קנאה הורגת.
אני סתם רוצה לשתף כדי להוציא את זה כבר ואני ממש רוצה שתגידו לי מה אתן חושבות .. זה ידוע שמחול זה אחד הדברים הכי תחרותיים בעולם, אבל אני פשוט מתוסכלת זה כבר עובר כל גבול! אני מרגישה שאני מתרכזת בדברים מטומטמים כמו "למה המורה התחילה להסתכל עליה ולא עליי??".."השיעור הזה היא לא התייחסה אליי בכלל".. וכו'..דברים שלא אמורים להעסיק אותי בכלל מעסיקים אותי הכי הרבה! אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני כל כך אוהבת לרקוד אבל זה פשוט לא בריא כבר, זאת קנאה מטורפת.. הדבר הכי קטן פשוט מוריד לי את המצברוח לרצפה!.. פעם הייתי רגילה לקבל את כל התשומת לב מהמורה, כל המחמאות, כל המבטים אליי, ובאמת שהרגשתי טובה, ולאט לאט זה יורד ויש מישהי אחרת שמקבלת את כל התשומת לב..ואני יודעת שזה טפשי וילדותי אבל זה משפיע עלי המון. מה אני יכולה לעשות כדי לחזור סוףסוף להתרכז בריקוד עצמו נטו!! ולא בדברים מעצבנים מהצד??.. זה קורה גם לכם או שזאת רק אני?
אני סתם רוצה לשתף כדי להוציא את זה כבר ואני ממש רוצה שתגידו לי מה אתן חושבות .. זה ידוע שמחול זה אחד הדברים הכי תחרותיים בעולם, אבל אני פשוט מתוסכלת זה כבר עובר כל גבול! אני מרגישה שאני מתרכזת בדברים מטומטמים כמו "למה המורה התחילה להסתכל עליה ולא עליי??".."השיעור הזה היא לא התייחסה אליי בכלל".. וכו'..דברים שלא אמורים להעסיק אותי בכלל מעסיקים אותי הכי הרבה! אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני כל כך אוהבת לרקוד אבל זה פשוט לא בריא כבר, זאת קנאה מטורפת.. הדבר הכי קטן פשוט מוריד לי את המצברוח לרצפה!.. פעם הייתי רגילה לקבל את כל התשומת לב מהמורה, כל המחמאות, כל המבטים אליי, ובאמת שהרגשתי טובה, ולאט לאט זה יורד ויש מישהי אחרת שמקבלת את כל התשומת לב..ואני יודעת שזה טפשי וילדותי אבל זה משפיע עלי המון. מה אני יכולה לעשות כדי לחזור סוףסוף להתרכז בריקוד עצמו נטו!! ולא בדברים מעצבנים מהצד??.. זה קורה גם לכם או שזאת רק אני?
בהצלחה !