זה לא העניין.
אם אתה צורך בסך-הכול די אומגה-3 ולא מגזים עם האומגה-6, לא אמורה להיות בעיה (ובמאמר מוסגר, רוב הטבעונים צורכים יותר מדי אומגה-6 ועדיין מסתדרים. אך לא הייתי ממליץ על כך).
העניין הוא שבכל כף טחינה (כף, לצורך זה, שווה 15 ג') יש כ- 3.5 ג' אומגה-6 (ו- 0.1 ג' אומגה-3).
כלומר, שתי כפות טחינה שוות 7 ג' אומגה-6. שלוש כפות שוות 10.5 ג' אומגה-6.
בכל כף (15 ג') של זרעי פשתן יש 3.4 ג' אומגה-3 וגרם אחד (או 0.9 ג' למתקטנן) של אומגה-6.
אלא מה? שני דברים:
1. לא כדאי להרבות בזרעי פשתן (כלומר, מעבר לשתיים-שלוש כפות), מאחר שהם מכילים
רעלנים (נדמה לי שאתה מכיר את תוכן הקישור). אמנם יש גם צ'יה, אבל צ'יה מכילים פחות אומגה-3 וגם יש לקחת עבורם משכנתה חודשית.
2. מזונות כגון דגנים מלאים, חומוס, אגוזים/גרעינים ושמני מאכל (בעיקר סויה, חמניות, זרעי ענבים, שומשום ותירס (ועוד פחות נפוצים). אבל גם שמן זית, במידה פחותה) גם מכילים אומגה-6 וכלום אומגה-3, וצריך לקחת את זה בחשבון, כי לא חיים על טחינה לבדה (נכון, קיוטי?
).
בסופו של דבר, ממליצים על יחס של 1:4 (לטובת אומגה-6) ופחות. כלומר, שתי כפות טחינה גולמית שוות 7 ג' אומגה-6, דבר המצריך לפחות 1.75 ג' אומגה-3 כדי לשמור על המאזן. וכיוון שישנם מזונות נוספים, הצורך גדל בהתאם.
לכן ההמלצה היא על כף גדולה (15 ג') של זרעי פשתן ביום. כך אתה מקבל 3.4 גרם אומגה-3 ו"מותיר" לעצמך מכסה של כ- 12.5 ג' (בניכוי הגרם שבא עם הפשתן) אומגה-6.
אז אם אתה ממש מקפיד ששאר המזונות מלבד הטחינההלא יהיו עשירים באומגה-6, שלוש כפות. אם לא, כדאי להסתפק בשתיים.
ואם אתה רוצה להתפרע עם הטחינה ועדיין לא להרגיש שאתה חוטא בחוסר-איזון, קח תוסף DHA ושכח מהגבלות וחישובים.
אמנם פליאוליסטים יטענו שגם עם עקיפת הצורך בהארכה פנימית של אומגה-3 כדאי לצמצם אומגה-6 (מאחר שהוא פרו-דלקתי), אבל הם מעניינים לי את הרקטום, אז ממש לא אכפת לי.
ועכשיו שתי שאלות:
1. האם באמת היית חייב לגרום לי לצאת חשבונאי תזונה היפוכונדר?
2. גידי, בטח אתה קורא את זה. אני מקווה שתשובת השומן/פחמימות שלך הייתה מיועדת לגבי בלבד, כי רק למענך לא כתבתי בתגובה המקורית "שומן", אלא הסתפקתי בתיאור עושר (ואושר, עד עצם היום הזה) קלורי.