קינקס - Lola Versus Powerman and the Money-Go

[boazrush]

קינקס - Lola Versus Powerman and the Money-Go

Lola Versus Powerman and the Money-Go-Round זה התקליט שיצא לקינקס אחרי ארתור המופתי. קונספט שבו מתעצבן\מתבכיין דייוויס על תעשיית המוסיקה המנוולת והרדודה. העניין הוא... שנוהגים לטעון שזה אלבום חלש, ושמדובר בתקליט שכדאי להגיע אליו רק בסוף.... אבל כשהגעתי אליו (כמעט בטעות) נדהמתי לשמוע תקליט נפלא ! טוב יותר מקודמיו. יופי של שירים, הרבה יותר רוקיסטי, וכתוב נפלא. הקונספט קצתמעצבן אבל בסה"כ פשוט תקליט מצויין - ובוודאי שחובה. נשאלת השאלה - למה כולם מתלהבים מ"וויליג' גרין" ? ורק אני לא מצליח להתחבר אליו, אלא רק לאלו שמסביבו ? ("משהו אחר", ארתור ו לולה). מה דעתכם על התקליט הזה ? כמה טוביםשאלו שבאים אחריו ?

 

[melancholy man]

למה אתה לא מצליח להתחבר לווילג' גרין

זו שאלה טובה, שאולי, אתה מסוגל לענות עליה, האמת, שהוויליג' גריין, מכל מיני סיבות הוא האלבום הכי פחות מצליח של הקינקס, כך שכנראה שעוד הרבה אחרים לא הצליחו להתחבר אליו.. לולה הוא אלבום נפלא, ממש כמו שאר האלבומים של הקינקס מאותה תקופה (בין 64 ל 72 בערך) בקשר לאלבומים שלהם משנות השבעים ואילך, הם מלאים בשירים מצויינים של ריי דיוויס, אבל הרבה פחות מעניינים, לפחות מבחינתי, הניסיון של דיוויס ליצור אלבומי קונספט והנושאים שעיננו אותו באותה תקופה הופכים את כל העניין למשהו למעריצים, מבחינתי האלבום האחרון שלהם, שממש עשה לי את זה, היה muswell hillbillies מ 71.

 

[AeroTom]

אלבום מעולה

כיום אני אישית אוהב אותו הרבה יותר מ-"Vilage Green" למשל. יש בו יופי של קונספט שכזה ועם קצב ושירים שמאוד כיף להאזין להם. אלבום מאוד זורם שמעלה חיוך. Top Of The Pops למשל...שיר שאני מאוד אוהב. זה יופי של אלבום.

 

[Celluloid Hero]

הישירות של האלבום הזה

היא הדבר שמפריד אותו משאר אלבומי הקינקס הקלאסיים (אני מותח את הקו ב everybody's in the show biz). לא תמצא בשאר האלבומים שירים כל כך ישירים כמו the moneyground לדוגמא, שאני נדהמתי ,לאחר שקראתי את הספר x-ray של ריי דיוויס ,עד כמה הוא דוקומנטרי- מסתבר שכל שם בשיר היה באמת אמרגן\פובלציסט מוצץ דם שהתעלק על הלהקה בתחילת הקריירה שלהם. או שירים כמו top of the pops ו denmark street שמקרינים שנאה יוקדת כלפי תעשיית המוזיקה וריי שר אותם בנימה הצינית ביותר שלו , אבל עם זאת לא מכילים רעיונות מוזיקליים מזהירים, כך שיש פה התפשרות מסויימת על חשבון המאזין ואני בהחלט מבין אנשים שפשוט לא מתחברים לשירים האלה. מה שמציל את האלבום עבורי הוא הרב גוניות שלו מבחינה מוסיקלית: גם שירים רוקיסטיים מדהימים (rats, powerman, the contenders), שירים הומוריסטיים (lola) והומוריסטיים- חברתיים (apeman) וגם בלאדות מעולות. אגב, השיר האהוב עליי הוא get back in the line, שמצליח לחדור את הלב שלי כל פעם מחדש עם התחינה של ריי "but all i want to do is make some money, bring you home some wine, for I don't want you ever to see me standing in that line". אני חושב שלולה הכי קרוב לארתור סיגנונית- בשניהם הצד היותר רוקיסטי של הקינקס בא לידי ביטוי בנתח משמעותי מהאלבום, אבל הצד הזה בהחלט בא פחות לידי ביטוי בשאר הדיסקוגרפיה ה"קלאסית" של הקינקס. אני מוצא הנאה רוקיסטית לא קטנה משירים באלבוםpreservation act 2 , אבל לא הייתי ממליץ עליו בלב שלם בגלל הקונספטואליות הכבדה (ולפעמים מעיקה) שלו. אתה כמובן מוזמן לבדוק אלבומים יותר מאוחרים שלהם (sleepwalker למשל) שמפגינים את הרגעים היותר "כבדים" של הקינקס. אבל בשבילי זאת "כבדות" מאוד בנאלית ומשעממת ברוב המקרים. מקווה שעזרתי לך באיזשהי דרך.

 

[boazrush]

כמובן שעזרת ! תודה !

 

[Waltzing Mathilda]

אלבום נפלא...

נחרש כאן בדירה ללא הפסקה- ובאמת אתה לא צריך להתאים את הטעם שלך למישהו או להתיישר עם השורה, רק להוריד את המחט ולעשות חיים.

 

[boazrush]

מה בנוגע לתקליט הבא שלהם ? MUSWELL HILLBILLI

MUSWELL HILLBILLIES לאיזה מהם הוא דומה ? האם מומלץ ?

 

[Celluloid Hero]

אלבום מיוחד במינו

שבאמת לא דומה לשום דבר שהקינקס עשו עד אותו אלבום. לי אישית לקח לא מעט זמן לעכל את השינויים, אבל בסופו של דבר אני בהחלט מחשיב אותו כאחד מהאלבומים האהובים עליי. אז מה ההבדל? בתור התחלה הסאונד של הלהקה השתנה דרסטית- ריי החליט לעשות מעין רגרסיה לכיוון הסאונד של להקות הביג בנד משנות ה-30 ולהוסיף נגני חצוצרה, טרומבון וקלרינט (הכלי היהודי האולטימטיבי) באופן קבוע להרכב ומשתמש בהם לאורך כמעט כל האלבום (ויעשה בהם שימוש רב בשלושת האלבומים הבאים של הלהקה). כמו שאמרתי, עבורי זה סאונד שקשה להתרגל אליו, מאוד מיושן ועם זאת כל כך מיוחד כשמסתכלים על ההתפתחות של הרוק באותה תקופה דווקא בכיוון השני (פרוג). הטקסטים של ריי, אגב, חדים ונוקבים בבקורתם כרגיל . אהוב עליי במיוחד השיר הראשון 20th century man, בו מביע ריי את אכזבתו מהעולם בו הוא חיי- בכלל אחד השירים האהובים עליי של הקינקס ואחד הקצביים יותר באלבום. יש גם כמה שירים טיפה יותר קלילים (כמיטב המסורת של הקינקס) כמו skin and bone ו have a coupe of tea, ובסיכומו של דבר עם אהבת את האלבומים של הקינקס עד Muswell בטוח תמצא פה שירים שיהיו לרוחך.