קנאה
זקוקה לעצות של חכמים ובעלי ניסיון...
אני בת 27, בן זוגי בן 30. ביחד כבר שנתיים וחצי- לאחרונה עברנו פרידה וקאמבק (הקאמבק ממש לפני חודש וחצי). מאז הפרידה אני בעצם עזבתי את הבית וכרגע אנחנו לא גרים ביחד, מתראים בסופי שבוע (הוא בצפון אני במרכז).
בן זוגי הוא אדם מאוד חברותי, תמיד היו לו הרבה ידידות, ותמיד היו לנו ריבים סביב העניין. אני תופסת את עצמי כבחורה נוחה יחסית, אבל הזוגיות איתו מפגישה אותי עם "אתגרים" שגם אני מתקשה לעמוד בהם. העניין הוא שעד שאני "מתרגלת" לידידה אחת, הוא כבר רוכש לו ידידה חדשה, ואז כל הסאגה מתחילה מחדש. למען הרקורד אני אציין שהידידות הבעייתיות יותר מבחינתי הן אלו שאין להן בן-זוג, ושנתפסות בעיני כבחורות מושכות.
בזמן שהיינו פרודים, הוא התקרב מאוד לאחת השכנות בקיבוץ בו הוא גר. היא בת 24, בחורה נאה, וממש לפני שחזרנו גם הפכה לרווקה. מעבר לידידות שנוצרה ביניהם, הוא גם מאוד התקרב למשפחה שלה שחיה בקיבוץ. הוא קורא להם "המשפחה המאמצת" שלי, מספר שתמכו בו כשהיה לו קשה, והוא יושב איתם לקפה וארוחות ערב.
בהתחלה ההורים שלה חשבו שהם ביחד, וכך גם האנשים מסביב, אך שניהם טרחו להסביר לכולם שמדובר ביחסים של "אח-אחות", וכך הוא גם טוען בפניי.
אני יודעת בוודאות שלא היה ביניהם שום דבר מיני, והוא גם חוזר ואומר שאין סיכוי שזה יקרה. בוא נגיד שגם אם הייתי מאמינה לזה בכל כולי - המצב הקיים עדיין מטריד אותי.
אינטימיות היא לא רק ברמה המינית. ואני מצפה מבן זוגי, שישים לעצמו גבולות באינטימיות שהוא יוצר עם בנות אחרות.
פתחנו את זה כבר כמה פעמים מאז הקאמבק, הוא יודע שאני מקנאה. מצד אחד הוא לא מסתיר ממני ולא משקר - מצד שני הוא מרגיש לא נעים לספר לי שנפגש איתה או עם משפחתה כי יודע שאני אכעס.
לא מזמן הוא יצא איתה ועם ידידה נוספת לפאב. אני התחרפנתי ואמרתי לו שזה לא מקובל עלי. לאחר מספר שיחות הבנתי שהוא לא ישתנה - ושאם אני רוצה להיות איתו אני חייבת לסמוך עליו ולשחרר. אמרתי לו שאני גמרתי את העניינים של הקנאה ושמבחינתי יעשה מה שהוא רוצה.
הבעיה היא שאני לא באמת מצליחה לשחרר. אני מאוד רוצה, אבל זה אוכל אותי מפנים. ביום שישי האחרון, הוא אכל ארוחת ערב איתה ועם משפחתה כשאמא שלה חגגה יום הולדת. יש לציין שהן 3 בנות במשפחה - הראשונה נשואה, השנייה עם בן-זוג, הידידה שלו והוא...על תקן לא ברור של מה (לי לפחות זה מאוד לא ברור). אני בטוחה שההורים שלה היו רוצים לראות אותם יחד. אני גם חושבת שלה יש רגשות אינטימיים כלפיו, גם אם אינה מודה בזה.
עכשיו אני לא רוצה לעשות מזה סצנה כי זה לא יעזור, אם כבר רק יזיק...אבל אני אוכלת את עצמי מבפנים, זה מייסר אותי ברמות קשות, מבחינתי זה עניין שעלול להוביל לפרידה סופית אם יימשך כך - אני לא רוצה להיות במקום של האשה הממורמרת והקנאית, מצד שני לא מסוגלת לקבל את זה. אני מתייעצת עם חברים וחברות שלי - כמעט כולן אומרים שההתנהגות שלו לא לגיטימית - ואני מוצאת את עצמי מגנה עליו ואומרת "שהוא לא כמו כולם". וזה נכון, הוא באמת שונה מבחורים אחרים שאני מכירה,
הוא מאוד מאמין בעצמו בקטע הזה שיודע מה הוא עושה ולא יעיז להיכנס לפינות שחושב שיהיה לו קשה לצאת מהן. לטענתו- אם הוא היה חש מכיוונה רצון לקשר כלשהוא מעבר לידידות - הוא לא היה ממשיך בזה. אני מאמינה לו ועדיין קשה לי להיות שקטה.
מה אני אמורה לעשות עכשיו? לא רוצה לפרק את היחסים בגלל זה, מצד שני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני לא אדרוש ממנו לנתק איתה את הקשר, לא מאמינה בזה. מצד שני לא חושבת שזה נורמלי שהוא יאכל איתה ועם משפחתה ארוחות ערב בשישי או דברים כאלו. איך אני יכולה לשקף לו איך זה נראה בעיניי? או לגרום לו בעקיפין להבין בעצמו שהוא מותח את הגבולות כבר יותר מידי?
אשמח לקבל כל עצה או דעה...על סף יאוש,
תודה
זקוקה לעצות של חכמים ובעלי ניסיון...
אני בת 27, בן זוגי בן 30. ביחד כבר שנתיים וחצי- לאחרונה עברנו פרידה וקאמבק (הקאמבק ממש לפני חודש וחצי). מאז הפרידה אני בעצם עזבתי את הבית וכרגע אנחנו לא גרים ביחד, מתראים בסופי שבוע (הוא בצפון אני במרכז).
בן זוגי הוא אדם מאוד חברותי, תמיד היו לו הרבה ידידות, ותמיד היו לנו ריבים סביב העניין. אני תופסת את עצמי כבחורה נוחה יחסית, אבל הזוגיות איתו מפגישה אותי עם "אתגרים" שגם אני מתקשה לעמוד בהם. העניין הוא שעד שאני "מתרגלת" לידידה אחת, הוא כבר רוכש לו ידידה חדשה, ואז כל הסאגה מתחילה מחדש. למען הרקורד אני אציין שהידידות הבעייתיות יותר מבחינתי הן אלו שאין להן בן-זוג, ושנתפסות בעיני כבחורות מושכות.
בזמן שהיינו פרודים, הוא התקרב מאוד לאחת השכנות בקיבוץ בו הוא גר. היא בת 24, בחורה נאה, וממש לפני שחזרנו גם הפכה לרווקה. מעבר לידידות שנוצרה ביניהם, הוא גם מאוד התקרב למשפחה שלה שחיה בקיבוץ. הוא קורא להם "המשפחה המאמצת" שלי, מספר שתמכו בו כשהיה לו קשה, והוא יושב איתם לקפה וארוחות ערב.
בהתחלה ההורים שלה חשבו שהם ביחד, וכך גם האנשים מסביב, אך שניהם טרחו להסביר לכולם שמדובר ביחסים של "אח-אחות", וכך הוא גם טוען בפניי.
אני יודעת בוודאות שלא היה ביניהם שום דבר מיני, והוא גם חוזר ואומר שאין סיכוי שזה יקרה. בוא נגיד שגם אם הייתי מאמינה לזה בכל כולי - המצב הקיים עדיין מטריד אותי.
אינטימיות היא לא רק ברמה המינית. ואני מצפה מבן זוגי, שישים לעצמו גבולות באינטימיות שהוא יוצר עם בנות אחרות.
פתחנו את זה כבר כמה פעמים מאז הקאמבק, הוא יודע שאני מקנאה. מצד אחד הוא לא מסתיר ממני ולא משקר - מצד שני הוא מרגיש לא נעים לספר לי שנפגש איתה או עם משפחתה כי יודע שאני אכעס.
לא מזמן הוא יצא איתה ועם ידידה נוספת לפאב. אני התחרפנתי ואמרתי לו שזה לא מקובל עלי. לאחר מספר שיחות הבנתי שהוא לא ישתנה - ושאם אני רוצה להיות איתו אני חייבת לסמוך עליו ולשחרר. אמרתי לו שאני גמרתי את העניינים של הקנאה ושמבחינתי יעשה מה שהוא רוצה.
הבעיה היא שאני לא באמת מצליחה לשחרר. אני מאוד רוצה, אבל זה אוכל אותי מפנים. ביום שישי האחרון, הוא אכל ארוחת ערב איתה ועם משפחתה כשאמא שלה חגגה יום הולדת. יש לציין שהן 3 בנות במשפחה - הראשונה נשואה, השנייה עם בן-זוג, הידידה שלו והוא...על תקן לא ברור של מה (לי לפחות זה מאוד לא ברור). אני בטוחה שההורים שלה היו רוצים לראות אותם יחד. אני גם חושבת שלה יש רגשות אינטימיים כלפיו, גם אם אינה מודה בזה.
עכשיו אני לא רוצה לעשות מזה סצנה כי זה לא יעזור, אם כבר רק יזיק...אבל אני אוכלת את עצמי מבפנים, זה מייסר אותי ברמות קשות, מבחינתי זה עניין שעלול להוביל לפרידה סופית אם יימשך כך - אני לא רוצה להיות במקום של האשה הממורמרת והקנאית, מצד שני לא מסוגלת לקבל את זה. אני מתייעצת עם חברים וחברות שלי - כמעט כולן אומרים שההתנהגות שלו לא לגיטימית - ואני מוצאת את עצמי מגנה עליו ואומרת "שהוא לא כמו כולם". וזה נכון, הוא באמת שונה מבחורים אחרים שאני מכירה,
הוא מאוד מאמין בעצמו בקטע הזה שיודע מה הוא עושה ולא יעיז להיכנס לפינות שחושב שיהיה לו קשה לצאת מהן. לטענתו- אם הוא היה חש מכיוונה רצון לקשר כלשהוא מעבר לידידות - הוא לא היה ממשיך בזה. אני מאמינה לו ועדיין קשה לי להיות שקטה.
מה אני אמורה לעשות עכשיו? לא רוצה לפרק את היחסים בגלל זה, מצד שני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני לא אדרוש ממנו לנתק איתה את הקשר, לא מאמינה בזה. מצד שני לא חושבת שזה נורמלי שהוא יאכל איתה ועם משפחתה ארוחות ערב בשישי או דברים כאלו. איך אני יכולה לשקף לו איך זה נראה בעיניי? או לגרום לו בעקיפין להבין בעצמו שהוא מותח את הגבולות כבר יותר מידי?
אשמח לקבל כל עצה או דעה...על סף יאוש,
תודה
