץ עצמו הוא מה שמזוכה בהערכה. לא ממש חשוב מי שהצליח מעולה או מי ש"נכשל", הקבוצה כולה זוכה להערכה.

יחד עם זאת, לראייתי, בהחלט קיים לחץ! אבל הוא לא בלא להכשל אלא בלהיות חלק ולעבוד עם הקבוצה.
 
למעלה