*קלף המוות{הובא מהרשתות השונות}*
קלף המוות מייצג את אחד השלבים בהתפתחות הרוחנית של השוטה. השוטה צועד בדרך להארה דרך 22 השלבים אותם מייצגים 22 קלפי הארנקה הבכירה של קלפי טארוט. קלף המוות מייצג את השיעור הראשון שהמאסטר לומד. כאן הוא לומד להכיר בחשיבות אנרגיית המוות בחיינו, ולפני שאתם מחווירים וסוגרים את המחשב, "ליתר בטחון" ותוך כדי כך, מקישים על העץ הקרוב, לא, אין הכוונה למוות פיזי, כי אם ליכולת שלנו להתמודד עם שינויים בחיינו.
המיתוס מצייר את המוות כאנרגיה שנוצרה ביום היוולדנו ואשר הולכת אתנו לכל מקום. היא ממוקמת בטווח של הושטת יד והיא תמיד דרוכה ומחכה ליום בו היא תהיה חזקה מספיק בכדי לקחת אותנו לעולם שכולו טוב.
אנרגיית המוות היא שם. כל הזמן ואנו אמורים לדעת זאת! אולם, היא אינה נמצאת בטווח נגיעה כדי להפחיד אותנו, אלא כדי להזכיר לנו שהחיים קצרים וזמננו מוגבל. המאסטר מבין בשלב התפתחות זה כי הוא לא יחיה לנצח, וכי הוא חייב לפעול בתחום הזמן שהוקצב לו. לכן הוא חייב לפעול ללא דופי כדי להפוך למואר לפני שהמוות ישיג אותו. המאסטר מבין כי הוא אינו יכול להיות שאנן, להתעלם מהסימנים שהחיים והיקום נותנים לו, לבזבז את זמנו על מערכות יחסים לא נכונות, על התמכרוית, על טעויות של שנים בהרגלים לא נכונים. הוא לומד לשלוט על הנתיב שלו ומתרכז בעבודת הניקיון הפנימי.
כולנו מפחדים מהמוות, אולם אף אחד מאתנו אינו מאמין באמת כי הוא יגיע. אנו שאננים לגבי החיים שלנו ולוקחים את חיינו כמובן מאליו, כאילו יום זה לא יגיע. אנו מרשים לעצמנו "להתפנק" במקום לסלוח, לשכוח, לסגור ולהתחיל את הדבר הבא: אם ביחסנו עם אחרים ועם עצמנו ואם בכל תחום.
באופן מפתיע, במקום להתעורר מנוכחות המוות בחיינו, אנו מתכחשים לו ויחד עם זאת מתכחשים לחיינו ו"נרדמים".
הקלף בא להראות לנו כי אנו צריכים להתמקד ברצונות והחלומות שלנו ולשאול את עצמנו: אם היו מודיעים לי שנשארה לי רק חצי שנה לחיות, אם הייתי זוכה בסכום כסף, מה הייתי עושה?
אנו צריכים באמת להבין כי אנו לא נחייה לנצח, וכאשר נבין זאת נפעל נכון יותר בחיים שלנו.
דוגמא טובה ניתן למצוא בפגישה מחודשת בין הבן לאביו לאחר 30 שנה בהם הקשר נותק בעקבות סכסוך מתמשך. הפגישה מתרחשת בבית חולים וזאת כיוון שהאב חולה במחלה קשה או סופנית. 30 שנים של סכסוך וכאב נגמרים באותו הערב וזאת כיוון שהאב עומד למות. נשאלת השאלה - מדוע זה לא קרה לפני 30 שנה מדוע שניהם בזבזו 30 שנים מחייהם, וכעת נשאר להם זמן מועט להיות אחד עם השני.
קלף המוות קורא לשואל לא לפחד
אבל לא על המוות רציתי לדבר, כי אם על שנה חדשה, על החיים. כאשר אני חושב על שנה חדשה קשה לי שלא לחשוב על השנה החולפת. אני שואל את עצמי: שנה חלפה, יפה, אבל האם אני מוכן לשנה החדשה. האם הכל בשנה הקודמת הסתיים, מה אני "גורר" לשנה הזו ומה אני משאיר פתוח ומה צריך לסיים. שוב אינני יכול שלא להעלות את תמונת קלף המוות למול עיני והפעם להתבונן במשמעות נוספת הקיימת בו, כקלף המייצג את השינויים בחיים. ברור לי כי לפני שאתחיל את השנה החדשה השנה הישנה צריכה באמת להסתיים, או אם תרצו - למות.
המוות הוא חלק מהחיים, הוא נמצא בכל מקום והוא מייצג יותר מהכל את השינוי הנחוץ בחיינו כדי שתהליכים יחלו. בטבע נמצא אותו בכל מקום: יום הופך ללילה והופך ליום, קייץ מתחלף לסתיו, חורף, אביב וחוזר להיות קיץ, שערות נושרות ובמקומן צומחות אחרות. השינוי נמצא בכל מקום, בכל תהליך והוא הכרחי. בלעדי השינוי דבר לא יזוז והכל יהיה תקוע. אנו יודעים כי עלינו לאמץ את השינוי, אבל מדוע, מדוע אנו מפחדים מהשינויים בחיינו פחד מוות? מדוע איננו יכולים לקבל אותם כהזדמנויות להתחלות חדשות? מה כל כך מפחיד?
הפחד שלנו משינויים נובע מהפחד שלנו מהמוות, ואם עוד לא התרגלתם למילה "מוות" - הגיע הזמן שתתרגלו - זה לא נורא כמו שזה נשמע. בשונה מהחיות, אשר פועלות מתוך אינסטינקטים, אנו יצורים תבונתיים בעלי מודעות. אנו יודעים כי אנו עומדים למות, כי לשם בסוף נגיע ולכן כל שינוי מזכיר לנו את המוות ונתפס אצלנו כעוד צעד אל אותו הסוף האיום והמוחלט. למעשה הפחד מהמוות גורם לנו לאבד את החיים וכמה אירוני הוא שדווקא במקרים בהם אנשים מקבלים את הבשורה המרה, כי הם עומדים למות, דווקא אז הם מתחילים לחיות.
קלף המוות הוא קלף השינויים בקלפי טארוט. הוא מלחיץ את כל הקלפים האחרים וגם את השואל וקורא לשואל לא לפחד! לא לפחד מהשינוי, לאמץ אותו.
כאשר אנו מדברים על המוות, חשוב כי נבין את תהליך האבל. המוות הנו תהליך בו דבר מסתיים בחיינו ודבר אחר מתחיל ותופס את מקומו, זהו תהליך טבעי אשר מתרחש אין סוף פעמים במהלך חיינו ובכל תחום. אולם, כדי שהמעבר יהיה נכון חשוב להכיר בחשיבותו של האבל. האבל הנו תהליך בלתי נפרד מהמוות. הטקס של האבל הנו חלק חשוב בתהליך המוות והוא חיוני לנו כדי שיתאפשר לנו לעבור לשלב הבא. זהו תהליך אשר עוזר לנו להפנים את העובדה כי אין לנו את הדבר הקודם ולהיפרד ממנו, בכדי לתת לצורך בדבר הבא להתעורר.
טקסי אבל קיימים גם בצמתים חיוביים של חיינו והגיע הזמן שכפי שאנו משנים את תפיסת המוות בחיינו, אנו נשנה גם את תפיסת האבל. הגיע הזמן שנתחיל ללמוד להתאבל לא רק על מה שאנו לא רוצים לאבד בחיינו, אלא גם על הדברים שאנו רוצים שילכו. כך למשל מסיבת רווקות הנה טקס של אבל, ולשם שינוי אנו מתאבלים בו על הרווקות - על הדבר אותו אנו מבקשים לאבד.
