קיץ מלא עניינים

קיץ מלא עניינים

שלום יקרות שלי,

המון זמן לא כתבתי. אבל, קוראת אתכן. אחריי חורף מלא עניינים הגיע קיץ ואיתו העניינים שלו. לפניי כשבועיים התגייס הבן הבכור שלי. הוא בן 20. למד ועכשיו התגייס. אחריי שנים של חוסר פרגון וחוסר חיבוק פתאום בכה בבו"ם שהלב שלי נקרע. ואני ? משתדלת לחנוק את דמעותיי. בקושי רב. בסופו של דבר כשנפנף לשלום ונבלע לתוך האוטובוס לא התאפקתי יותר....
המימרחית, מסיימת י"ב. (כשדחה את הגיוס לא הפנמתי שיהיהו לי שניי ילדים בצבא בו זמנית !!!). בבגרויות, בהתבגרות, בלופ עם עצמה. מתגייסת בתחילת ספטמבר, אחריי שהצליחה לקבל דחייה. תתגייס לחיל האוויר ותצא לקורס בבסיס ליד אילת במשך חודשיים?!!!!!!!! צפו לקיטורים!
הקטנה סיימה חטיבת ביניים. עולה לתיכון. לא התקבלה למגמה שרצתה. גם כאן הייתה דרמה לא קטנה. וגם היא מתבגרת בשבוע הבא יוצאת לקורס מדצ"דים ל-5 ימים ונישאר רק עם המימרחית.
ואני ?!?! מה זה אומר אמא לילדים גדולים. איך האימהות שלי משתנה. לבכור האריכו את הטירונות בשבוע כדי להגדיל כלא כדי לתת מקום לסודנים. והוא מבואס בטלפון. מה עושים בכלל עם הודעות כאלו ??!!!
אני רוצה לשוחח עם אמא שלי ולהתייעץ איתה. יש לכן דרך ?!!

תודה שאתן פה.
 
שמחות קטנות של יום חולין !!

פרופורציות מותק !! תקטרי כאן כמה שאת רוצה - את יודעת שהיתרון הגדול ביותר הוא העובדה שאפשר לדלט את זה ..:)) כן, עושה רושם של סוג של לונה פארק רגשי עבורך. מצד אחד שמחה ומצד שני קיטורים. את יודעת מה? זה בסדר וגם השני בסדר. אלה התבלינים של החיים. כן, בתוך האוכל היומי שלנו חסרים התבלינים האלה של שמחה אמיתי ואושר אמיתי וכשהם מגיעים קשה להכיל אותם עד הסוף - שם בקצה, חסרה לה אמא שתגידי לה : תראי אמא, רציתי רק שתראי ותהיי גאה. כן, בשבת אמרתי למישהו בטלפון שאני אספר לאמא אחה"צ משהו. לא הבנתי במקום - אז כן, אמא חסרה בכל זוית ובכל פינה. שאני אגיד לך בואי תתיייעצי כאן - זה בסדר גמור ומטבע הדברים זה ברור - אבל כמו תינוק אני כמוך ארקע ברגליים וארצה את אמא - תמיד.

מה עושים עם הקיטורים ועם השמחות כשאמא לא בסביבה? אני יכולה לספר לך מה אני עושה...אני כותבת, אני כותבת וכותבת ושוב כותבת. מצאתי שעבורי זה סוג של שיחה. נכון, היא לא עונה ולא מחבקת אבל לפחות היא מקשיבה....והיא לא נעלמת כי השכנה לא קראה לה לכוס קפה.
אפשר גם לנסות לחשוב מה אמא הייתה אומרת וחושבת על זה - לפעמים זו דרך להתמודד ולקחת אוויר להמשיך הלאה ולפעמים אם ממש קשה ודמעות יעזרו - מותר גם את זה....אף אחד לא אסר על הדמעות להכנס פנימה. אבל תבואי לקטר - שאני לא ארגיש הקוטרית היחידה והאומללה.....

הוריקן
 

אשבל1

New member
את מקסימה


כתבת כל כך יפה, ובתוך הכאב העצום את מוצאת כוחות לתמוך באחרות, ולברך את החוגגות , ממש לא מובן מאליו
 

אשבל1

New member
בהצלחה לכל השלושה בהתחלות החדשות


ולך
, ותמיד מוזמנת להתייעץ איתנו.
 
תודה שאתן פה

אני תמיד אדע שזה פורום הולדתי (תרתיי משמע). כרגע פעילה יותר ב"הורים למתבגרים" וב"הורים לחיילים" - פגשתי שם מכרה וותיקה מהפורום הזה. אני יודעת שאתן פה עבורי תמיד. ואני מקווה שזה הדדי.
ואכן, התחלות חדשות בעצם לחמישתנו. כי ההורות שלנו משתנה בעקבות ההתבגרות שלהם. דברים לא יכולים להישאר עם ילדים קטנים ועם ילדים מתבגרים אותו דבר. וכנראה, טוב שכך. זוהי דרכו של עולם.
 
למעלה