מאוהבת במולייר
New member
קמצנות
התאהבתי בקמצן. פשוט כך. ואני סובלת ממנו כבר חצי שנה. אני מפרשת את חוסר הנתינה שלו כחוסר אהבה כלפי, למרות הכחשותיו. איפשהו בפנים אני יודעת שהוא אוהב אותי ושזה לא קשור אלי. אבל קשה לי להתגבר על הצורך הזה לקבל ממנו, ואני לא יכולה להמשיך הלאה. כשהתחלנו לצאת הוא הבטיח לי מתנה מאוד גדולה ליום הולדתי. כמובן שלא קיבלתי אותה עד היום בתירוצים שונים. לאחר ששוחחנו על נושא הנתינה שלו מספר פעמים, הוא הבטיח לקנות לי ספר. הוא אכן הלך וקנה את הספר. אבל כל פעם היו לו תירוצים למה לא לתת לי אותו. שבת אחת הוא מגיע אלי עם הספר. אחה"צ אני רואה אותו שוכב על הספה וקורא בו. לא אמרתי כלום, חיכיתי לראות איך העניינים יתפתחו. במוצ"ש... הוא פשוט לקח את הספר איתו!!! התגברתי על הבושה ושוחחנו על כך, הוא לא יודע איך להסביר את התנהגותו הביזארית. חצי שנה שאנו יוצאים ואוהבים מאוד, חברים הכי טובים, אבל מעולם לא הביא לי מתנה. לפני ראש השנה החלטתי לדבר איתו שוב על הענין ואמרתי לו שאני מצפה לקבל ממנו מתנה לחג. שזה מאוד חשוב לי. הוא נזף בי על כך שלא בטחתי בו. בערב החג רבנו וניתקתי את הקשר , שוב... אז הוא מופיע אצלי בבית בערב חג ממש עם זר פרחים בעשרים שקל (לא לזלזל, זה היה מאמץ מיוחד. באמת שאני לא זילזלתי, זו היתה התקדמות). וכן, אמר לי שלא אחשוב שזו המתנה שהוא קנה לי, אלא שהוא יביא לי לפני החג את המתנה שקנה. כמובן שלא הביא, אלא מה? בסוכות הוא שכח להביא אותה... תירוצים מתירוצים שונים. שיקר ואמר שקנה לי צמיד זהב. אח"כ הצמיד נשבר והיה צריך להחליף אותו... גיבובי תירוצים ושקרים. לבסוף הודה שלא היה לו זמן ללכת לקנות כי הוא עמוס וטרוד, אבל אוהב אותי... חבל"ז... במשך יותר מחודש אכלתי את עצמי במחשבות נוראות - אם היה אוהב אותי היה בוודאי מונע ממני את הכאב הזה, הרי הוא יודע (אמרתי לו במפורש מספר פעמים) כמה שאני פגועה מכך. ולמרות זאת לא מוכן לתת כלום. אתמול נתתי לו אולטימטום. או שהוא מקיים את הבטחותיו מהעבר ומספק את שתי המתנות שהבטיח להביא או שאני פשוט אסיים את הקשר איתו, ושלא יטרח להתקשר אלי שוב ללא המתנות המדוברות. הבהרתי לו שאני מאוד אוהבת אותו ורוצה אותו כבן זוגי לחיים, אבל אני פשוט לא מסוגלת להיות בקשר כזה. זה לא המתנות שאני צריכה. הייתי מאושרת גם אם היה קונה לי מתנה בעשרים שקל. את הנתינה שלו אני צריכה. אם הוא לא נותן לי מתנות זה מתפרש אצלי כזלזול וכחוסר באהבה, בעוד שהוא די אדיש לכך, ומראה את אהבתו בצורות אחרות לטענתו. הגעתי למסקנה שהוא לא מסוגל לתת. במיוחד הקטע עם הספר, אני לא יכולה אפילו להעלב כמה שזה ביזארי. ואין לי וגם לו כל הסבר לכך. אז לעזוב גבר בגלל שהוא לא מסוגל לתת מתנות? בגלל קמצנות? (אני לא נכנסת בכלל לסיפורי הטיפים למלצריות... אין כאלו.... וזו פאדיחה לצאת איתו. כן, יצאנו במשך ששת החודשים ארבע פעמים ליציאות זולות והתעקשתי שישלם....). אני פשוט מרגישה שאני מוכרת את עצמי בזול מדי...
התאהבתי בקמצן. פשוט כך. ואני סובלת ממנו כבר חצי שנה. אני מפרשת את חוסר הנתינה שלו כחוסר אהבה כלפי, למרות הכחשותיו. איפשהו בפנים אני יודעת שהוא אוהב אותי ושזה לא קשור אלי. אבל קשה לי להתגבר על הצורך הזה לקבל ממנו, ואני לא יכולה להמשיך הלאה. כשהתחלנו לצאת הוא הבטיח לי מתנה מאוד גדולה ליום הולדתי. כמובן שלא קיבלתי אותה עד היום בתירוצים שונים. לאחר ששוחחנו על נושא הנתינה שלו מספר פעמים, הוא הבטיח לקנות לי ספר. הוא אכן הלך וקנה את הספר. אבל כל פעם היו לו תירוצים למה לא לתת לי אותו. שבת אחת הוא מגיע אלי עם הספר. אחה"צ אני רואה אותו שוכב על הספה וקורא בו. לא אמרתי כלום, חיכיתי לראות איך העניינים יתפתחו. במוצ"ש... הוא פשוט לקח את הספר איתו!!! התגברתי על הבושה ושוחחנו על כך, הוא לא יודע איך להסביר את התנהגותו הביזארית. חצי שנה שאנו יוצאים ואוהבים מאוד, חברים הכי טובים, אבל מעולם לא הביא לי מתנה. לפני ראש השנה החלטתי לדבר איתו שוב על הענין ואמרתי לו שאני מצפה לקבל ממנו מתנה לחג. שזה מאוד חשוב לי. הוא נזף בי על כך שלא בטחתי בו. בערב החג רבנו וניתקתי את הקשר , שוב... אז הוא מופיע אצלי בבית בערב חג ממש עם זר פרחים בעשרים שקל (לא לזלזל, זה היה מאמץ מיוחד. באמת שאני לא זילזלתי, זו היתה התקדמות). וכן, אמר לי שלא אחשוב שזו המתנה שהוא קנה לי, אלא שהוא יביא לי לפני החג את המתנה שקנה. כמובן שלא הביא, אלא מה? בסוכות הוא שכח להביא אותה... תירוצים מתירוצים שונים. שיקר ואמר שקנה לי צמיד זהב. אח"כ הצמיד נשבר והיה צריך להחליף אותו... גיבובי תירוצים ושקרים. לבסוף הודה שלא היה לו זמן ללכת לקנות כי הוא עמוס וטרוד, אבל אוהב אותי... חבל"ז... במשך יותר מחודש אכלתי את עצמי במחשבות נוראות - אם היה אוהב אותי היה בוודאי מונע ממני את הכאב הזה, הרי הוא יודע (אמרתי לו במפורש מספר פעמים) כמה שאני פגועה מכך. ולמרות זאת לא מוכן לתת כלום. אתמול נתתי לו אולטימטום. או שהוא מקיים את הבטחותיו מהעבר ומספק את שתי המתנות שהבטיח להביא או שאני פשוט אסיים את הקשר איתו, ושלא יטרח להתקשר אלי שוב ללא המתנות המדוברות. הבהרתי לו שאני מאוד אוהבת אותו ורוצה אותו כבן זוגי לחיים, אבל אני פשוט לא מסוגלת להיות בקשר כזה. זה לא המתנות שאני צריכה. הייתי מאושרת גם אם היה קונה לי מתנה בעשרים שקל. את הנתינה שלו אני צריכה. אם הוא לא נותן לי מתנות זה מתפרש אצלי כזלזול וכחוסר באהבה, בעוד שהוא די אדיש לכך, ומראה את אהבתו בצורות אחרות לטענתו. הגעתי למסקנה שהוא לא מסוגל לתת. במיוחד הקטע עם הספר, אני לא יכולה אפילו להעלב כמה שזה ביזארי. ואין לי וגם לו כל הסבר לכך. אז לעזוב גבר בגלל שהוא לא מסוגל לתת מתנות? בגלל קמצנות? (אני לא נכנסת בכלל לסיפורי הטיפים למלצריות... אין כאלו.... וזו פאדיחה לצאת איתו. כן, יצאנו במשך ששת החודשים ארבע פעמים ליציאות זולות והתעקשתי שישלם....). אני פשוט מרגישה שאני מוכרת את עצמי בזול מדי...
) ) יושבים רגע את עלולה לגלות שאת יכולה להיות שקטה יותר, לא תנסי להוכיח מה שווייך תצאי מהדפוס הכפייתי של לרצות את מה שכנאה לא נוכל.... היי את ובלעדיו. והכי חשוב אל תירצי לשנות אותווווו!!!! מפה אולי תגיע התשובה לשאלתך אולי....
