אז ככה...
זה ברור שאנחנו רואות את הדברים אחרת...אני לא רואה את זה בכלל כהרס, אני רואה את זה כתוספת יפה וכמזכרת מהנעורים שלי. ולקעקוע יש יותר אורך חיים מאשר "כמה" שנים, ואם מטפלים בו יפה אז בכלל... והקעקועים שלי תמיד ישארו מיוחדים כי מן הסתם הם שלי, הם שומרים זכרונות שיש לי, הם באו מהראש שלי, הכל פה שלי ואפילו אם מישהו יעשה את אותו הקעקוע שיש לי עדיין הקעקוע שעל הגוף שלי יישאר "שלי". ובנוגע ל"סבתא עם קעקוע" סבתות מטבען הן לא שיא היופי ואני לא חושבת שבגיל 80 יעניין אותי מה שיש לי או אין לי על הגוף... קעקועים זה עניין של טעם. אחד יימצא את זה מכוער נורא והשני יחשוב שזה דבר מדהים ביופיו. אני חושבת שאני דיי באמצע, חוץ מזה, יש אנשים שרוצים קעקוע ולא עושים בדיוק מהסיבה של "מה...בגיל 70 אני אהיה זקן עם קעקוע...?" כן. ובעצם למה לא? מה זה משנה כל כך בגיל 70? אנשים עושים דברים הרבה יותר "גרועים" בטענה ש'חיים רק פעם אחת'. ודבר אחרון...ממש מרגיז אותי שאנשים חושבים שקעקוע זה דבר לא נשי, זה לא עניין של מין, ואני חושבת שאני הרבה יותר נשית מהרבה בנות חסרות קעקועים.