תודה
אז קראתי את כל התגובות,
ובכוונה לא כתבתי כלום במשך יום וחצי כי הייתי בהתלבטויות לגבי העניין.
צר לי לאכזב את המלעיזים - אבל אני באמת מאמינה שהוא לא "מחפש" אצל נשים אחרות. מכירה אותו מספיק טוב כדי להגיד את זה בביטחון מלא.
מצד שני - עדיין מקנאה, משהו אצלי בראש לא מצליח לעשות את החיבור הזה. אני מסכימה עם אלו שכתבו שאני מנסה לשנות אותו ולהתאים אותו אלי.
כנראה יש לי עוד עבודה לעשות עם עצמי בקטע של הרכושנות.
ביומיים האחרונים הכרחתי את עצמי לצאת ולהיות עם אנשים במקום לשבת בבית ולרחם על עצמי - וזה גרם לי להבין שהוא צודק. אני לא אומרת שלא יקרה בחיים שיבגוד בי, הכל יכול להיות, אבל אני לא יכולה לחיות בסימן שאלה של האם זה יקרה ומתי. בוא נגיד ככה - אם הייתי נוטה להאמין שיבגוד בי, לא הייתי נשארת איתו.
אני די נוטה להאמין שהוא פשוט מחפש חברה - וכן, נעים לו יותר שזה בדמות אישה מאלף ואחת סיבות.
ביומיים האלו גם יצא לי להיפגש עם שני ידידים רווקים ומושכים, וכן - היה לי נעים וכיף לשבת איתם, וכן - אני גם קצת נמשכת אליהם.
בואו לא נחיה בלה לה לנד. אנחנו יצורים מיניים ויכול להיות שיהיו לנו דחפים מיניים כלפי מישהו שהוא לא בן זוגנו!!!!
מכאן ועד לקחת את האמון של הבן אדם הכי יקר לך בעולם, ולמעוך אותו בשתי ידיים, הדרך מאוד מאוד רחוקה.
יש איזושהי נקודה עם בחורים (ככה לפחות אני מרגישה), שבה את מחליטה אם תלכי על המתח המיני או החברות, ואני מאמינה שיש לי ולו אפשרות בחירה בנקודה הזאת.
ואני בוחרת להאמין בו ובי שנדע לעשות את הבחירות הנכונות ולא נרמוס את הכבוד אחד של השני.
