הסייח הרוקד
New member
קפטן השאם ../images/Emo141.gif
קפטן השאם. הסדר של הדברים, השיניים שאוחזות, הדברים שלא עוזבים, הצבע, הרוח שנושבת מבעד האבק של ההיסטוריה, הבית שאינו בית יותר, השמש שהאירה, עכשיו היא מאירה במקום אחר. אנשים שואלים אותי, אך אני לא שוכח, אך אני זוכר, הייתי רק בן 8 . אני חייב לזכור, חייב להחזיק, כי אני מכיר את הכל מזווית אחרת. 1966 , בגדאד, העיראקים הציפו את הבתי קפה, לא לכולם היה טלוויזיה, ובכלל לא לכולם היה רדיו. אז האנשים בהמוניהם, נהרו אל בתי הקפה, כדי לצפות או להקשיב לסדרת המשחקים לאליפות מדינות ערב בכדורגל. הבול הזה שאתם רואים בתמונה, מיצג את רגליו של קפטן השאם, קפטן הנבחרת העיראקית שזכתה באליפות. אזה אושר, אזה צעקות, אני זוכר את האחיות שלי קופצות וקופצות, וצועקות " فزنا فزنا العراق فازت " נצחנו, נצחנו, עיראק נצחה. זה היה אנחנו, עיראק זה אנחנו. אחרי מלחמת ששת הימים, הכל התהפך. זה הבול היפה ביותר שיש לי, כי הוא מזכיר לי תקופה של חלום, תקופה של סולידריות. ישבנו ופיצחנו גרעינים של אבטיח, ובהתלהבות רבה, צרחנו, גווווול. וקפטן השאם היה הגיבור שלנו, הערצנו אותו. וכשרכשתי את הבול הזה לאוסף שלי, רכשתי אותו בגאווה רבה..........עיראק שלי ניצחה. אני זוכר, 40 שנה עברו מאז, ואני שוב זוכר. ובכל פעם אני חש מחדש את הצמרמורת שאוחזת בי, את הצעקות והשמחה שגורמת ללבי לזנק ממחבואו, אני חש את ההתפעמות שמתדפקת על דלתי , ואז פתאום אני נזכר, שעליי לעצור, כי אחרי 67 קרו באמת הרבה דברים קשים ומכוערים. אזה בול יפה, כל פעם שאני מביט בו, אני נדהם מיופיו עוצר הנשימה. קפטן השאם הגיבור שלנו. אתם הייתם צריכים להיות שם, זה היה אנחנו מול כל העולם הערבי, אנחנו העיראקים נצחנו את כל העולם הערבי, קפטן השאם עשה את זאת ויחד איתו כל העיראקים שמילאו את הרחבות. עיראק, זה הדמעה שמהולה בפחד. עיראק זה הגרב שמחממת ואח"כ שורפת. אילו רק ידעתם, אילו זכרונות יפים יש לי משם, כל כך שונים, כל כך בזווית אחרת. באהבה ממני,
קפטן השאם. הסדר של הדברים, השיניים שאוחזות, הדברים שלא עוזבים, הצבע, הרוח שנושבת מבעד האבק של ההיסטוריה, הבית שאינו בית יותר, השמש שהאירה, עכשיו היא מאירה במקום אחר. אנשים שואלים אותי, אך אני לא שוכח, אך אני זוכר, הייתי רק בן 8 . אני חייב לזכור, חייב להחזיק, כי אני מכיר את הכל מזווית אחרת. 1966 , בגדאד, העיראקים הציפו את הבתי קפה, לא לכולם היה טלוויזיה, ובכלל לא לכולם היה רדיו. אז האנשים בהמוניהם, נהרו אל בתי הקפה, כדי לצפות או להקשיב לסדרת המשחקים לאליפות מדינות ערב בכדורגל. הבול הזה שאתם רואים בתמונה, מיצג את רגליו של קפטן השאם, קפטן הנבחרת העיראקית שזכתה באליפות. אזה אושר, אזה צעקות, אני זוכר את האחיות שלי קופצות וקופצות, וצועקות " فزنا فزنا العراق فازت " נצחנו, נצחנו, עיראק נצחה. זה היה אנחנו, עיראק זה אנחנו. אחרי מלחמת ששת הימים, הכל התהפך. זה הבול היפה ביותר שיש לי, כי הוא מזכיר לי תקופה של חלום, תקופה של סולידריות. ישבנו ופיצחנו גרעינים של אבטיח, ובהתלהבות רבה, צרחנו, גווווול. וקפטן השאם היה הגיבור שלנו, הערצנו אותו. וכשרכשתי את הבול הזה לאוסף שלי, רכשתי אותו בגאווה רבה..........עיראק שלי ניצחה. אני זוכר, 40 שנה עברו מאז, ואני שוב זוכר. ובכל פעם אני חש מחדש את הצמרמורת שאוחזת בי, את הצעקות והשמחה שגורמת ללבי לזנק ממחבואו, אני חש את ההתפעמות שמתדפקת על דלתי , ואז פתאום אני נזכר, שעליי לעצור, כי אחרי 67 קרו באמת הרבה דברים קשים ומכוערים. אזה בול יפה, כל פעם שאני מביט בו, אני נדהם מיופיו עוצר הנשימה. קפטן השאם הגיבור שלנו. אתם הייתם צריכים להיות שם, זה היה אנחנו מול כל העולם הערבי, אנחנו העיראקים נצחנו את כל העולם הערבי, קפטן השאם עשה את זאת ויחד איתו כל העיראקים שמילאו את הרחבות. עיראק, זה הדמעה שמהולה בפחד. עיראק זה הגרב שמחממת ואח"כ שורפת. אילו רק ידעתם, אילו זכרונות יפים יש לי משם, כל כך שונים, כל כך בזווית אחרת. באהבה ממני,