אבל הציורים נפלאים...
בכלל, מרבית ספרי אלונה פרנקל הם נוראיים מבחינת הטקסט ונפלאים בציורים. האמת היא שגם הם מעוררים בי רגשות חזקים כי הם זכורים לי מאד מהתקופה שאני הייתי בגן. זה די מדהים, שאני כמעט לא זוכרת טקסטים מחלק משמעותי מספרי ילדותי המוקדמת (ואני בנאדם של מילים, עם רגישות למילה הכתובה, הרבה יותר מלציור), אבל הציורים יושבים לי עמוק בלב ומרגש אותי לגלות אותם מחדש. אני מדברת פחות על הקלאסיקות, שתמיד היו באיזור, ויותר על ספרים "נידחים" יותר, שלא ראיתי במשך יותר מעשרים שנה...