קמתי להתקשר.

קמתי להתקשר.

רציתי לומר משהו. לספר. שיש, כן, יש תכלית. לחשוף שזה לא סתם, שיש דרך. שיש דבר כזה אושר... ואהבה... ושמחה. הרמתי את השפופרת נרגשת קלות. החזקתי אותה רגע אחד באוויר. ו...הנחתי בחזרה. התיישבתי. לקחתי אוויר. מצטערת, לא יכולה.
 
שיחה אישית

אני יושבת מולי, לדיאלוג מונולוגי... אנוכי למול ההנני, דרך עצמי. ואולי, דרכים נפגשות נשזרות. וכשאדם צועד לו אל דרך אחרת, כל הדרכים עימו נישאות. מאום לא נותר מאחור. "על הדבש ועל העוקץ" את המר ואת המתוק. האהבות, הדמעות, איש עוד לא הצליח להותיר לגמרי מאחור. כי משהו בנו נשאר, גם בדרכים אחרות....
 
למעלה