בסדנת התאטרון שלי
כתבה שחקנית סצנה מחייה. הסצנה היתה על אונס שחוותה בילדותה בידי הסבא שלה שלימים התגלה שחיי את חיו כפדופיל. לכשסימה לקרוא התגובה הטיבעית הייתה של אמפתיה וחיבוקים, בצד החיבוקים היה לי ברור שעד כמה שאפשר לשנות אץ המשקל של החוויה הזאת בחייה כך שלא תנהל אותה כפי שניהלה אותה היום, חיבוקים אפמטיה ודמעות לא ישנו זאת. החלטנו באותו הרגע לבצע איפרוביזציה על הקטע. הבמאי הכישורנו ( הוא הבמאי של כינים ורעב תמונע ) הגדול חילק תפקידים. אני שיחקתי את הסבא הפדופיל המטריד,,,,,,,, אכן תפקיד מתריד. במהלך האמפרויזציה נתתי מימד כמעט דמוני לצד האובססבי של הפדופלי, לצד שהופך את הסבא לנישלט על ידי כח גדול מימנו. ההיצמדות לאובססיה היתה דומיננטית על המיניות, לא ריציתי להיות/לא יכולתי להיות זה שאונס את השקחנית/ילדה. ובכל זאת היגענו, אני והחשקנית לקטע של מגע פיזי, פעלתי כמו בטראנס, מרגע שנגעתי בה נגיעה רכה של פיתוי, הפכה הילדה/שחקנית מילדה עליזה שקופצת בחבל, שמקנטרת את כל האחרים שמתגרה בכל האחרים, לילדה כנועה, מאיומת מפוחדת נטולת כח התנגדות, מתרפסת, שבפסיביות נטנה לי לבצע בה את כל מאויי כסבא, אני באתי אליה בפיתוי רך, אבל הכניעה שבה הפעילה את הוציאה מימני את את האגרסיביות, את היצר הדמוני. אולם החזרות קפא כשכולם מסתכלים בנו. היא נעוצה לרצפה על ידי, אני יושב עליה ושולט בה פיזית ומנטלית. הכי קשה היה לי מבטה החלול, הריק, הרוצה להתחבא, הרוצה להמחק. ברגע מסויים התחלתי לחוש סלידה מעצמי על העומק שבו נכנסתי לתפקיד, הסקתי את הסצנה ואימתי את השחקנית בחיבוק חם. היה לזה המשך של לילה לבן ורגיש אבל זה כבר סיפור אחר. אין לי ספק שחוויה זו עיצבה חלק מהעדפות שלי לגבי הסאביות שלי. אינני יכול להיות עם סאבית שמשהוא בה מקרין את מה שחוויתי את מה שראיתי אצלה. פגשתי פעם סאבית כזאת ומהר מאוד זה הפך לכמעט יחסי אבא/בת מה שניטרל לגמרי את הייבטים המיניים ואת יחסי דום סאב. היא מצאה לה דום אחר. אני נשארתי בתפקיד אבא/אח גדול עד היום. אין לי שום מסקנות להסיק מהסיפור, או צורך להכליל ולהקיש משם ליחסים אחרים, רק רצתי לספר סיפור שהתעורר בי בעקיבות החשיפות הרגישות והעדינות ששותפנו בהם. תודה לכם. לאחר מכן
