קנדינסקי
בעקבות פינת ההסטוריה מלפני יומיים נזכרתי ב"מפגש" הראשון שלי עם קנדינסקי, וחשבתי לשתף אתכם. זה היה כשהייתי כבת 16, ובביה"ס (למדתי אמנות) הוטלה עלינו מסימה: לצייר מחווה לאמן, זאת אומרת לצייר ציור שיש בו מן המאפיינים של אמן ידוע ויחד עם זאת מן המאפיינים של היצירה האישית שלנו. הידע שלי בתולדות האמנות עדיין לא הגיע למאה העשרים באותה התקופה ולא הרגשתי שאני מתחברת ממש לאף אחד מהאמנים שהכרתי (עם כל הכבוד וההערכה למאסטרים האיטלקים וחבריהם). אז פתחתח ספר עב כרס ושמו HISTORY OF MODERN ART ודיפדפתי. כשלפתע נתקלתי בשני ציורים מ-ד-ה-י-מ-י-ם, צבעוניים, מרגשים, שונים מכל מה שהכרתי. והאמן, כבר ניחשתם, וסילי קנדינסקי. לא היה לי מושג מיהו אבל את השבוע שלאחר מכן ביליתי בקריאת כל פיסת מידע על חייו ויצירותיו. מיותר לציין שאת המחווה לאמן עשיתי לו. מאז היצירה שלי השתנתה, ולמעשה החלה להתעצב (מלשון עיצוב, לא עצוב) ולקבל אופי משלה. בזכות קנדינסקי גיליתי את המקום ממנו מתחיל הציור (איפשהוא שם בין הבטן ללב). לאחר כשנתיים, הגעתי ל"טייט גאלרי" בלונדון, שם ראיתי לראשונה ב"live" יצירה שלו (שם היצירה "swinging"). לא יכלתי לדבר, עלו דמעות בעיניי מרוב התרגשות (בוודאי חלקכם חושבים שאני פסיכית) והתקשיתי להאמין שזה אמיתי, שהוא הוא צייר את הציור. היום, בעודי יוצרת וציירת פעילה (אמנם בתחילת דרכי), קנדינסקי הוא עדיין האלהים שלי. מידי פעם אני קופצת למוזיאון ת"א ויושבת מול היצירות שלו שעות. וכל תקופה אני קוראת את "על הרוחני באמנות" שהוא כתב, וכל פעם מגלה ומדת דברים חדשים. תודה שהקדשתם זמן לקריאה דנ
בעקבות פינת ההסטוריה מלפני יומיים נזכרתי ב"מפגש" הראשון שלי עם קנדינסקי, וחשבתי לשתף אתכם. זה היה כשהייתי כבת 16, ובביה"ס (למדתי אמנות) הוטלה עלינו מסימה: לצייר מחווה לאמן, זאת אומרת לצייר ציור שיש בו מן המאפיינים של אמן ידוע ויחד עם זאת מן המאפיינים של היצירה האישית שלנו. הידע שלי בתולדות האמנות עדיין לא הגיע למאה העשרים באותה התקופה ולא הרגשתי שאני מתחברת ממש לאף אחד מהאמנים שהכרתי (עם כל הכבוד וההערכה למאסטרים האיטלקים וחבריהם). אז פתחתח ספר עב כרס ושמו HISTORY OF MODERN ART ודיפדפתי. כשלפתע נתקלתי בשני ציורים מ-ד-ה-י-מ-י-ם, צבעוניים, מרגשים, שונים מכל מה שהכרתי. והאמן, כבר ניחשתם, וסילי קנדינסקי. לא היה לי מושג מיהו אבל את השבוע שלאחר מכן ביליתי בקריאת כל פיסת מידע על חייו ויצירותיו. מיותר לציין שאת המחווה לאמן עשיתי לו. מאז היצירה שלי השתנתה, ולמעשה החלה להתעצב (מלשון עיצוב, לא עצוב) ולקבל אופי משלה. בזכות קנדינסקי גיליתי את המקום ממנו מתחיל הציור (איפשהוא שם בין הבטן ללב). לאחר כשנתיים, הגעתי ל"טייט גאלרי" בלונדון, שם ראיתי לראשונה ב"live" יצירה שלו (שם היצירה "swinging"). לא יכלתי לדבר, עלו דמעות בעיניי מרוב התרגשות (בוודאי חלקכם חושבים שאני פסיכית) והתקשיתי להאמין שזה אמיתי, שהוא הוא צייר את הציור. היום, בעודי יוצרת וציירת פעילה (אמנם בתחילת דרכי), קנדינסקי הוא עדיין האלהים שלי. מידי פעם אני קופצת למוזיאון ת"א ויושבת מול היצירות שלו שעות. וכל תקופה אני קוראת את "על הרוחני באמנות" שהוא כתב, וכל פעם מגלה ומדת דברים חדשים. תודה שהקדשתם זמן לקריאה דנ
