קללות

איליין

New member
קללות

בוקר טוב לכולם (אני מקווה), אז הבעיה שלי היא כזו, אני גרה עם החבר שלי כבר למעלה משנה (אני גרושה וגם הוא) כמובן ששני הילדים שלי איתי ושלו באות עלינו בסופי שבוע. טוב בכל מקרה הרבה פעמים הוא מתעצבן ואומר דברים מעליבים ואחרי זה הוא הולך לישון וכשהוא מתעורר הוא לא זוכר מה אמר או זוכר אבל לא עושה מזה עניין ולמען האמת זה מתחיל לעלות לי על העצבים, שאני זו שכל פעם צריכה לספוג ולהמשיך הלאה בלי התנצלות בכלל. אז אתמול בלילה (בשעה 02:00) השעות המועדפות עליו איכשהו מתוך הוא התחיל להתווכח איתי ואמר אתם כולכם דפוקים!! הכוונה היא לי ולילדים... וזו בהחלט לא הפעם הראשונה שהוא מחלק לנו מחמאות...ושתבינו הבנות שלו הם מודל לחיקוי מבחינתו לילדים שלי אבל הן רחוקות להיות מושלמות ולמרות זאת אני מקבלת אותם עם הרבה קושי וסובלנות...
 

shir23

New member
איילין!

אני מצטערת מראש אם אני יפגע בך. אבל למה את נשארת וסובלת את זה אם לא טוב לך. למה את לא מאמינה שמגיע לך משהו טוב יותר, חבר שמקלל וצועק הוא לא חבר אמיתי למה את איתו???
 
אלימות מילולית ../images/Emo122.gif

בניגוד למה שנכתב פה, אני לא באה אלייך בטענות "למה את סובלת את זה". גם אני הייתי שם ולפעמים קשה לצופה מצד להבין את המורכבות של הבעיה והקושי הנפשי לצאת מהמעגל הזה. אבל אני מסכימה שאת חייבת את זה לעצמך ולילדייך. אני חוששת שזה רק ענין של זמן עד שגם הם יהיו מטרה לקללות. אלימות מילולית מכאיבה מאוד והורסת את ערך העצמי שלך. בוודאי שאת לא צריכה להמשיך לספוג ולא צריכה להבליג. אפילו אם הוא היה מתנצל הרי לא מדובר בהתפרצות חריגה וחד פעמית. צריך להיות פה שינוי אמיתי בהתנהגות שלו אך אין טעם ש*את* תנסי לשנות אותו, זה אף פעם לא מצליח. השינוי צריך לבוא מבפנים, ממנו, ולשם כך הוא צריך להכיר בכך שיש פגם בהתנהגותו אלייך אבל מדברייך עולה שהוא חושב שהכל בסדר אצלו. אני לא מאמינה לו שהוא לא זוכר. לעומת זאת, את כן יכולה (וחייבת לדעתי) לנסות לשנות את התגובות שלך להתנהגות הזו. אל תמשיכי לקבל את זה, להבין את זה ולסלוח לו. הסבירי לו שאינך מוכנה שידבר איתך בצורה כזו, תדרשי ממנו את הכבוד וההערכה שאתה ראויה להם ואל תוותרי גם אם זה אומר לסיים את הקשר. אני מקווה שיש לך מעגל תמיכה מעבר לפורום הזה כי התהליך יכול להיות ארוך, כואב וקשה. אני לא אהיה מופתעת אם הוא יתנער מאחריות ויאשים אותך כי את "מעצבנת" אותו, "לא מבינה" אותו ועוד שלל שיטות להפוך את הקורבן לאשם. אני גם מאמינה שבחלק מהמקרים, אחרי האלימות המילולית מגיעה האלימות הפיזית. אני מכירה את זה על בשרי היטב מבנזוגי הקודם |סהדגש|. גם הוא היה מקלל אותי, אומר לי שאני דפוקה או זבל או טפשה. ואחר כך היה מתחרט ואומר שהוא מצטער ושזה לא יקרה שוב. וכמובן שברגע שהוא היה מתעצבן זה היה קורה שוב. אותו דפוס התנהגות כמו גבר מכה. וכשרציתי לעזוב אותו הוא היה מאיים לפגוע בי ו/או בעצמו. זה קשה למצוא את הכוחות ואת האומץ לשבור את המעגל. אני מאחלת לך הרבה כח והצלחה.
 
למעלה