קיפודות
- פותח הנושא חוכמית
- פורסם בתאריך
אני מעריצה אותך, ואני מדברת על
רמת חיפוש פוסטרים לחדר
אז ככה. הקיפודות הלכו קצת לאיבוד, יחד עם השכל של המחשב. הוא "קצת" לא בסדר. וגם אני. ורציתי להגיב לך ממזמן אבל הוא לא נתן לי. לא מדברת איתו יותר. או שכן. בכל מקרה, איתך כן. אבל בכל אופן. הרשי לי לדבר איתך דרך מייל או טלפון <וכן, אתקשר בקרוב> כי ככה לפחות לא אהיה באינטרנט יותר מדי. אני כן אקרא את מה שתכתבי לי פה. ואני אוהבת מגילות. אבל לא אגיב. אל פחד. you are in my heart, ותגובות יעשו בדרך אחרת. שלך, אוהבת עם אין סוף סימני קריאה, שני. <בבקשה שיעבור מבלי שהאינטרנט יתנתק קודם...> ותודה. על בכלל. בלי סיבה.
רמת חיפוש פוסטרים לחדר
אז ככה. הקיפודות הלכו קצת לאיבוד, יחד עם השכל של המחשב. הוא "קצת" לא בסדר. וגם אני. ורציתי להגיב לך ממזמן אבל הוא לא נתן לי. לא מדברת איתו יותר. או שכן. בכל מקרה, איתך כן. אבל בכל אופן. הרשי לי לדבר איתך דרך מייל או טלפון <וכן, אתקשר בקרוב> כי ככה לפחות לא אהיה באינטרנט יותר מדי. אני כן אקרא את מה שתכתבי לי פה. ואני אוהבת מגילות. אבל לא אגיב. אל פחד. you are in my heart, ותגובות יעשו בדרך אחרת. שלך, אוהבת עם אין סוף סימני קריאה, שני. <בבקשה שיעבור מבלי שהאינטרנט יתנתק קודם...> ותודה. על בכלל. בלי סיבה.אפשר לגלות סוד? קטן, מבלי שאף אחד
יראה. הילדה קצת פוחדת, את מבינה? הבטחתי לה בלונים, וקוסם, ועוגה. אבל היא עדיין פוחדת, נלחמת בדממה. והיא שומעת ושומרת, ויודעת וזוכרת. היו ימים פחות טובים, היא הסתדרה עם פחות. ועכשיו כשבקושי מצליחה לכתוב, וגם ככה אין לה מה לומר. הכל הולך. וקשה לה לרוץ. היא הרי ילדה. כל העולם לפניה. אז היא עומדת. מביטה שמאלה, ימינה, גם למעלה ומטה. שומרת מרחק מזרים, ומשום מה גם מקרובים. והילדה הזו, כולה שלי, קצת מבולבלת. כי היא חושבת על הרים ואוקיינוסים. יש לה חלומות גדולים לילדה. ואני מנסה להסביר לה כמה דברים. והיא לא רוצה לתת לזמן לעבור. אבל הוא עובר. וכמו שילדים עושים בדרכ, היא נלחמת בשינה, מתחבאת לי מתחת לשמיכה. עכשיו תעני לי. ככה ברצינות. רק אני ואת. מה אני צריכה לעשות? הרי יש בית ספר עוד מעט, והיא תהיה עייפה. וגם אני עייפה מכל הריבים האלה. וגם אני מתבלבלת, וקצת משתגעת. ואני שותקת, אסור לספר, כי אחרת יחשבו שאני אדם אחר. הם הרי טוחנים מי אני ומה אני, ולא מבינים שאני היא אני. לא מישהי אחרת, וגם לא איזו דמות. אלא רק אני. והילדה. מנסה אותי. לבדוק כמה אני חזקה. והיא שוכחת שגם אני הייתי פעם ילדה. והיא, והדממה, ואני עשינו שיחה. ומתברר שגם אני פוחדת. אז מה עושים? הרי הדממה היא ככ חכמה. ואחרי זה יש איזה מישהו שמעיז לגרום לי לכעוס עליה. והרי זה אסור. כי אם היא לא תהיה, מי ייקשר? מי יבין? אז ספרי לי. ואולי אני אספר. אבל באיזשהו יום. אולי כבר אחר. בלבול כזה. ואפילו לא יודעת למה ואיך. שני.
יראה. הילדה קצת פוחדת, את מבינה? הבטחתי לה בלונים, וקוסם, ועוגה. אבל היא עדיין פוחדת, נלחמת בדממה. והיא שומעת ושומרת, ויודעת וזוכרת. היו ימים פחות טובים, היא הסתדרה עם פחות. ועכשיו כשבקושי מצליחה לכתוב, וגם ככה אין לה מה לומר. הכל הולך. וקשה לה לרוץ. היא הרי ילדה. כל העולם לפניה. אז היא עומדת. מביטה שמאלה, ימינה, גם למעלה ומטה. שומרת מרחק מזרים, ומשום מה גם מקרובים. והילדה הזו, כולה שלי, קצת מבולבלת. כי היא חושבת על הרים ואוקיינוסים. יש לה חלומות גדולים לילדה. ואני מנסה להסביר לה כמה דברים. והיא לא רוצה לתת לזמן לעבור. אבל הוא עובר. וכמו שילדים עושים בדרכ, היא נלחמת בשינה, מתחבאת לי מתחת לשמיכה. עכשיו תעני לי. ככה ברצינות. רק אני ואת. מה אני צריכה לעשות? הרי יש בית ספר עוד מעט, והיא תהיה עייפה. וגם אני עייפה מכל הריבים האלה. וגם אני מתבלבלת, וקצת משתגעת. ואני שותקת, אסור לספר, כי אחרת יחשבו שאני אדם אחר. הם הרי טוחנים מי אני ומה אני, ולא מבינים שאני היא אני. לא מישהי אחרת, וגם לא איזו דמות. אלא רק אני. והילדה. מנסה אותי. לבדוק כמה אני חזקה. והיא שוכחת שגם אני הייתי פעם ילדה. והיא, והדממה, ואני עשינו שיחה. ומתברר שגם אני פוחדת. אז מה עושים? הרי הדממה היא ככ חכמה. ואחרי זה יש איזה מישהו שמעיז לגרום לי לכעוס עליה. והרי זה אסור. כי אם היא לא תהיה, מי ייקשר? מי יבין? אז ספרי לי. ואולי אני אספר. אבל באיזשהו יום. אולי כבר אחר. בלבול כזה. ואפילו לא יודעת למה ואיך. שני.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.