קמפיין שלילי

[דיסקו מאנייק]

קמפיין שלילי

לאחרונה לאור המציאות הטכנולוגית שהציבור כבר אינו פאסיבי כבעבר אלא מביע את דעתו גם על פרסומות עלו כמה קמפינים שהביאו לתוצאה הפוכה מיועודם. ראשית הפרסומות של הוניגמן וקסטרו בירושלים שחתכו את ראשיהן של הדוגמניות בפרסומן אשר גררו מחאה בציבור. בהקשר זה גם עמותות כמו אדי והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים חטפו ביקורת ברשת. זה המשיך בקמפיין של מסטיק עלמה שעשה את אותה פעולה רק הפוכה והציג את הגברים כקופים. או לחילופין הקמפיין של לחמן שבז בהתנשאות על משתמשי התחבורה הציבורית. נראה כאילו משרדי הפרסום חיים בעידן של לפני שלוש ארבע שנים שבהם אין חשיבה מה הציבור (או חלק מהציבור) חושב על הפרסומת אלא רק מה הלקוח המפרסם יחשוב על הפרסומת .

 

[זיו מזרחי]

לכאורה לא אמורה להיות דיכוטומיה

בין הלקוח לציבור. כלומר, ההיגיון אומר שלקוח יעדיף פרסומת שתקדם את הדימוי של המותג שלו, ולא כזו שתעורר כלפיו אנטגוניזם בקרב הציבור. עם זאת, כמה מהדוגמאות שהעלית מוכיחות שלא תמיד זה המצב.

 

[דיסקו מאנייק]

הלקוח מפנה את הפרסומת

לקהל לקוחות יעודי (תושבי ירושלים,חילים משוחררים וכ') ומתעלם מהאנטגוניזם של הפרסומת מחוץ לקהל היעד המקורי שהוא תכנן אליו.