קיפאון ובניה

[Yin]

קיפאון ובניה

רשומה חדשה של DYS על קיפאון בלחימה.

ורשומה חדשה שלי על פעולה מקדימה.

 

[סיסטמתי]

קפיאה ושובו של האביר האפל...

אני לא יודע איפה DYS ואם הוא נעלם בגלל ברוגז שלו, או אפליה מתקנת מסוג כלשהו בפרום

אבל כדאי לקרוא את זה בהקשר של הטבח של הג'וקר בבכורת האביר - קופא הקוף ולמה כדאי לעשות לו ספנקינג. וכמובן את מה שכתוב על קפיאה פה.

 

[מיתר נדיר]

באמת? אתה לא יודע?

הנה, אולי זה יעזור לך:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=148&messageid=162877531

 

[סיסטמתי]

כן, מדי פעם זה קורה, אני כבר לא עוקב

אולי כדאי לחשוב על מנגנון אחר לטיפול בכותבים שאינם משביעים את רצון הפורום? למשל הגבלת הודעות ליחידת זמן, Quota של הודעות בהתאם ל- Scoring של איכות ההודעות.
יש מלא מגננונים שאפשר לחשוב עליהם וליישם בעזרת מתכנתי העל של תפוז כך שמצד אחד לא יועמסו המנהלים ומצד שני לא תהיה טענה לטרולי הפורום.

 

[Aquamarin]

תפוז אפילו לא מכניסים אפשרות עריכה, אז זה?

 

[ש מים]

הנה מצאת עבודה חדשה!

לך על זה!!

 

[מיתר נדיר]

אתה מוזמן להעלות הצעות אלו בפורום משוב.

מן הסתם, לנו כמנהלי פורום אין הרבה מה לעשות בנדון. אפילו הצעה טריוויאלית של רני לראות בסוף החודש סטטיסטיקות של צפייה מסוכמות לפי משתמש, לא נענתה.

 

[ransuru]

לימוד נכון

קפיאה מתרחשת הרבה גם בצפיה בילדים ומבוגרים כשהם חויים חויה טובה כמו סרט טוב או הפתעה טובה וגם כשמנסים לפנות ניורונים לעיבוד כמו בפיתרון בעיה ולא רק במצבי שרידה.
הרבה פעמים פשוט חושבים לאט במצב חדש והאגו מאיץ באדם להגיב מהר יותר ללא מחשבה ומה שחסר הוא מעט ניסיון עם הרשות לעשות טעויות במהלך שיעור או תרגול והגורם לבעיה נעלם.

שרון

 

[סיסטמתי]

שרון, אני לא מתייחס למצבי לימוד...

הטענה שלי (ושל אחרים) שהכניסה למצב השרדות היא בלתי ניתנת לתרגול מכיוון שיתכנו אין סוף מצבי סטרס שמובילים אליו - אם תתרגל תגובה לסכין מה שיבנה לא יהיה אפקטיבי לתגובה לאקדח, או חרב, או לדוב גריזלי.
וברגע שנכנסת למצב הזה, תרגול של יציאה ממנו הוא לא ממש רלוונטי, מכיוון שהיציאה ממנו (עומד או שוכב) תלויה בעיקר ביריב.

שים לב לקרב האחרון בין סונון לסילבה, סונון נכנס לקפיאה מיד אחרי הברך של סילבה ושם זה נגמר. לפעמים הפעמון מציל אבל ברוב הפעמים מי שנכנס לקפאון לא יוצא ממנו בעצמו. גם במצבי קרב, עובדים בזוגות או בחוליות כדי שאחד יוכל למשוך את השני אם הוא קופא.

במידה מסויימת אני חושב שיש אשליה גדולה בנסיון לתרגל מצבי סטרס. אתה תמיד יודע שזה משחק ויהיה לו סוף טוב. אבל במצבים אמיתיים כשיש חרא אמיתי מולך, אני לא בטוח שזה מתורגם.

לגבי הטענה של DYS שניתן לעשות שינוי תפיסתי קוגניטיבי של האיום וכך לא להגיע למצב הזה בכלל, קשה לי. מכיוון שאני לא סוגסטיבי מספיק ויש לי נטיה בלתי מתפשרת לשינאת סיכון. אולי זה סוג של פתרון עבור חלק מהאוכלוסיה, אבל עדיין נראה לי שהוא מסתכל על העולם דרך משקפיים של טורף ולא של נטרף.

 

[ינוקא1]

הצעה :

בעזרת תרגול תודעתי אתה יכול לתרגל כמעט כל מצב.

אתה יכול באופן "מלאכותי" להיכנס לפחד , ואתה יכול באופן מלאכותי להיות "אמיץ".
אתה יכול באופן מלאכותי לשמוח , ואתה יכול באופן מלאכותי להיות עצוב.

מבחינתי זה חלק בלתי נפרד מהצ'י גונג אותו אני מתרגל :
כי בדיוק כפי שבצ'י גונג יש "מרכז" ויש "השתנות" (אלו מבחינתי העקרונות הכוללים הכל).
כך גם כל מצבי הרוח הללו הן "תנועות" שעל מנת לתרגל אותן מבלי לאבד שיווי משקל אתה צריך ליצור "מרכז".

רק שהמרכז הפיזי נמצא בדאן טיין , בבטן התחתונה , ועל מנת לשלוט בתנועות הפיזיות אתה צריך שהמרכז הזה יהיה חזק ויציב.
ואילו המרכז הרגשי נמצא באיזור הלב , ועל מנת לשלוט בתנועות הרגשיות אתה צריך שמרכז הלב יהיה שקט ויציב.

(אתה יכול לעשות זאת דרך מדיטציה , ואתה יכול לעשות זאת בדרך "מגניבה" הרבה יותר :
ללכת ללמוד משחק !
כי דרך לימוד משחק אתה מתרגל כניסה לתוך מצבי רוח ודמויות ויציאה מהם).

 

[ינוקא1]

נ.ב.

אחד מהספרים ה"רוחניים" שאני מאוד מחזיק ממנו - "התקדשות" מאת אליזבת הייך מדבר על זה.

 

[סיסטמתי]

לצערי יש לי כמה מגבלות...

אני לא יכול באופן "מלאכותי" להכנס למצבים - אני מגיב בצורה אותנטית ואין לי שום רצון "לשחק" אותה, או לחפש בכוח פרשנויות אחרות של המציאות.

אני גם לא יכול לעשות לעצמי דברים בסגנון של הברון מינכהוזן כמו למשוך את עצמי מהביצה על ידי משיכה בשערותי (הספורות).

תרגול של הדאן טיין עושה לי גאזים, באמת! ולא ברור לי איך שליטה בהפלצות יכולה לקדם אותי כאדם (אלא אם הן חזקות מספיק בשביל לדחוף אותי קדימה).

המרכז הרגשי (שלי לפחות), נמצא במוח באיזור הקורטקט האינסולרי כנראה ולא בלב. בליבי הקר, יש בעיקר אוטם שנובע משומן אווזים מהתקופה שניתן היה עדיין לפטם אותם ואני מניח שהוא יטופל מתי שהוא באופרציה המקובלת היום (סטאנט).

עשיתי צ'יקונג הרבה שנים, ואני עדיין עושה אותו בעיקר בתוך הסאונה היבשה מכיוון ששם זה אתגר אמיתי ליצר מתח גידים בלי מתח ותנועת דם כשכלי הדם בדיליטציה. למרות כל המאמץ והחום, המרכז שלי נשאר באותו מקום למרות כל התרגולים (קצת מתחת לקמטי כרס).

בכל מקרה תודה על העצות

 

[ינוקא1]

טוב.

ומה אתה עושה כשאתה מתאמן ב"לחימה" - האם אינך "משחק אותה" גם כן ?

 

[ינוקא1]

ארחיב את זה קצת :

כשאתה מתאמן בלחימה עם חבריך לדוג'ו, אתה בעצם מכניס את עצמך ל"סטרס" מלאכותי של התקפה מצידו של מישהו , כדי שבזמן אמת גופך הפיזי ידע לפעול נכון.

אותו כנ"ל אתה יכול לאמן את גופך הרגשי - להיכנס לסטרס רגשי מלאכותי , ולאמן אותו בדיוק כשם שאתה מאמן את גופך הפיזי.

אין כאן שום פגיעה ב"אותנטיות" - אני דווקא חושב שזו הדרך היחידה להגיע לאותנטיות אמיתית :



.

 

[Yin]

נחש בדרך כלל נתפס כאיום

גם אם הוא לא ארסי, והתגובה על האיום היא ה FFF.

לוכד נחשים מיומן, חווה את הסיטואציה באופן שונה: הוא מכיר את הנושא ויודע שאין כאן איום אלא רק עבודה שצריך לעשותה.

הפרשנות לארוע היא זו שמפעילה את המנגנונים. ציפייה היא סוג של פרשנות מוקדמת.

 

[סיסטמתי]

עכשיו בוא נניח שאתה לוכד נחשים מומחה...

ואתה מטייל לך ביעד ופתאום מענף למעלה נוחת עליך אנקונדה של 3 מטר, עושה עליך שלושה סיבובים, בריח על כל יד ו- "אנקונדה" על הצוואר.
עכשיו נראה את הפרשנות שלך לאירוע....

 

[Yin]

אין לי פרשנות לזה

אני מתייחס לנקודה שאמרת שאי אפשר לשנות קוגניטיבית את תפיסת האיום.

יכול להיות שיש מיקרים שאי אפשר ויכול להיות שיש מקרים בהם אפשר, אני לא בטוח שזה הכל או כלום.

 

[רן גוגיטסו]

אני חושב גם ככה

לא שאי אפשר למחוק לגמרי את הקיפאון, אבל כן אפשר לדעתי באימון נכון שחושף את המתאמן לאיום באופן הדרגתי לצמצם מאוד את זמן הקיפאון ולקצר את הזמן למתן תגובה יעילה מצד אחד, ואולי אפילו לא להגיע למצב קיצון של FFF כי המתאמן כבר מכיר את הסיטואציה שהוא נתקל בה ולכן הגוף יהיה מעורר אבל לא למצב הקיצון שיצריך FFF.

 

[קטריס]

לא נראה לי שאנקונדות מטפסות על עצים

יותר הגיוני שאם אתה הולך בביצה בעומק הברכיים אז משם תבוא מתקפת אנקונדה. אם כבר אז הנה דוגמא יפה - יש באוסטרליה עכביש ענק ומפחיד, לא ארסי ולא מסוכן בכלל (וזה ידוע) ובסך הכל טיפוס ביישן שסתם רוצה לחיות בשלווה. רק מה? הוא אוהב מקומות יבשים וחמים, והוא נוטה להיכנס הרבה למכוניות של אנשים. והוא מטפס בקלות. עכשיו אם אתה נוהג לך במהירות 90 קמ"ש ופתאום עכביש בגודל כף היד שלך נוחת עליך מלמעלה בבהלה ומתחיל להתרוצץ - הרבה תאונות קרו ככה. באופן מוזר אני חושב שסיטואציה כזאת יכולה לעורר גל בעת חזק יותר מבנאדם אלים.

סתם הערה ספק משעשעת ספק הומור שחור - אני תוהה כמה חיים ניצלו ממצב כזה *בגלל* שהנהג היה שיכור ונשאר אדיש לגמרי...

 

[קטריס]

איזה נחש. אני משחק איתם בידיים. ג'וק זאת החיה

הכי מפחידה בעולם. אין ויכוח!