Clockwork Peach
New member
קפה 48 בערב "חג"
במסגרת אי-הזמנתנו לכל סעודת 'חג שני' - קונספט מפוקפק שעודני חשדנית לגבי קיומו הממשי - החלטנו החבר ואני לארגן לעצמנו ארוחת חג-פיקטיבי ספונטנית וזוגית, על אפן וחמתן של כל המשפחות המונעות מאיתנו סעודת חג כהילכתה.
הא לכן, משפחות ארורות! קחו את הגפילטע פיש האפרפר שלכן, ו...אעע...תשמרו לי קצת גם?...
כתחליף לסעודה הנעלמה, פצחנו הבחור (הוא יקרא "בחור'", מעתה, ולו כי גילה שבביקורות קודמות כיניתי אותו "המתופף", ומאז בכל פעם שהוא קונה בורקס גבינה באמ:פמ הוא מתעקש שאעדכן ש'המתופף אמביוולנטי בנוגע לטעמים') ואני, במסע חיפוש מסעדות ארוך ומתיש עד מאוד; 'הגדתי'-כמעט, הייתי קוראת לו, במידה ורציתי לשלב בדיחות פסח דלוחות. ואני כן, בהחלט כן. וגם המים הגיעו להם עד הביצים.
בסופו של דבר, ואחרי שחלפנו על פני עשרות מסעדות אחרות וככל הנראה ראויות לא פחות, שנפסלו עקב הפרעות אישיות שלי ("זה ממוקם בפינה! אולי יש שם דרקונים!"), הוחלט לבסוף על "קפה 48", שזוכה לרוב לביקורות חיובות בפורום.
תקציר מנהלים, עובדי בניין, וסתם אנשים שנמאס להם לקרוא את השטויות שלי: היה מצויין, לרוב, ונחזור.
ראשית, ובתגובה לביקורות שהיו לגבי השירות במקום- אני מוכרחה לציין שלנו הייתה חווית שירות מצויינת. אומנם נאלצנו לחכות כמה דקות בכניסה (דקות-כניסה מביכות עד מאוד. מדי פעם נדמה היה שמישהו ניגש אלינו, ואז התברר שירד לשירותים. הו, שיחות חולין שהתבזבזו לשווא על זר מוחלט שירד לשירותים), אבל מרגע שהגיעה המלצרית/מארחת- השירות היה מושלם. באופן כללי, המלצריות היו מקסימות ממש, אינפורמטיביות ומשעשעות לעתים, וככלל תרמו מאוד לביקורת המפרגנת.
"המנות לא גדולות ומתאימות לחלוקה" נאמר לנו בעת חלוקת התפריטים, ובהתאם לכך הוזמנו 4 מנות לשנינו - אוכלת-כל עם קיבה קטנה-עד-בינונית, יחד עם אוכל-אלוהים-יודע-מה עם קיבת הו-אין-לנו-מושג. יאמר לזכות המלצרית שלאחר הזמנת המנה הרביעית היא הודיעה ש"אוקי, המנות לא עד כדי כך קטנות...", אך בשלב זה איש כבר לא נשמע לה, והיא הייתה אך כר לספיגת שאיפותיו הקולינריות המתפרצות של חבר שלי, שהוקסם ממבחר המנות שאינו מכיר. כאשר הגענו ל: "טליאטלה? שנזמין גם טליאטלה? אני לא יודע מה זה אבל זה נשמע טעים!", נאלצתי לעצור אותו. וחבל, כי ממבט בשולחנות אחרים זה גם נראה טעים... מכל מקום, נאכלו:
לחם עם דברים [על חשבון הבית, לכולם] - שתי פרוסות עבות של לחם לבן ולחם כהה יותר, שניהם עם קראסט פריך. לצדם רוטב משולב של יוגורט עם...בצלים? חצילים? קישואים? בכל ביקורת שמצאתי יש זיהוי אחר של חומר הגלם, כאשר התרשמותי האישית היא רוטב המורכב מבציר איכותי במיוחד של בלתי-טעימימים. הלחם, לעומת זאת, היה ממש נחמד.
סשימי רומסקו (54) - נתחי דג ים (לא זכור לי איזה) נאים לצד רוטב של שקדים ופפריקה, וכו'. היה טעים מאוד-מאוד, על אף שהרוטב/סלטון מעט השתלט על הדג, שהיה אומנם טרי-למראה ונעים למאכל, אך גם מעט אנמי. לזכות המסעדה ייאמר שזוהי הפעם הראשונה בה הבחור ניסה דג נא (במקומות אחרים חששתי לאתגר אותו, כי לא הייתי בטוחה לגבי האיכות), ונרשמה הצלחה של ממש. ל...אמביוולנטיות-המקום, ייאמר שגם אם הייתי נותנת לו לטעום פיסה נאה ועסיסית של כלום טרי, לצד אותו רוטב, הוא היה נהנה באותה מידה. מכל מקום, המנה בכלליות מומלצת.
קלמרי עם ויניגרט מח עצם, עגבניות שרי תמר וקרוטונים (62)- המנה (שהופיעה בתפריט המקורי עם מסקרפונה, שהמלצרית הנחמדה הודיעה שתעדר, וכעת אני רואה שבתפריט המקוון אינה מופיעה כלל) הגיעה על מצע ממרח-אפונה, ומלווה בקרוטונים קטנטנים וטעימים וקוביות אדומות קטנטנות-גם-כן בעלות טעם מעושן, שהזכירו יותר נקניק מעגבניה, הן בטעם והן במרקם. מכל מקום, מנה מוצלחת מאוד של קלמרי צרוב עם טעם כמעט בשרי, ותוספות מיוחדות וטעימות.
שפונדרה בלחמניית קייטנה (56) - מנה שהומלצה ע"י המלצרית על פני מנת הטליאטלה זנב שור, ובכל מקרה הייתה זו שסקרנה אותי יותר. הלחמנייה הרכה והמתקתקה-מעט, שבותרה על ידינו באופן יסודי ולא אסתטי לרבעים, הצליחה בדרך פלא להחזיק (בערך) את תכולתה- והתוצאה הייתה מצויינת. הבשר לבדו היה מעט יבש, עבורי, אומנם, אבל הביס השלם והקלאסי של לחמנייה-בשר-קטשופ ביתי-מלפפונים חמוצים (נפלאים!) היה נהדר. הבחור התלהב פחות, אומנם (אם כי אהב ובעיקר ביקש לדעת איך הכינו את המלפפונים, ואם אני יכולה גם), כנראה עקב חוסר חיבה לבשרים בבישול ארוך, אבל אני די התמוגגתי.
לזניה אפויה בתנור אבן (52) - מנה מיותרת, שהוזמנה עקב חיבתו המוגזמת של הבחור ללזניות, כמו גם הביקורת החיובית (והישנה למדי) של עמית אהרונסון (שבשלב מסויים הבחנתי בו יושב על הבר עם בת זוגתו, ובהחלט נראה מרוצה). מכל מקום, הייתה זו מנה בנאלית למדי ולא מאוד טעימה. ניכר היה שחומרי הגלם איכותיים, אבל הטעם הכללי היה משעמם, והמנה עמדה בניגוד מוחלט לכל המנות שטעמנו עד כה- הן בגודלה (המרשים יחסית) והן בכבדותה. הבחור, שלא אכל דבר לאורך היום ונותר רעב, נאלץ להתמודד עם המנה לבדו, ועשה זאת באופן שיטתי, ללא הנאה ולאורך זמן. מנה מאכזבת מאוד, שקצת העיבה על סיום הארוחה.
לקינוח, כשאנו מלאים להפליא, הזמנו את תפריט הקינוחים, עיינו בו בכובד ראש ("אתה רוצה קראק פאי? אומרים שזה טעים!" –"לא. אשמח לישון, לעומת זאת"), והחזרנו בחיוך ובקשה לחשבון. "גם לי זה קורה כל הזמן!" נאנחה המלצרית החמודה "יש כל כך הרבה אפשרויות ובסוף אני פשוט מוותרת..."
בסופו של דבר, הייתה חוויה מוצלחת מאוד. יחד עם 2 כוסות גרנאש כלשהו (למען האמת, לא היה לי כוח להתמקד ביין בהזדמנות זו, אז הזמנו פשוט את הזול ביותר מהיינות המוצעים בכוס. היה נחמד בהחלט), החשבון יצא 286 ש"ח, להם הוספנו את הטיפ הנדיב ביותר שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו במסגרת ההכנסה הסטודנטיאלית והמתופפית. שיט, לא מתופף, לא אמרתי את המילה הזו! רגע, אז מה קורה עם הערום וערייה האלה?...
במסגרת אי-הזמנתנו לכל סעודת 'חג שני' - קונספט מפוקפק שעודני חשדנית לגבי קיומו הממשי - החלטנו החבר ואני לארגן לעצמנו ארוחת חג-פיקטיבי ספונטנית וזוגית, על אפן וחמתן של כל המשפחות המונעות מאיתנו סעודת חג כהילכתה.
הא לכן, משפחות ארורות! קחו את הגפילטע פיש האפרפר שלכן, ו...אעע...תשמרו לי קצת גם?...
כתחליף לסעודה הנעלמה, פצחנו הבחור (הוא יקרא "בחור'", מעתה, ולו כי גילה שבביקורות קודמות כיניתי אותו "המתופף", ומאז בכל פעם שהוא קונה בורקס גבינה באמ:פמ הוא מתעקש שאעדכן ש'המתופף אמביוולנטי בנוגע לטעמים') ואני, במסע חיפוש מסעדות ארוך ומתיש עד מאוד; 'הגדתי'-כמעט, הייתי קוראת לו, במידה ורציתי לשלב בדיחות פסח דלוחות. ואני כן, בהחלט כן. וגם המים הגיעו להם עד הביצים.
בסופו של דבר, ואחרי שחלפנו על פני עשרות מסעדות אחרות וככל הנראה ראויות לא פחות, שנפסלו עקב הפרעות אישיות שלי ("זה ממוקם בפינה! אולי יש שם דרקונים!"), הוחלט לבסוף על "קפה 48", שזוכה לרוב לביקורות חיובות בפורום.
תקציר מנהלים, עובדי בניין, וסתם אנשים שנמאס להם לקרוא את השטויות שלי: היה מצויין, לרוב, ונחזור.
ראשית, ובתגובה לביקורות שהיו לגבי השירות במקום- אני מוכרחה לציין שלנו הייתה חווית שירות מצויינת. אומנם נאלצנו לחכות כמה דקות בכניסה (דקות-כניסה מביכות עד מאוד. מדי פעם נדמה היה שמישהו ניגש אלינו, ואז התברר שירד לשירותים. הו, שיחות חולין שהתבזבזו לשווא על זר מוחלט שירד לשירותים), אבל מרגע שהגיעה המלצרית/מארחת- השירות היה מושלם. באופן כללי, המלצריות היו מקסימות ממש, אינפורמטיביות ומשעשעות לעתים, וככלל תרמו מאוד לביקורת המפרגנת.
"המנות לא גדולות ומתאימות לחלוקה" נאמר לנו בעת חלוקת התפריטים, ובהתאם לכך הוזמנו 4 מנות לשנינו - אוכלת-כל עם קיבה קטנה-עד-בינונית, יחד עם אוכל-אלוהים-יודע-מה עם קיבת הו-אין-לנו-מושג. יאמר לזכות המלצרית שלאחר הזמנת המנה הרביעית היא הודיעה ש"אוקי, המנות לא עד כדי כך קטנות...", אך בשלב זה איש כבר לא נשמע לה, והיא הייתה אך כר לספיגת שאיפותיו הקולינריות המתפרצות של חבר שלי, שהוקסם ממבחר המנות שאינו מכיר. כאשר הגענו ל: "טליאטלה? שנזמין גם טליאטלה? אני לא יודע מה זה אבל זה נשמע טעים!", נאלצתי לעצור אותו. וחבל, כי ממבט בשולחנות אחרים זה גם נראה טעים... מכל מקום, נאכלו:
לחם עם דברים [על חשבון הבית, לכולם] - שתי פרוסות עבות של לחם לבן ולחם כהה יותר, שניהם עם קראסט פריך. לצדם רוטב משולב של יוגורט עם...בצלים? חצילים? קישואים? בכל ביקורת שמצאתי יש זיהוי אחר של חומר הגלם, כאשר התרשמותי האישית היא רוטב המורכב מבציר איכותי במיוחד של בלתי-טעימימים. הלחם, לעומת זאת, היה ממש נחמד.
סשימי רומסקו (54) - נתחי דג ים (לא זכור לי איזה) נאים לצד רוטב של שקדים ופפריקה, וכו'. היה טעים מאוד-מאוד, על אף שהרוטב/סלטון מעט השתלט על הדג, שהיה אומנם טרי-למראה ונעים למאכל, אך גם מעט אנמי. לזכות המסעדה ייאמר שזוהי הפעם הראשונה בה הבחור ניסה דג נא (במקומות אחרים חששתי לאתגר אותו, כי לא הייתי בטוחה לגבי האיכות), ונרשמה הצלחה של ממש. ל...אמביוולנטיות-המקום, ייאמר שגם אם הייתי נותנת לו לטעום פיסה נאה ועסיסית של כלום טרי, לצד אותו רוטב, הוא היה נהנה באותה מידה. מכל מקום, המנה בכלליות מומלצת.
קלמרי עם ויניגרט מח עצם, עגבניות שרי תמר וקרוטונים (62)- המנה (שהופיעה בתפריט המקורי עם מסקרפונה, שהמלצרית הנחמדה הודיעה שתעדר, וכעת אני רואה שבתפריט המקוון אינה מופיעה כלל) הגיעה על מצע ממרח-אפונה, ומלווה בקרוטונים קטנטנים וטעימים וקוביות אדומות קטנטנות-גם-כן בעלות טעם מעושן, שהזכירו יותר נקניק מעגבניה, הן בטעם והן במרקם. מכל מקום, מנה מוצלחת מאוד של קלמרי צרוב עם טעם כמעט בשרי, ותוספות מיוחדות וטעימות.
שפונדרה בלחמניית קייטנה (56) - מנה שהומלצה ע"י המלצרית על פני מנת הטליאטלה זנב שור, ובכל מקרה הייתה זו שסקרנה אותי יותר. הלחמנייה הרכה והמתקתקה-מעט, שבותרה על ידינו באופן יסודי ולא אסתטי לרבעים, הצליחה בדרך פלא להחזיק (בערך) את תכולתה- והתוצאה הייתה מצויינת. הבשר לבדו היה מעט יבש, עבורי, אומנם, אבל הביס השלם והקלאסי של לחמנייה-בשר-קטשופ ביתי-מלפפונים חמוצים (נפלאים!) היה נהדר. הבחור התלהב פחות, אומנם (אם כי אהב ובעיקר ביקש לדעת איך הכינו את המלפפונים, ואם אני יכולה גם), כנראה עקב חוסר חיבה לבשרים בבישול ארוך, אבל אני די התמוגגתי.
לזניה אפויה בתנור אבן (52) - מנה מיותרת, שהוזמנה עקב חיבתו המוגזמת של הבחור ללזניות, כמו גם הביקורת החיובית (והישנה למדי) של עמית אהרונסון (שבשלב מסויים הבחנתי בו יושב על הבר עם בת זוגתו, ובהחלט נראה מרוצה). מכל מקום, הייתה זו מנה בנאלית למדי ולא מאוד טעימה. ניכר היה שחומרי הגלם איכותיים, אבל הטעם הכללי היה משעמם, והמנה עמדה בניגוד מוחלט לכל המנות שטעמנו עד כה- הן בגודלה (המרשים יחסית) והן בכבדותה. הבחור, שלא אכל דבר לאורך היום ונותר רעב, נאלץ להתמודד עם המנה לבדו, ועשה זאת באופן שיטתי, ללא הנאה ולאורך זמן. מנה מאכזבת מאוד, שקצת העיבה על סיום הארוחה.
לקינוח, כשאנו מלאים להפליא, הזמנו את תפריט הקינוחים, עיינו בו בכובד ראש ("אתה רוצה קראק פאי? אומרים שזה טעים!" –"לא. אשמח לישון, לעומת זאת"), והחזרנו בחיוך ובקשה לחשבון. "גם לי זה קורה כל הזמן!" נאנחה המלצרית החמודה "יש כל כך הרבה אפשרויות ובסוף אני פשוט מוותרת..."
בסופו של דבר, הייתה חוויה מוצלחת מאוד. יחד עם 2 כוסות גרנאש כלשהו (למען האמת, לא היה לי כוח להתמקד ביין בהזדמנות זו, אז הזמנו פשוט את הזול ביותר מהיינות המוצעים בכוס. היה נחמד בהחלט), החשבון יצא 286 ש"ח, להם הוספנו את הטיפ הנדיב ביותר שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו במסגרת ההכנסה הסטודנטיאלית והמתופפית. שיט, לא מתופף, לא אמרתי את המילה הזו! רגע, אז מה קורה עם הערום וערייה האלה?...
