רציתי את האוסף, כי ראיתי שם שירים ממש יפים, אבל מזל שאח שלי היה שם כדי להסביר לי שזה כל כך לא מתאים לקנות אוסף בפעם הראשונה!!! שמעתי את הדיסק כל כלילה, ויש בו משהו שגורם לי לבכות אפילו בלי להבין למה. הרגישות הזאת בטונים שלה. בינתיים אני דבוקה בעיקר לleather
לא מתחילים מאוספים (למעט מקרים מאוד יוצאי דופן. למשל, אצל דייר סטרייטס אפשר להתחיל מהאוסף). מה שאני אוהבת באלבום הזה זה באמת את הטונים, את האינטימיות ואת החשיפה שלה. האמת שזה אלבום שלא הימם אותי על ההתחלה (אולי כי לא הייתי רגילה לסוג מוזיקה שכזה), אלא לקח לו זמן לשקוע, כל פעם שיר אחר חדר יותר עמק, עד שלאט לאט הוא חלחל ונגע ביותר ויותר נקודות. Mother הוא אחד השירים. (על LE אני לא מדברת בכלל....)